"לפני כחצי שנה הפכתי סבא רבא", מפסיק לרגע אברהם (לולו) אסף את ההסברים על פעילותה של אמנת, הקבוצה אותה הקים ובה הוא עובד במשך למעלה מ-50 שנה, ועובר לספר בקול רך על "מעלליו" של נינו הבכור. "קוראים לו גל, אבל אני קורא לו 'ניני'", הוא מדגיש את המלעיל.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
"כל נכדיי נולדו יפים ונחמדים. גל נולד סימפטי, והוא גם כבר ממש יודע מה הוא רוצה. הוא מתעקש לקבל את מה שהוא רוצה. את צריכה לראות איך הוא לוקח בכוח לאמא שלו את הבקבוק. הוא באמת סימפטי, אבל עקשן. יודע לעמוד על שלו", מספר אסף ואומר בחיוך כי "יש מצב" שמדובר בגנים שלו.
כפי שמגדיר זאת אסף עצמו, הוא לא נולד עם כפית זהב בפה ולא קיבל ירושה נאה מהמשפחה. "אמנת התחילה עם שלושה אנשים. התפתחנו עקב בצד אגודל וגדלנו לאט ובטוח. לא נתנו למטרות לחמוק מידינו. מישהו פעם ראה תגובה שלי כשלא זכיתי באיזה מכרז. הוא רצה להעליב אותי ואמר לי שאני לא יודע להפסיד. ביקשתי שיגיד זאת שוב, כי עבורי זאת מחמאה".
הוא נולד בעיירה ברלד שבמולדובה הרומנית. כשהיה בן ארבע, במהלך מלחמת העולם השנייה, הגיעו הנאצים לעיירה, אבל למרבה המזל המשפחה הועברה למחנה פתוח ואביו הועסק בעבודות כפייה. כשהיה בן 10 המשפחה עלתה לישראל. "עשרות שנים לאחר שעזבנו אותה, ביקרתי ברומניה במסגרת העבודה. ערכנו שם פרויקט מיפוי טאבו של קרקעות בהזמנת הבנק העולמי. לעיר הולדתי חזרתי ב-1995, בביקור פרטי. חברים צילמו אותי דומע, כשנכנסתי לכיתה בה למדתי".
"הלימודים בטכניון עיצבו את הקריירה שלי"
עם עלייתה לישראל, התגוררה המשפחה בראשון לציון. בהמשך עברו לתל אביב, לדירת חדר ברחוב ביל"ו פינת שינקין. אסף סיים לימודים בתיכון עירוני א' ושירת בגדוד איכון של חיל התותחנים. לאחר מכן, ביד המקרה - לדבריו, החל ללמוד בטכניון בחיפה. "חבר סיפר לי שעומדים לפתוח בטכניון מחלקה ללימודי הנדסה, שלימים הפכה לפקולטה להנדסת תעשייה וניהול. הלימודים עיצבו את הקריירה המקצועית שלי".
את אמנת הקים ב-1970, עם שני שותפיו עד היום, שמואל בר אור ואילן שחם. נכון להיום, מדובר בקבוצה שנסחרת בבורסה הישראלית ונחשבת לאחת מחברות ה-IT הגדולות והמשפיעות בישראל, שפועלת בארץ ובעולם. לקבוצה כ-10 חברות בנות, בתחומי ייעוץ, ניהול ולוגיסטיקה, מיקור חוץ, מיחשוב ותוכנה וסייבר, כשעם לקוחותיה נמנים כל מגזרי המשק.
למה להנפיק?
