"95% מיבוא המלט לישראל הוא מטורקיה. משרד הביטחון הוא הלקוח הגדול של מיגוניות ולצערי הרוב המכריע של יצרני המיגוניות עובדים עם היבואנים, בראשם חברת סימנט (בשליטת שלומי פוגל, סמי קצב ומשפחת שמלצר). הם היבואן הגדול ביותר אבל יש עוד חברות שמיבאות מלט מטורקיה ובנו ממנו מגוניות. הנקודה המרכזית בעיני היא לא היבואנים שעושים את עבודתם אלא האם זה בסדר מבחינתנו לייבא ממדינה שהמנהיג שלה קורא לנו נאצים". כך אומר יובל לזרוב, מנכ"ל חברת המלט נשר, שבשליטת איש העסקים האמריקני לן בלווטניק.
לדברי לזרוב, "עד המלחמה שוק המלט התחלק 60% יבוא ו-40% יצור מקומי שלנו – המפעל שלנו ברמלה נשאר המפעל האחרון למלט בישראל. היום כבר היבוא שולט. השאלה היא למה המדינה לא נותנת עדיפות לכחול לבן. אפילו בתקופה הזאת אחרי 7 באוקטובר בונים מיגוניות לצפון ולדרום ממלט מטורקיה. אני יודע מי הספקים של משרד הביטחון בבטון ואילו חברות בטון קונות מאתנו ואילו מיבוא".
אבל אתה מסוגל לספק רק כמחצית מהצריכה אז אין בררה צריך יבוא.
"מאז שפרצה המלחמה וענף הבנייה בקיפאון וצריכת המלט ירדה, יש לתת קדימות ברכש ממשלתי ציבורי לכחול לבן. ניסינו לקדם את הנושא אבל ללא הצלחה. יש לפנינו את שיקום עוטף ישראל. בתור אזרח יהיה עצוב מאוד אם בשיקום לא יתנו עדיפות למלט ישראלי. שלא לדבר על כך שמחר יכול ארדואן להפסיק את יצוא המלט לישראל. לכן יש חשיבות עליונה לשמור על היצור הישראלי ועל עצמאות בבטון. הבעיה בישראל היא שרק אחרי שתעשיות שלמות נעלמות אנחנו מבינים כמה הן היו קריטיות לנו. כמו התעשיות הביטחוניות שחלקן היו על סף קריסה ואמרו צריך אותן לא צריך אותן, ואיזה מזל שהן שרדו. בסופו של דבר במזרח התיכון, במיוחד בישראל, חייבים לדאוג לעצמאות בתעשיות אסטרטגיות כמו בטון וחקלאות".
כשהייתם מונופול הטענה נגדכם הייתה שהמחירים היו גבוהים ומאז החל היבוא ירדו המחירים גם שלכם.
"כשנשר הייתה מונופול זה לא היה בזמני. עכשיו החשש בעיני הוא שהיבוא יהפוך למונופול. בזמנו פתחו את התחרות במלט. אילצו את נשר למכור את המפעל בהרטוב כדי ליצור תחרות שלא צלחה ובסופה הרטוב נסגר מחוסר כדאיות כלכלית. נשארנו רק אנחנו. להקים היום מפעל מלט נוסף זה השקעת עתק שאף אחד כבר לא יבצע. אם רוצים לשמור עלינו כנכס אסטרטגי הממשלה צריכה לסייע. ארדואן רק שלשום אמר שהיצוא הטורקי לישראל הוא לא עבור היהודים. אנחנו חייבים להכין את עצמנו ליום שהוא יתהפך עלינו לגמרי ויחסום את היצוא. אני לא אתייחס לנושא המחירים בגלל המגבלות של רשות התחרות, אבל אני מציע שיבדקו את פערי המחיר בינינו לבין היבוא".
מה אתם מצפים מהממשלה?
"הסיטואציה בשוק היא שלא מכניסים ידיים עובדות, הקבלנים בקיפאון, יש ירידה חדה בביקוש למוצרי בנייה בעוד אנחנו מחזיקים מפעל שעולה הון לתפעל. לצערי המדינה לא מסייעת לנו. כל מסלולי הסיוע מיועדים לחברות שמחזור המכירות השנתי שלהן הוא עד 400 מיליון שקל והמחזור שלנו יותר. לפני הכל צריך ידיים עובדות, עוד שנייה הקבלנים יתחילו לקרוס ואז זו לא תהיה בעיה רק שלנו. יהיה כאן דומינו שאי אפשר יהיה לעצור אותו. לא רוצים להכניס פלסטינים? תביאו פתרון אחר. אי אפשר להגיד לא ולהשאיר את הענף לקרוס. בנוסף, אני מצפה למתן קדימות ברכש לתעשייה המקומית בכלל ומלט בפרט".
