החלטה אחת משלשום (ראשון), ואי-החלטה אחרת, מקבעות בשלב הזה את האיסור הגורף מ-7 לאוקטובר על הכנסת עובדים פלסטינים לישראל. ההחלטה – פה אחד של הקבינט החברתי כלכלי שלא להמליץ על הכנסת פועלים מיהודה ושומרון לישראל; ואי ההחלטה – של הקבינט המדיני ביטחוני, בעקבות מה שנראה כהימנעות של ראש הממשלה מלהעלות נושא זה להצבעה לאחר שנוכח כי לא יהיה לו רוב. כל זה באופן מפתיע (או לא) מנוגד לעמדת משרד הביטחון ושב"כ שתומכים בהכנסה מבוקרת של עובדים במגבלות נוקשות יותר מבעבר, כדי למנוע את התפוצצות סיר הלחץ של רבבות רבות של מובטלים בשטחים ושל מצוקה כלכלית קשה.
נראה אם כן שיש זהות אינטרסים בין הגורמים הביטחוניים לבין ענף הבנייה המשווע לידיים עובדות, דבר שיועיל למשק בכללותו. ענף הבנייה כפי שמלינים ובצדק ראשיו מצוי בהאטה ניכרת, שלא לומר כמעט עצירה. העובדים הפלסטינים (ועימם הזרים שחלקם עזבו), מהווים חלק מהתהליך שקטיעתו מונעת גם חזרה לעבודה של עובדים ישראלים ומגבירה את האבטלה בארץ.
הפתרון של הבאת עובדים זרים ממדינות אחרות הינו בעייתי, שכן תהליך האיתור וההכשרה של עובדים כאלה עלול להימשך חודשים, בעוד שהחזרת הפועלים הפלסטינים מאפשרת הקלה מיידית. זאת ועוד, גיוס חפוז של עובדים באמצעות גורמים פרטיים ולא בדרך המלך של הסכמים בין מדינות, עלול לגרום לתופעות של עושק וניצול העובדים הזרים.
המצב הנוכחי הוא לא רק בשורה רעה לקבלנים אלא גם לרוכשי הדירות, על כל המשתמע מכך במערכת היחסים שבין קבלן לרוכש בנושא האיחורים במסירת הדירות. על פי חוק המכר (דירות), החל מחלוף חודש ממועד המסירה ועד תום ארבעה חודשים, זכאי הרוכש לדמי שכירות עבור דירה השווה בגודלה ובמיקומה עבור כל חודש איחור. מתום חמישה חודשים ועד תום 10 חדשים הפיצוי הוא בשיעור של 125% משווי שכר דירה רגיל, ומ-11 חודשים ואילך כבר מדובר על שיעור של 150%.
ישועה נמצאת לקבלן בחריגים השונים שמפורטים בכל חוזה מכר באדיקות, ואשר ניתן לתמצת אותם בגורמים שאינם בשליטתו ואשר סיכלו את יכולתו לקיים את המסירה במועדה, קרי – "כוח עליון".
אלא שבתי המשפט עומדים על המשמר ומצמצמים בכלים משפטיים את יכולתו של הקבלן להסתמך על עילות מעין אלה. לדוגמה, במצב הנוכחי כשישראל במלחמה אשר נחשבת כוח עליון ותוצאתה סגר על השטחים, אין די בכך שהקבלן יטען למצב מלחמה. הוא צריך להוכיח כי המלחמה היא שגרמה בפועל לעיכוב. ובלשון המשפטית - עליו להוכיח קשר סיבתי בין המלחמה לעיכוב.
באירועים דומים בעבר שבהם היה ניתן לטעון לכוח עליון לא ניתן פטור אוטומטי לקבלן, וגם לא נעשתה כל חקיקה בעניין. מה שנעשה מטעם המדינה בתקופת הקורונה למשל היה פרסום מתווה מנחה, כהמלצה, מאת הממונה על חוק המכר שהמליץ על דחייה של 40 ימים במסירת דירות בטווח תאריכים מסוים.
נראה לי כי פתרון מסוג זה, המשקלל מחד את הנזקים הצפויים לקבלנים והאפשרויות שניצבו בפניהם, ומאידך את הרוכש שניצב בפני שוקת שבורה כאשר במרבית המקרים האיחור מטיל עליו נטל כלכלי כבד, הוא הפתרון הסביר. עם זאת, רצוי שהפעם הדבר יעשה בדרך של חקיקה על מנת למנוע התדיינויות מיותרות ופסקי דין סותרים, שרק יגבירו את אי הוודאות.
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• עו"ד משה מסרי עוסק במקרקעין ונדל"ן
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