"את ההמלצה לבחון את האפשרות הזו קיבלתי מד"ר יוסי ורדי, ידידי, שלמד איתי באותו בית הספר בתל אביב ושנה מתחתיי בטכניון", הוא נזכר. "היינו אז חברה לא גדולה, ולא האמנתי שהשוק ירצה להשקיע בנו. לשמחתי, טעיתי. בינואר 1994 הגשנו תשקיף. רצינו לגייס 16 מיליון שקל ובסוף היום, כשפתחנו את המעטפה עם תוצאות ההנפקה, גילינו שגייסנו 26 מיליון. מאז המשכנו להתרחב ולהשקיע, ובה במידה להיות שמרנים, קפדנים וזהירים מאוד".
רשימת הפרויקטים אותם ביצעה אמנת על החברות הבנות שלה במהלך עשרות השנים ארוכה, עם כמה אבני דרך, אותם נוהג אסף להזכיר. למשל, העבודה הראשונה שביצעה הקבוצה למשרד הביטחון, סקר כבישי סיני וביצוע הערכת מצב של כל ק"מ בכבישים. או הולדתה ופינויה של העיר ימית. "ב-1972, במסגרת פרויקט של תכונית אב לעזה ולצפון סיני, עלה הרעיון להקים עיר ליד חוף הים, לכן קראו לה ימית", הוא מזכיר. "על משרדנו הוטל, לאחר שנים, לקחת חלק בהריסתה. השתתפתי בהקמתה, אבל לא יכולתי להתמודד עם הקושי הרגשי שבניהול הריסתה. קטע זה בוצע ע"י שותפיי".
"איראן לעולם תהיה פרק מרתק בחיי"
בשנים 1979-1973 ניהל אסף את הדסק הישראלי של פרויקט איראן, כשבין 1978-1976 שהה באיראן עם משפחתו. הוא חזר לישראל שנה לפני המהפכה האיסלמית, שהפכה את איראן ממדינה מונרכית, תחת שלטונו של השאה, לרפובליקה אסלאמית תחת שלטון האייתוללה ח'ומייני.
"אמן, החברה שלנו, הייתה בין הראשונים שהפעילו את מחשב ה-PDP המיתולוגי ויישמה תוכנה, שבין היתר שימשה את הפרויקטים באיראן. כמהנדס צעיר, הייתי אחראי על התכנון ההנדסי בבניית כמה מהיחידות הימיות של צבא איראן, במקומות שנחשבים היום לחלק מתוכנית הגרעין של איראן. בנוסף, הייתי אחראי לתכנון ההנדסי של העיר לאכלוס עובדי הכור הגרעיני לצרכי שלום, שעמד להבנות אז, מה שלא קרה, כמובן. איראן לעולם תהיה פרק מרתק בחיי", הוא מסכם.
גולת כותרת נוספת של הקבוצה היא הקמת פרויקט הדיור של הקרוואנים עבור מאות אלפי העולים, שהגיעו בשנות ה-90 לישראל מברית המועצות, בתקופה בה שימש אריאל שרון ז"ל בתפקיד שר הבינוי והשיכון.
איך הסתדרת עם שרון ז"ל?
"לא הסכמנו בכל הנושאים ולא תמיד הסתדרנו. יום אחד הוא אף ביקש לפטר אותי, אבל האנשים שלי שכנעו אותו שלא לעשות כך. עם זאת, למדתי המון מהאיש הזה, שהיה מנהיג אמיתי. מכל פגישה שבועית שהיתה לנו בתקופה הזו. בסופו של דבר, מצאנו פתרון לכ-50 אלף איש, שהיו רבע מהעולים החדשים אז, ואני עד היום גאה בפרויקט הזה.
יש גם כמה יוזמות עסקיות, שלצערי, לא יצאו אל הפועל", הוא מדגיש ומציין מיזמים ברשות הפלסטינית ובמדינות אחרות במזרח התיכון. "אומנם היוזמות האלה לא יצאו לפועל, אבל הרצון לעבוד איתנו עדיין קיים. למשל, יוזמה שטרם הבשילה אבל ייתכן שתתקדם, נולדה ב-2018 ומעורב בה איש העסקים אל-מסרי".
