דורית קלימי (68) ובעלה איציק (75) עברו לפני שנתיים לדיור המוגן אחוזת ראשונים בראשון לציון - גיל צעיר יחסית למהלך שכזה. ולא שהיו לכך סיבות בריאותיות או סיעודיות. רחוק מזה. "התגוררנו שנים ברמת ישי", אומרת דורית. "כשהילדים גדלו ועברו לאזור המרכז, החלטנו שגם אנחנו רוצים לעבור לשם, להיות קרובים אליהם. הנסיעות מצפון הארץ למרכז הכבידו עלינו. הסתובבנו וחיפשנו לא מעט דירות. אני דחפתי די מהר לדיור מוגן, ואיציק פחות".
למה דחפת לעבור לדיור מוגן?
"כשאתה עובר לבתים רבי קומות בגיל שלנו, לא פשוט להתחיל לבנות חיי חברה מחדש. עשיתי גם את החישוב, שאם אחד מאיתנו ילך לעולמו, השני לא יישאר לבד. עברו בקושי שלושה חודשים מהרגע שהגענו לראות את אחוזת ראשונים ועד שעברנו לגור כאן. הגענו יום לפני הסגר הראשון, וזה היה מזל מאלוהים שהיינו פה בסגר ולא לבד, כמו הרבה מבוגרים וקשישים".
ולרגע לא הצטערתם על המעבר?
"אנחנו לא מתחרטים. כאן אנחנו במרחק של רבע שעה נסיעה מהילדים, קרובים לאחים ולאחיות שלנו. כל אחד יכול למצוא לעצמו את הנישה שלו במקום הזה. את בעלי קיבלו בידיים פתוחות, והוא מעביר חוג פיסול בחוטי ברזל. אני מפסלת להנאתי בנייר, ויש לנו כל האפשרויות לעשות את זה פה, לצד שפע הפעילויות שהמקום מציע".
מה אמרו הילדים שלכם על ההחלטה הזאת?
"הילד הגדול הסתייג בהתחלה מהמהלך. הוא אמר, 'אתם צעירים מדי לזה? למה דווקא דיור מוגן?' הבת סמכה על ההחלטה שלנו, והבן הקטן, שהיה מאוד חרד לעתיד שלנו, תמך בכך. הוא לא רצה שנהיה רחוקים ובודדים. היום כולם אומרים שזה מהלך נכון. ככל שאתה מגיע לכאן צעיר יותר, אתה משתלב בקלות. בגיל מבוגר אתה פחות יכול לנצל את האפשרויות הרבות שהמקום מציע".
"אנחנו לא בתי אבות"
דורית ואיציק קלימי הם לא היחידים שעוברים בגיל צעיר יחסית מהמקובל לבתי דיור מוגן. מה שהיה פעם מקום לאנשים בשלהי שנות ה־70, 80 או 90 לחייהם, בעל קונוטציות סיעודיות, כבר מזמן לא כזה. בתי הדיור שנפתחו ברחבי הארץ מציעים תנאים מפתים לבני הדור השלישי ומגוון פעילויות שמזכיר בתי מלון. הרחק מהתדמית ההיא.
"דיור מוגן זה לא בית אבות, אבל גם לא בית מלון", אומר עודד מור, מנכ"ל אחוזת ראשונים. "זה בית. יש אנשים שחושבים שהשינוי הוא שיווקי, אבל מדובר בקונספט אחר לגמרי. בבית אבות מישהו אחר מנהל לך את החיים וקובע לך מתי אתה אוכל ומתי יש פעילות כזאת או אחרת. בבתי אבות גרו כמה אנשים בחדר עם שירותים ומקלחת משותפת, ואילו דיור מוגן מושתת על עיקרון הבית המשותף שכולנו מכירים. נכון, הדירות יותר קטנות מאלו שהיו להם בחיים הקדומים, שבהן גידלו ילדים, אבל זו דירה אוטונומית לכל דבר, שכוללת גם מרפסת, פינת עבודה ומקום לאכול. מלבד זאת יש לך שירותי מעטפת זמינים סביבך, שקשורים בבריאות, בניקיון ובעזרה טכנית.
