בית משפט השלום בתל אביב חייב לאחרונה יזמית תמ"א 38 לשלם כ-185 אלף שקל לשני זוגות רוכשים שדירותיהם בפרויקט בקריית אונו התקבלו באיחור. השופט רונן אילן דחה את טענתה שלפיה העיכוב נבע מסגרים שהוכרזו מעת לעת על יהודה ושומרון במהלך הבנייה, מה שמנע הגעת פועלים.
בדצמבר 2015 יצרו זוגות קשר עם היזמית בנוגע לרכישת שתי דירות בפרויקט שיפוץ ותוספת בנייה ברחוב הזמיר. חודשיים לאחר מכן נחתמו הסכמי המכר, ולפיהם התובעים ירכשו כל אחת מהדירות תמורת כשלושה מיליון שקל. נקבע כי בכפוף לתשלום מלוא התמורה מתחייבת היזמית למסור את הדירות "לא יאוחר מתום 24 חודשים שימנו החל ממועד תחילת הבנייה בפועל". בפועל עברו התובעים להתגורר בדירות רק בינואר 2019.
בתביעה שהגישו לבית המשפט כמה חודשים לאחר מכן, דרשו הרוכשים פיצוי על כחמישה חודשי איחור במסירה. לשיטתם, פרשנות המונח "מועד תחילת הבנייה בפועל" שבהסכמים היא מועד הוצאת היתר הבנייה, שהתקבל בסוף יוני 2016.
בהינתן הסכמה מצדם לחודש דחייה נוסף, הם טענו כי היה על היזמית למסור להם את דירותיהם בסוף יולי או תחילת אוגוסט 2018 לכל המאוחר. בנוסף טענו שקיימים בדירות ליקויי בנייה. בסך הכול הועמדה תביעתם על 343,868 שקל.
מנגד טענה היזמית שעבודות הבנייה החלו רק באוגוסט 2016 ולא עם הוצאת היתר הבנייה. לדבריה, בתקופת הבנייה הוכרזו שוב ושוב ימי סגר שמנעו הגעת פועלים לאתר, עניין המהווה לשיטת היזמית "כוח עליון" שפוטר אותה מאחריות, לצד סיבות נוספות כמו ניכוי תקופת ה"גרייס" בת החודשיים.
תחילה קבע השופט אילן שהוא מעדיף את פרשנות הרוכשים למונח "מועד תחילת הבניה בפועל". לדבריו, קבלת עמדת היזמית תוביל למצב שבו יתאפשר לה להתחיל את מרוץ המסירה מתי שהיא רוצה ואין לקבל זאת, אלא יש לקבוע מועד ברור ונקוב היוצר ודאות לשני הצדדים.
הוא דחה את ההסברים השונים שהעלתה היזמית לאיחור. אשר לטענת הסגר הוא כתב שהנתבעת אפילו לא ניסתה להראות מתי, אם בכלל, לא הגיעו עובדים לעבודה בפרויקט כתוצאה מסגר, והיא גם לא ציינה כמה עובדים נעדרו.
מסקנת השופט הייתה שהטענה לא הוכחה. אשר לתקופת ה"גרייס" הוא הבהיר שזו ניתנת בשיטת "הכול או כלום". כלומר, אם האיחור הינו עד חודשיים מהמועד המוסכם אין פיצוי בכלל, ואם הוא יותר מחודשיים הפיצוי הוא החל מהיום הראשון. כאן האיחור עולה על חודשיים.
הוא סיכם שעל היזמית לפצות את שני הזוגות בשל איחור של כחמישה חודשים במסירת הדירות, בסך של כ-150 אלף שקל. עוד חויבה היזמית לשלם לרוכשים כ-10 אלף שקל שגבתה מהם שלא כדין, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 25 אלף שקל. במקביל נדחתה תביעת הרוכשים לפיצוי בשל ליקויי בנייה לאחר שנקבע כי היא לא הוכחה.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
• עו"ד אדיר שמואל עוסק בתמ"א 38
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