הסוד: לא לשקוט על השמרים
מקורביו של אסף נוהגים להדגיש את אחת התכונות הבולטות שלו: לא לשקוט על השמרים ולצעוד עם הזמן. כך למשל, הוא מקדיש זמן רב בשנים האחרונות לפיתוח מרכזי סייבר של הקבוצה בארץ ובחו"ל. ב-2016 הקימה חברת אמן של הקבוצה, ביחד עם יוצאי קהילת המודיעין ומערך הסייבר של צה"ל ופורשי משרד ראש הממשלה, את המרכז להגנת סייבר (SOC), שמאפשר לארגונים להתמודד עם אירועי סייבר התקפיים בזמן אמת.
לדבריו, "הפריסה שלנו כרגע קטנה ונחמדה, כי ככה אנחנו, צועדים לאט. אבל אנחנו כל הזמן משדרגים את המערכת. כיום, כשהמתקפות מתרבות ומחמירות, שירותי טריפל-סייבר, שאנחנו מעניקים, זוכים לביקוש ולהכרה מיותר ויותר גורמים, בישראל ובעולם. על רקע זה אנחנו שוקלים גיוס אמצעים לשדרוג הטכנולוגיה ולפעילות מואצת של החברה".
התחברת לתחום? סייבר הוא לא ממש חלק מהתעשייה המסורתית.
"בהחלט, זה נושא מרתק. מעבר לזה, את ההחלטה להקים מערך סייבר בקבוצה קיבלנו לאור היכולות הכלליות שלנו, המעמד והקשרים שלנו בשוק, והעובדה שהסייבר הוא נושא אינטלקטואלי מסובך ותחום חדש ומבוקש. אנחנו מפתחים את התחום כמענה הגנתי בלבד ולא התקפי. השירותים שאנחנו נותנים לארגונים הם על תקן של הגנה נוספת להתקנות שקיימות אצלם, כי עובדה שלמרות ההתקנות יש פריצות להרבה ארגונים".
כדוגמת מתקפת הסייבר הקשה שאירעה באוקטובר האחרון על בית החולים הלל יפה בחדרה?
"בדיוק. יש סיכוי סביר, שאם היו עושים שם את שכבת ההגנה הנוספת שאנחנו מציעים, התוקפים לא היו מצליחים כפי שהצליחו, ואני עומד מאחורי דבריי. אנחנו בוחנים הרבה מצבים שנראים מסוכנים, מפעם לפעם מגלים את הבעיה וכך מונעים פריצה אפשרית".
מה לדעתך ההבדל בין התעשיות של פעם לתעשיות המודרניות?
"אם אני צריך למצוא הבדל בין אז להיום, אז כמובן שהצניעות של אז הצטמצמה מאוד. אישית, גם אז וגם היום הדברים החשובים עבורי הם החופש, העצמאות, ההזדמנות לפעול ולהצליח, אלו היו ערכים של מי שהגיע ממדינה קומוניסטית, כבן של סוחר יהודי, ש'זכה' ליחס עוין.
9 צפייה בגלריה
"ערכים של מי שהגיע ממדינה קומוניסטית, כבן של סוחר יהודי, ש'זכה' ליחס עוין". אסף בבית כנסת בבוקרשט, רומניה
"אין לי ספק כי יש מקום וצורך בתעשייה החדשה של היום, אבל במקביל לתעשייה המסורתית. לכן אני פועל גם בנושאים עדכניים וגם כמהנדס מול תעשיות מסורתיות, שלעולם יישארו חיוניות. התעשייה המסורתית כיום מבוססת על הרבה ציוד מתקדם ומערכות IT מתקדמות, שמעניקים מענה לציבור גדול של עובדים".
מה אתה חושב על גל ההתייקרויות במשק ועל היבוא כאחד הפתרונות לכך?