ההבדל הגדול הוא במיידיות של הקשרים החברתיים. גרים יחד איתך מאות אנשים שהם במיליה שלך ושמתוכם אתה יכול למצוא חברים ולא לנסוע אליהם - דבר שהופך למסובך ככל שאתה מזדקן. במרחק של מסדרון או מעלית אתה יכול לפגוש בני אדם. המפגש והמגע החברתי חשובים יותר מאשר העניין הבריאותי, ותורמים גם לאורך החיים".
עד כמה הם תורמים?
"תקופת הקורונה הייתה הוכחה גדולה לזה. אנשים מבוגרים, שהילדים שלהם עסוקים בחיים שלהם, יזכו בדרך כלל לביקורים של שעתיים בשבוע. אצלנו הם לא יחזרו לבית ריק וידברו אל הקירות. מחכים להם עשרות רבות של חוגים ופעילויות ספורטיביות בתוך ומחוץ לבית. יש מעטפת שדואגת לך, רק הושט היד וקח. אדם ממשיך לחיות חיים עצמאיים, כשהוא עטוף באהבה, אכפתיות ודאגה. הוא חי חיים עצמאיים בחלקת האלוהים הקטנה שלו".
עד כמה הביקוש לדיור המוגן גדל בשנים האחרונות?
"מה שקרה בשנתיים האחרונות מאז הקורונה העצים מאוד את התחושות האלה. בחצי השנה הראשונה של המגפה אנשים נרתעו מהדיור המוגן. הכותרות בתקשורת בנוסח 'משבר הקורונה בבתי האבות' – בטח לא עזרו לזה. מה שקרה בקורונה קרה במחלקות הגריאטריות והסיעודיות, לא בדיור המוגן. במחלקות הגריאטריות הקשישים נעזרו במטפלים מהקהילה. גם אם סגרו את המחלקה, העובדים המטפלים יצאו ונכנסו, וכשהם נדבקו במחלה, הם הדביקו בה את הדיירים.
בדיור המוגן האנשים עצמאיים, וכל אחד גר בדירה שלו. לא באים להאכיל ולרחוץ אותם. שמרנו על האנשים, כך שבבתי דיור המוגן כמעט לא הייתה תמותה מקורונה. כשאנשים הבינו את ההבדל, החלה נהירה לדיור המוגן. הם הבינו שיש פתרון לבדידות שלהם. במקביל נפתחים בתי דיור מוגן נוספים, שתורמים לפתרון".
גיל המתעניינים צעיר יותר משהיה?
"אם פעם עברו לכאן אנשים בני שמונים ויותר, היום אנחנו רואים מבוגרים צעירים שפונים אלינו - אנשים בני 65 עד 75, וזה משמח. אם מגיעות אלינו בנות 65, מדובר בעיקר בנשים שהתאלמנו. אתה רואה פה חברה של אנשים שנוסעים יחד לחוץ לארץ, מבלים בחוגים ובחופשות יחד, וזה נוח ומחבק".
מבחינה כלכלית, הפתרון הזה לא מתאים רק לעשירים בלבד?
"אם פעם רק אנשים עשירים יכלו לשלם את הפיקדון בכניסה לדיור המוגן, היום יש כל מיני תוכניות שמאפשרות להם להשאיר בידיהם את הדירה שבה התגוררו, להשכיר אותה ולקבל הכנסה נוספת של כמה אלפי שקלים בחודש. אם פעם רק העשירון התשיעי הגיע לכאן, היום מגיעים גם עשירונים אחרים".
"אי של שפיות"
גם בבית הדיור המוגן נופי מוצא, השוכן במוצא עילית, המצב דומה. "בשנה האחרונה נכנסו אלינו דיירים בתחילת שנות השבעים, כשעד הקורונה הגילאים האלה פנו רק לבתים חדשים ומפוארים", אומר גבי דרור מנכ"ל נופי מוצא. "יש לכך מספר גורמים. אנשים, שילדיהם עוזבים את הבית, ומתקשים פיזית ולא רוצים להשקיע בלהחזיק בתים גדולים, יגיעו אלינו. זה גם הצורך בביטחון אישי ורפואי ובחיי חברה מהנים יותר. מבחינתם, אנחנו אי של שפיות".
