בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל לאחרונה ערעור שהגיש גבר על החלטה שהעלתה לדיון את השאלה מהם המועדים בהם ניתן להגיש "ערעור משיב" בבית המשפט למשפחה. השופט גלעד הס קיבל את פרשנות המערער שלפיה תקנות סדרי דין חדשות ביטלו את האפשרות להגיש ערעור משיב לאחר חלוף 45 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים.
הגבר ואשתו ניהלו הליכים משפטיים בבית המשפט למשפחה ובסוף אפריל 2023 ניתן פסק דין בעניינם. בתחילת יוני השנה הגיש הבעל ערעור על פסק הדין וכ-15 ימים לאחר מכן הגישה האישה ערעור מטעמה. הגבר ביקש למחוק את ערעור האישה לנוכח האיחור בהגשתו, מעבר ל-45 ימים ממועד מתן פסק הדין.
האישה ביקשה לתקן את כותרת הערעור שלה ל"ערעור שכנגד" כשלטעמה, ערעור שכזה ניתן להגיש 45 ימים לאחר הגשת ערעור האיש, כך שלא חלף המועד להגשתו. הגבר טען השיב שהתקנות החדשות לסדרי דין בבית המשפט למשפחה (שנכנסו לתוקף בינואר 2023) ביטלו את האפשרות להגיש ערעור שכנגד.
ביולי 2023 קבע בית המשפט למשפחה כי תקנות סדרי הדין החדשות לא התכוונו לבטל את מוסד הערעור שכנגד (בשמו החדש "ערעור משיב"). הרשמת אורלי מור-אל קבעה כי התקנות התכוונו לקבוע סד זמנים בן 45 ימים להגשת ערעור וערעור משיב, וזאת להבדיל מ-60 ימים שנקבעו בתקנות סדר הדין האזרחי הרגילות.
על החלטה זו הגיש הבעל ערעור למחוזי באמצעות עו"ד ספיר בן אליהו. הוא העלה טענה עקרונית ורוחבית שלפיה התקנות החדשות מבטלות את האפשרות להגיש ערעור משיב על פסק דין של בית המשפט למשפחה. לשיטתו, אין זכות לאישה להגיש ערעור משיב כשחלף המועד להגשת ערעור מטעמה, כך שדין הערעור שלה להימחק.
האישה טענה באמצעות עו"ד רמי רובין שאין מקום לתת פרשנות מרחיקת לכת ולא סבירה לטעמה לתקנות, שלא ביקשו לבטל את מוסד ערעור המשיב. לדבריה, הפרשנות הנכונה של התקנות היא השוואת המועד להגשת ערעור משיב להגשת ערעור ראשי, כלומר 45 ימים מיום הגשת ערעור על ידי אחד הצדדים.
שופט המחוזי גלעד הס קיבל את הערעור של הבעל וציין שמדברי ההסבר לתקנות עולה הכוונה למנוע אפשרות להגיש ערעור משיב לאחר המועד להגשת ערעור על פסק הדין, כך שזכות שני הצדדים להגשת ערעור מוגבלת לתקופה של 45 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיהם.
הוא הוסיף שהתבוננות פשוטה בלשון תקנות סדרי הדין מגלה כי היא תומכת בפרשנות המערער, שלפיה אין זכות למשיב בערעור בענייני משפחה להגיש ערעור מטעמו לאחר חלוף 45 ימים מהמצאת פסק הדין. בכך תומכים גם שיקולי מדיניות שעניינם קיצור ההליכים בענייני משפחה והשאיפה כי ההכרעה המשפטית תהיה יעילה ומהירה ככל האפשר.
לדברי השופט, פרשנות המערער גם מונעת הגשת ערעורי סרק מטעמים טקטיים בלבד, כפי שנעשה במקרה זה. לצד זאת ציין כי יש שיקולי מדיניות ראויים התומכים בעמדת האישה ובין היתר "דילמת האסיר", שלפיה שני הצדדים יגישו ערעור סרק רק בשל הסיכון שהצד השני יערער. השופט כתב שבנסיבות אלו בחירת מחוקק המשנה להעדיף שיקולי מדיניות מסוימים על פני שיקולים אחרים היא סבירה, לגיטימית והגיונית, ואין מקום לבחור בפרשנות מנוגדת לה. זאת ועוד, הצדדים בהליכי משפחה אינם אסירים ויכולים לתקשר ביניהם ולהגיע להסכמות בעניין הגשת ערעור.
בסופו של דבר קבע השופט כי הפרשנות הראויה של התקנות אינה מאפשרת הגשת ערעור משיב לאחר חלוף 45 ימים מיום המצאת פסק הדין.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ המערער: עו"ד ספיר בן אליהו
• ב"כ המשיבה: עו"ד רמי רובין
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
