בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה קיבל לאחרונה עתירה של ארבעה דיירים קשישים מרחוב רענן בעיר נגד ועדות התכנון, שסירבה לאפשר להם להנגיש את דירותיהם בבניין המדורג שבו הם גרים. השופט בטינה טאובר קבעה שהם יוכלו להקים גשר ומעלית שיאפשרו להם להגיע לדירותיהם מבלי לעלות במדרגות הרבות.
מזה כשבע שנים שנים מנסים הדיירים לקבל אישור לבניין גשר ומעלית. הבניין שבו הם מתגוררים בנוי על שיפוע והגישה היחידה אליו היא באמצעות מדרגות רבות שהם לא יכולים לעלות או לרדת בהן בשל מצבם.
לפני כשנתיים דחתה הוועדה המקומית את התוכנית המקורית שהגישו, וגם כשתיקנו אותה ועדת הערר דחתה אותם בדעת רוב בטענה שהיא סוטה משמעותית מהתוכניות שחלות על המקום, ושהיא תגרום לפגיעה בנוף של הדיירים בבניין הסמוך.
שני חברי ועדת הערר, נציג לשכת האדריכלים ונציג הציבור, היו בדעת מיעוט שסברה שיש לאשר את הבקשה. הם הדגישו כי השיקול הראשון במעלה הוא להעניק הזדמנות שווה ואורח חיים סביר והוגן לאוכלוסייה מוגבלת בתנועה, וציינו שלדעתם התוכנית המתוקנת לא תגרום לפגיעה משמעותית, אם בכלל, בסביבה או בנוף.
בעתירה שהגיש אחד הדיירים בשנה שעברה נגד מוסדות התכנון, הוא ביקש לקבל את דעת המיעוט של ועדת הערר. בין היתר הוא טען כי החלטת הרוב פוגעת בזכות היסוד שלו להנגיש את הבניין ולחיות בכבוד בביתו.
ועדות התכנון התנגדו להתערבות בהחלטתן המקצועית והדגישו כי דעת המיעוט כשמה כן היא – דעת מיעוט. צוין כי אין ספק שזכות ההנגשה היא חשובה, אבל כמו כל זכות אחרת, היא לא מוחלטת ויש לאזן אותה מול שיקולים ואינטרסים אחרים.
אבל השופטת בטינה טאובר לא הסכימה עם מוסדות התכנון. היא קבעה כי אמנם התוכנית של העותר תדרוש כמה הקלות, אבל אי אפשר להתעלם מכך שדעת המיעוט, שבה תמך הנציג המקצועי בתחום התכנוני, המליצה לקבל אותה בכל זאת.
"דעת הרוב של ועדת הערר נהגה באי סבירות עת התעלמה מנסיבותיו המיוחדות של המקרה, ובכך גרמה, כפי שגם סברה למעשה דעת המיעוט של ועדת הערר, לפגיעה קשה ובלתי מוצדקת בזכותם של העותר ושאר המבקשים אשר ביקשו להנגיש את דירותיהם לרחוב", כתבה.
השופטת הדגישה כי מדובר בארבעה דיירים מבוגרים וחולים שנדרשים לעלות ולרדת מדרגות רבות כדי לביתם ולרחוב, ועבורם זו משימה כמעט בלתי אפשרית. היא הוסיפה שלא התרשמה שהפגיעה שתיגרם לשכנים או לנוף מצדיקה למנוע מהם את הנגשת הדירות.
בנסיבות אלה נקבע שבדעת הרוב של ועדת הערר נפל פגם כיוון שלא העניקה משקל ראוי לזכות ההנגשה, שקיבלה ביטוי בין היתר בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. לפיכך, השופטת ביטלה את ההחלטה ואישרה לעותר להתקין את המעלית והגשר, בכפוף לכך שייבנה מחומרים שקופים או קלים. ועדת הערר והוועדה המקומית חויבו בהוצאות ושכר טרחת עו"ד של 15 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• שמות עורכי הדין המייצגים לא צוינו בפסק הדין
• עו"ד אסף לאור עוסק בדיני מקרקעין
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
