איך מתמודדים עם משבר הקורונה, מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם. והפעם: חברי הילדות מבני ברק, שחזרו בשאלה וגרים יחד ברמת גן.
בצילום: אמיר שטיין (25), חני גרובייס (26). מחוץ לתמונה: השותפה השלישית בדירה, מושקה קורקוס (26).
הדירה? דירת שותפים, שלושה חדרים. משלמים 4,400 שקל שכירות.
רמת גן? אמיר: "אנחנו חברי ילדות מבני ברק וגרים פה כמו משפחה. שלושתינו יוצאים בשאלה". חני: "רמת גן נפלאה כי יש גינות מטופחות, יש פחי מחזור, אין מהמורות במדרכות ואף אחד לא מסתכל עליך ובוחן אותך כל הזמן כמו בבני ברק". אמיר: "אני אוהב שרמת גן מאוד ליברלית, מקימים פה מרכז גאה ויש קריאת מגילה למשפחות להט"ביות פה בעיר".
חוזרים בשאלה? חני: "ברגע שהתוודעתי לתנועה הפמיניסטית בתיכון, התחלתי לחשוב שהמקום שאני נמצאת בו הוא לא המקום המתאים לי בתור אישה. בגיל 23 עזבתי את הבית ואז יכולתי להתחיל לשאול שאלות שקודם לא היה מקום לשאול". אמיר: כשהיינו בתיכון היינו יושבים ומדברים על העולם ומנסים להבין. זה דברים שרוחשים מתחת לפני השטח". חני: "אימא של אמיר מאשימה אותי שקילקלתי אותו. עם ההורים אי-אפשר היה לדבר כי הם חלק מהסטטוס קוו. הייתה בי תמיד חוסר נוחות כללית ורעיונות זרים שחדרו מבחוץ".
רעיונות זרים? אמיר: "תן לי לגלות לך סוד. יש בבתי ספר תיכון חרדיים שוק שחור שסוחר בספרים וסרטים". חני: "זה לא דברים קיצוניים. סחרנו בהאנה מונטאנה, מחליפים דיסק און קי בשירותים או ספרים כמו הארי פוטר ומשחקי הרעב. אבל הספר שגרם לי לחשוב היה '7 אימהות' של יוכי ברנדס וזה ממש הפך אותי לפמיניסטית. פתאום הבנתי שאני יכולה להתחיל לחשוב בעצמי על הדברים".
אמיר: "בשבילי זה היה קיצור תולדות האנושות ופרסי ג'קסון. זה שני קטבים אבל אני אוהב את העולם של הפנטזיה, עולם אלטרנטיבי שיש בו אלים ומיתולוגיה יוונית וזה סיפורי ומצחיק ומצד שני קיצור תולדות זו דרך מדעית להסתכל על העולם ודרך יותר נכונה להבין אותו". חני: "לא כעסנו על אלוהים אלא רצינו בעיקר לחשוב בעצמנו והיום שנינו במדעי הרוח באוניברסיטה. זה רק מדרדר".
סטודנטים? אמיר: "אני לומד פילוסופיה יהודית וספרות". חני: "אני ספרות ומגדר".
מגדר? אמיר: "ברמה מסוימת שלושתינו קווירים". חני: "אני נמשכת לגברים ולנשים וגם א-רומנטית. זה אומר שאני לא נמשכת לאנשים בצורה רומנטית ולא מעניין אותי להקים משפחה וכל הכאב ראש הזה. אני אוהבת להכיר אנשים וליהנות, ולא חייב להיות תמיד מעבר. אני לא צריכה משפחה ואהבה זוגית מעולם לא היתה חסרה לי". אמיר: "בשלב מסוים הבנתי שהעולם ניסה להכניס אותי לתבנית שאני לא נכנס אליה. שלחו אותי לעשות דברים של בנות, ללמוד בלט וללבוש שמלות אבל אני לא אישה, ולעולם יש בעיה עם זה".
איך הגיבו המשפחות? אמיר: "זה לא כמו בציבור הדתי-לאומי, שמגיע רב לאולפנה ועושה שיחה על כמה הלהט"בים הם תועבות. אצלנו אין בכלל להט"בים, זה לא קיים, אז אי-אפשר בכלל להסביר את זה להורים. הם מבינים שמשהו לא בסדר כי אנשים מספרים למשפחה שהם ראו שהבת שלהם קוראת לעצמה בפייסבוק אמיר או שהם ראו אותי בדייט עם בחורה. הם יודעים איפה אנחנו ואיך אנחנו נראים אבל זה לא עולה לדיון בסעודת שבת. זה מורכב ומאוד מסובך".
חני: "למשל, לפני בר המצווה של אח שלי, השיער הוורוד שלי היה אישיו, אבל אני לא מתכוונת להתנצל על מי שאני ובמשפחה שלי מבינים את זה ומקבלים את זה". אמיר: "אני נעזרתי בהתחלה מאוד ב'הלל' שזו עמותה שעוזרת ליוצאים ויוצאות בשאלה להשתלב בחברה הישראלית".
הלל? חני: "בשבילי זה היה הטלפון הראשון שעשיתי, והם עזרו לי. יש להם דירות, ליווי של עובדת סוציאלית ובכלל תמיכה". אמיר: "בבני ברק, הלל זה כמו כת. אבל הם סידרו לי דירה במרכז וליוו אותי כי לצאת בשאלה זה ממש כמו להגר לארץ אחרת".
מה עושים? אמיר: "לי יש עסק שנקרא 'אמירוס הרצאות', אני מרצה וגם יוטיובר ועוסק בנושאים של התחדשות יהודית. אני מחובר ליהדות שלי, אבל ממקום יותר מדעי. למשל יש בערוץ היוטיוב שלי סרטון שחוקר את מנהג התשליך". חני: "אני מאמנת כושר".
מינוס? אמיר: "אין דבר כזה. זה פיקציה. אם יש כסף קונים ואם אין - לא קונים. אנחנו לא חיים בדוחק, אלא במינימליזם. זה גם נובע מהחברה החרדית שבה גדלנו". חני: "לא חייבים לצרוך. כל הריהוט בחדר שלי הוא ממה שאספתי מהרחוב ושיפצתי".
הבילוי שלכם? חני: "אנחנו אוהבים לקרוא ולכתוב". אמיר: "אני כותב פנטזיה יהודית. מושקה אוהבת סרטי אוסקר קווירים ואנחנו גם משלימים את כל סרטי דיסני שלא ראינו בצעירותנו". חני: "אני אוהבת ללכת גם למסיבות קוויריות. אני אוהבת לרקוד".
חו"ל? חני: "חופשת סקי במזרח אירופה בתקציב מצומצם. נסעתי עם מישהי שהכרתי בפייסבוק".
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il
