בית הדין האזורי לעבודה בירושלים דחה לאחרונה תביעה של רואה חשבון להכרה ביחסי עובד-מעסיק בינו לבין חברה למתן שירותים חשבונאיים אחרי שפוטר וביקש פיצוי עבור זכויות סוציאליות. השופטת שרה שדיאור התרשמה שהוא עסק ממשרדי החברה בעבודות פרטיות שלו בהיקפים משמעותיים, והשירותים שהעניק לה היו במסגרת הסכם "ריטיינר".
רואה החשבון עבד במשרדי החברה בשנים 2018-2014 עד שלדבריו פוטר. בתביעה שהגיש נגד החברה ונגד מנהלה ובעליה, הוא טען לקיומם של יחסי עובד-מעסיק ותבע פיצויים עבור הפרשות לפנסיה, חלף הודעה מוקדמת, דמי הבראה, דמי נסיעות, אי מתן הודעה לעובד, תלושי שכר לא תקינים, פיטורים שלא כדין בהיעדר שימוע, ופיצויי פיטורים.
לדבריו, הוא והבעלים היו חברים קרובים ובמהלך 2014 קיבל את הצעתו לעבוד בחברה כרואה חשבון במשרה מלאה ובתוספת שעות נוספות. לטענתו, בשנה הראשונה קיבל תלושי שכר והדבר מעיד על היותו עובד החברה לאורך כל התקופה. הוא הוסיף כי השתמש במשרדי החברה ובציוד שלה והיה עליו פיקוח מקצועי מטעמה - מה שמוכיח לשיטתו כי היה עובד שלה.
החברה ובעליה טענו מנגד שלכל היותר מדובר היה ביחסים עסקיים על בסיס ריטיינר חודשי. לדבריהם החברה אכן הקצתה לתובע משרד, אך הם לא הגבילו את עיסוקו והוא היה חופשי להשתמש בו כדי להעניק שירותים לכל אדם כיועץ מס עצמאי, מבלי לדווח על כך לחברה. התובע ניהל את זמנו לפי שיקול דעתו והפיקוח עליו היה מינורי.
ואכן, השופטת שדיאור דחתה את התביעה. היא קבעה שרואה החשבון לא עסק בליבת העיסוק של החברה - ראיית חשבון - כפי שטען, אלא רק סייע לה בתחום התמחותו כיועץ מס ועריכת דוחות אישיים.
עו"ד עינב זוסיםאושרי מוסילדיבהמשך היא דחתה את גרסתו בדבר היקף שעות העבודה בחברה, לאחר שהתרשמה מהראיות כי עבד הרבה פחות ממה שטען. היא ציינה שהדבר מחזק את טענת הנתבעים כי התובע ביצע ממשרדי החברה עבודות נוספות שאינן קשורות אליה.
זאת ועוד, מעיון במסמכי המס התרשמה השופטת שהכנסותיו החיצוניות של התובע כעצמאי גדלו במהלך השנים, מה שמלמד כי מלבד עסקיו עם החברה, הוא ייצר הכנסות מעניינים פרטיים שלו, לעיתים ממשרדיה.
נקבע שאמנם החברה פיקחה באופן מזערי על התובע בנושאים מקצועיים, אך מדובר במידת פיקוח סבירה בין מזמין עבודה לקבלן שלא מעידה בהכרח על יחסי עובד-מעסיק. מעבר לכך התרשמה השופטת שהתובע לא התנהל כמו יתר העובדים בחברה ולמעשה היה מנהל את זמנו לפי רצונו.
עוד הוכח כי בעוד שהעובדים בחברה קיבלו שכר שעתי, מהחשבוניות שהציג התובע עולה שהתשלומים שקיבל שולמו לו במועדים שאינם קבועים (בשונה ממשכורת) ועל בסיס ריטיינר. בנוסף, מעדותו עלה כי בעצמו לא חשב שהנתבעים צריכים להפריש עבורו לקרן פנסיה ולכן ביצע את ההפרשות בעצמו ואף פתח קרן השתלמות. לאור כל זאת נקבע שלא התקיימו יחסי עובד-מעסיק.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובע: משרד עו"ד אביטן בן שימול, יקותיאל
• ב"כ הנתבעים: עו"ד יואב ברקאי
• עו"ד עינב זוסים עוסקת בדיני עבודה
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