גם דרור מבקש להבדיל בין בתי הדיור המוגן לבתי אבות. "שנים רבות אנשים לא מבדילים בין השניים", הוא אומר. "לבית אבות יש קונוטציה שלילית, לא לדיור מוגן. גם היום, אם תשאל הרבה אנשים מה ההבדל ביניהם, הם עדיין לא יודעים להסביר, וההבדל הוא גדול. אפשר לזקוף את השינוי לזכות הבתים החדשים, היפים והמפוארים שנפתחו. זה פתח את העיניים לכולם".
מה היתרונות בבתים החדשים?
"במקומות החדשים יש בריכות וחדרי כושר ויש דגש על נושאי בריאות ותזונה נכונה, פעילות גופנית ופעילויות תרבות, כמו הרצאות וקונצרטים וגם טיולים ברחבי הארץ. זה הפך להיות מלון עם מעטפת של תמיכה רפואית, מה שהופך את החיים לקלים יותר".
מה תרמה הקורונה לשינוי הזה?
"בתקופת הקורונה אנשים מצאו את עצמם בבדידות. הם כמעט לא יצאו מהבית ולא פגשו איש, כולל הילדים והנכדים, שבמקרה הטוב נופפו להם לשלום מהמרפסת. בדיורים המוגנים, עם כל המגבלות, הם עדיין פגשו אנשים ונהנו מחברתם. הבדידות אצל מבוגרים קשה יותר, והקורונה, שעדיין לא הסתיימה למרבה הצער, גרמה לרבים לשנות את דפוסי המחשבה ולפנות לבתי הדיור המוגן. יש לנו היום פניות של מבוגרים צעירים יותר, שהסבירו שלאור המצב הם מתחילים לגשש, וזה רק הולך ומתגבר".
מוגן או לא מוגן / שבעה טיפים לפני שאתם מחליטים באיזה דיור מוגן לבחור:
1. השגחה רפואית צמודה - בני גיל הזהב שמצבם הרפואי תקין והם חיים באופן עצמאי לחלוטין, חייבים לחשוב גם על העתיד. לכן כדאי לחפש דיור מוגן שמציע צוות רפואי מקצועי ומיומן והשגחה צמודה מסביב לשעון.
2. מחלקה סיעודית - מומלץ לבדוק האם המקום מציע מחלקה סיעודית או פתרונות ייעודיים לקשישים, הזקוקים לטיפול סיעודי ולהשגחה.
3. מיקום ונגישות - כאשר הקשיש עצמאי, מומלץ לחפש דיור מוגן במיקום מרכזי המאפשר לו להגיע למוקדי בילוי, מוזיאונים, חנויות וכו' לבד, באמצעות תחבורה ציבורית או מונית.
4. גודל המקום ומתקנים - חשוב לבקר במקום כדי להתרשם מהחדרים, מהצוות, מרמת התחזוקה, מהמתקנים השונים ומהאווירה. יש לוודא שהמקום מתאים למאפייני הקשיש ולמצבו הרפואי והסיעודי בהווה ובעתיד. כמו כן כדאי לבדוק איזה הפעלות ופעילויות מוצעות לדיירים.
5. פתרון ארוך טווח - חשוב לבדוק האם המקום מציע פתרונות לטווח הארוך עבור הקשיש ובני משפחתו, למשל מחלקה סיעודית, טיפול בחולי אלצהיימר וכו'.
6. אבזור החדר - ישנם מקומות שמציעים חדרים מרווחים ומוארים עם מטבח מאובזר, סלון מעוצב, מרפסת ואבזור עשיר ונדיב. כל מקום מציע מספר סוגי חדרים, לכן חשוב לבדוק שהחדר מתאים למצב הקשיש ולצרכיו הייחודיים.
7. מיקום - מומלץ לחפש דיור מוגן הממוקם במרחק קצר מהמשפחה, כדי ליהנות מביקורים רבים ומהאפשרות לשחק עם הנכדים, לבלות עם הילדים ולארח חברים ומשפחה בחדר או במתקני המקום.
