בנישואין, או אפילו בזוגיות ההופכת בני זוג לידועים בציבור, במיוחד בגיל מבוגר יחסית או בסבב שני ושלישי של נישואים, הרכוש יכול להפוך למוקד מחלוקת רציני. הסכסוך יכול להתפרץ בין בני הזוג עצמם אם הזוגיות עולה על שרטון, או בקרב יורשיהם במקרה של מותו של אחד מהם.
כשמדובר בנישואים ראשונים ובמיוחד כשבני הזוג הם צעירים, לרוב העוצמה הכלכלית שלהם גדלה יחדיו והעניינים פשוטים הרבה יותר. אולם כשמדובר בבני זוג באמצע החיים, שכבר צברו רכוש כל אחד לבדו, ישנן השלכות רבות להחלטתם לחתום או להימנע מחתימה על הסכמים רכושיים. במקביל חשוב לזכור שגם להסכמים יש מגבלות, במיוחד לאחר מותו של אחד מהם.
מקובל לחשוב כי כשיש אי שוויון בעושר של בני הזוג, למשל אם לאחד נכסים רבים ולשני מעטים, די בכריתת הסכם ממון ביניהם. ואולם מה קורה כשיש הסכם ממון מפורט ומסודר לתקופת הזוגיות ולתקופה שאחריה במקרה של פירוד, ואחד מבני הזוג נפטר במהלך הזוגיות?
רבים חושבים שהסכם הממון או הסכם חיים משותפים פותר את כל המחלוקות, שכן אם בחיי הזוג הייתה הפרדה רכושית כוללת, היא תקפה גם לאחר מות אחד מהם ומשליכה על חלוקת עזבונו של הנפטר. אך מדובר בטעות.
כללים אחרים
הסכם ממון תקף אך ורק במהלך חייהם של בני הזוג, יחד או לחוד. ואולם, לאחר מותו של אחד מהם הופך רכושו, שעד לאותו הרגע היה תחת משטר של הפרדה, לחלק מעזבונו של הנפטר ולגביו חלים כללים אחרים לגמרי הנובעים מחוק הירושה.
וכך, יורשי בן הזוג שנפטר (למשל ילדיו), המשוכנעים כי בעקבות הסכם הממון שנחתם בין בני הזוג רכושו של המנוח יופרד מרכוש בן זוגו, מגלים הרבה פעמים שבן הזוג הנותר בחיים הופך על פי חוק הירושה לאחד היורשים. במקרה של בן זוג, הוא או היא זכאים למחצית מהעזבון. והילדים? הם צריכים להסתפק במחצית השנייה בלבד.
סוגיה זו הגיעה לאחרונה לפתחו של בית המשפט העליון. אב לשלושה ילדים מנישואיו הראשונים התחתן בשנית וחתם מול אשתו על הסכם ממון הקובע הפרדה רכושית. הוא נפטר 25 יום אחרי החתונה והאלמנה הטרייה ביקשה לרשת חצי מעיזבונו. ילדיו התנגדו וטענו כי לנוכח הסכם הממון, מובן שאביהם לא רצה שהרכוש יגיע לידי האישה והיא אינה זכאית לרשת אותו.
בית המשפט למשפחה דחה את עמדתם. פסק הדין קבע כי בהיעדר צוואה המדירה במפורש את בן הזוג מהירושה כך שהעיזבון יתחלק רק בין ילדיו, על פי חוק הירושה, מחצית מהעיזבון תינתן לבן הזוג הנותר בחיים והמחצית הנותרת תתחלק בין ילדיו.
הילדים-היורשים הגישו ערעור לבית המשפט המחוזי והדגישו כי הסכם הממון שהחיל הפרדה רכושית גורפת בין אביהם לאשתו, מצביע על רצונו להדירה לחלוטין מעזבונו בעת מותו, וזאת מתוך הסעיף בהסכם הממון שקבע כי "האשה לא תהיה זכאית לדבר במקרה של סיום יחסי הזוגיות מכל סיבה שהיא, גירושים או מוות".
עו"ד עזרא גולדמןהמחוזי קבע כי הסעיף בהסכם לא יכול לסתור את הסעיף הרלוונטי בחוק הירושה המקנה חצי מהעיזבון לבן או בת הזוג. הוא הבהיר שהסכם ממון אינו תקף בעת מותו של אחד מבני הזוג ומכאן שאין להסכם נפקות לגבי אופן חלוקת העזבון. זאת במיוחד כשנקבע שסעיף המדיר אדם מנכס בהסכם ממון, אין לו נפקות מול חוק הירושה.
הילדים לא ויתרו והגישו בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון שגם הוא דחה את בקשתם וקבע כי הסעיף הרלוונטי בחוק הירושה גובר על כל הסכם שנחתם בין בני הזוג בעת חייהם.
המסקנה המתבקשת מפסק דין זה הוא כי אין לזלזל בהכנת צוואה מפורשת גם אם אחד מבני הזוג משוכנע שקיומו של הסכם ממון בין בני הזוג מחיל הפרדה רכושית מלאה ביניהם גם במקרה של גירושין או מוות.
בהיעדר צוואה הקובעת כי בן הזוג הנפטר אינו מוריש לבן הזוג השני דבר, בן הזוג שנותר בחיים יחשב כיורש על פי חוק הירושה. זאת, אף אם קיים סעיף בהסכם הממון המדיר אותו מכל רכוש של הנפטר במהלך הזוגיות ביניהם ובעת הפסקת הזוגיות מכל סיבה שהיא.
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• עו"ד עזרא גולדמן עוסק בדיני משפחה
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