"לצערי, עליות המחירים צפויות, לאור התייקרויות של חומרי גלם, של שכר עבודה ושל מרכיבים נוספים. כן מן הראוי לעשות מאמצים לצמצם ההתייקרויות ויש מקום לתעשייה מקומית חזקה בצד יבוא מבוקר. כולנו צרכני מזון, טקסטיל ומתכת, לכן אסור לנו להישען רק על יבוא ולוותר על עצמאות כלכלית".
ומה דעתך על הדור הצעיר שנע בין עבודות ללא חשש?
"אי-אפשר לעצור תהליכים ואת המאפיינים החדשים. עם זאת, אני גאה בעובדה שבאמנת יש עובדים שהולכים איתנו עשרות שנים. לגביי, אומנם אני באותו מקצוע ובאותה קבוצה למעלה מ-50 שנה, אבל אין יום אחד שאני לא נתקל או לומד או מטפל בנושא חדש. העבודה שלי מרתקת".
מתוך כ-1,600 העובדים שלכם, כמה נשים יש?
"כמחצית, ויש לי להגיד משהו בנושא", הוא מדגיש. "כשלמדתי בטכניון, היינו כיתה של בנים. לימים, הצטרפו נשים ללימודי תעשייה וניהול. בנות בתעשייה וניהול עולות על הבנים הכי מצויינים בתחום. דוגמא מצויינת לזה היא האשה שעומדת בראש אחד הפרויקטים הביטחוניים הכי מסובכים במדינה (ענבל קרייס, מנהלת החדשנות בחטיבת מערכות טילים וחלל בתעשייה האווירית - י.ו.). יום אחד פגשתי את בעלה, שהוא לגמרי קנון בתחומו (פרופ' יצחק קרייס, מנהל שיבא - י.ו.). אמרתי לו שהוא נפלא, אבל שיש לו עוד הרבה להתאמץ כדי הגיע למה שאשתו עושה. הוא קיבל את זה באהבה".
בעוד שבועיים תהיה בן 81. אתה מתכנן את רגע הפרישה? אתה מציע לעובדים לפרוש עם הגיעם לגיל הפרישה המקובל בחוק?
"ממש לא. גיל הפרישה הקבוע בחוק, בעיניי זה דבר נורא. תוחלת החיים עולה, הרפואה והטכנולוגיה מתפתחות ובכל זאת מאלצים אנשים בגילים אלו לפרוש. קודם כל זה נזק לפרט, כי מי שעובד וממשיך בעבודתו, העבודה משפרת את איכות ותוחלת החיים שלו. מעבר לזה, לאלץ אדם לפרוש רק בשל גילו, יוצר נזקים בלתי ניתנים להערכה לארגונים עצמם ולמדינת ישראל בכלל. אישה בגיל 62 וגבר בגיל 67, במקומות האלו, נמצאים בשיא הידע. לאלץ אותם לפרוש רק בגלל גיל? זו שערורייה של ממש.
"ובאשר אליי", הוא ממשיך, "בגיל שלי יש לי כבר קופת גמל וחסכונות, ולכן אמרתי לחבר'ה שלי, שאמשיך לעבוד גם אם לא אקבל שכר. וגם אם אצטרך לשלם משהו לחברה כל חודש. גם אשתי, רותי, שיש לנו חיים משותפים נהדרים יחד עשרות בשנים, אמרה לי יום אחד: 'אתה פורש? אנחנו נתגרש'. אז כן, בגילי המופלג, אני עדיין נהנה מיום עבודה מלא, נהנה לקבל דור צעיר למשרד לצרכי ניהול ומקים את המערך הניהולי הנכון לצורך העברה בין דורית, כשהילדים שלי לא עוסקים בניהול שוטף בחברה, אבל הם כן חברים בדירקטוריון.
"אני גם ממשיך לטפח חברויות, לפרגן ולאהוב. אין ספק שזה גם חלק מתוחלת חיים ארוכה ומאיכות חיים טובה".
