אם יש מי שיכול לספר סיפורים על תחילת דרכם של אמנים ידועי שם כמו שלמה ארצי, מתי כספי, עוזי חיטמן, יהורם טהרלב ורבים וטובים נוספים, הרי זה איתן גפני, מייצג אמנים ומפיק מאז שנות ה-60. גם היום, עשרות שנים לאחר שהתחיל בעיסוקו, כשהוא בן 78, הוא עדיין ממשיך ליזום אירועי זמר, כשמטרתו היא שימור הערך של המוסיקה העברית, בארץ ובעולם.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
לכן, למשל, הקים את עמותת מיתר, לטיפוח הזמר העברי בעם היהודי, במסגרתה יזם את "הללויה - תחרות שירה עולמית בישראל לצעירי העם היהודי". אחרי שהתחרות לא התקיימה בעשור האחרון, בימים אלו, בניגוד כמעט לכל היגיון, הוא מנסה בכל מרצו לגייס עבורה כשני מיליון שקל כדי שהיא תתקיים.
הוא נולד וגדל בתל אביב, ולדבריו, תמיד אהב לשיר והיה מחובר למוסיקה העברית. באופן טבעי רצה לשרת בלהקה צבאית, אלא שלצה"ל היו תוכניות אחרות לגביו. "גייסו אותי לקורס טייס, ולאחר שזרקו אותי משם הועברתי לתותחנים", הוא מסכם ביובש את הפרק הזה בחייו. לאחר השחרור החל בלימודי פסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב, וכסטודנט הקים רשימה לאגודת הסטודנטים ונבחר ליו"ר ועדת התרבות ומזכיר האגודה.
אחרי חמש שנות לימודים בפסיכולוגיה בחרת לעסוק באמרגנות. איך אתה מסביר את התפנית?
"באותה תקופה, כמו גם בנערותי, נהגתי 'לשרוץ' בחוף גורדון. יום אחד, על החוף, הכרתי במקרה בחור בשם דוד טל (זמר, מהצמד חדוה ודוד, נפטר ב-1999. י.ו.), ששינה את מסלול חיי. אגב", הוא ממשיך בחיוך, "בחוף גם הכרתי את אשתי, יונה ז"ל. הייתי אלוף במשחק מטקות. ראיתי אותה, הצעתי לה לשחק, היא הסכימה בתנאי שאזמין אותה לארוחה - וזה נגמר בנישואים".
ובחזרה לדוד, שגרם לך לעבור לתחום?
"דוד הציע לי לפתוח איתו משרד אמרגנות. הסכמתי, והאמן הראשון שייצגנו היה יהודה ברקן ז"ל. בעקבותיו התחילו להגיע עוד ועוד זמרות וזמרים מהלהקות הצבאיות. לאחר כחודשיים דוד עזב. המשכתי בלימודי פסיכולוגיה, כי היה צריך ללמוד, אבל מאז ועד היום אני עוסק בתחום המוסיקה העברית בצורה כזו או אחרת. זה התחיל באהבה שלי ללהקות הצבאיות. כך, במסגרת שירות המילואים שלי, הקמתי את להקת חיל התותחנים, אליה גייסתי את הזמר רומן שרון, שהיה אהוב ליבי. רומן נחשב אחד הכוכבים הגדולים שיצאו מהלהקות הצבאיות בתחילת שנות ה-70. לצערי, ב-1974, בזמן מלחמת ההתשה, הוא נהרג בתאונת דרכים בסיני, באחת ההופעות שלו לפני חיילים".
7 צפייה בגלריה
איתן גפני עם שלמה ארצי. "הצעתי לשלמה לחבר ולהקליט שיר של אליפות עבור מכבי נתניה בכדורגל"
(צילום: מהאלבום הפרטי)
איך השתלטת על תחום שכלל לא הכרת?
"למדתי לאט את סודות המקצוע, וגם עזרו לי. למשל, אליהו גולדנברג, שהיה אביו של דודו טופז, היה שחקן ובמאי תיאטרון שייצגתי, והוא לימד אותי כל מיני חוקים, כמו איך לפתוח קופה ולמכור כרטיסים. בהמשך הוא גם קישר אותי לדודו. באותה תקופה התחלתי לעבוד עם אמנים בתחילת דרכם, ובשנים ההם, מי שייצג את רוב יוצאי הלהקות הצבאיות, היו אברהם דשא (פשנל) או אני. החתמנו אותם על חוזים עוד לפני שסיימו את השירות הצבאי שלהם.
"הייתי אז מנהל העסקים שלהם, להופעות ולהקלטות, והיינו עושים חלטורות. היה מקובל אז להשלים כך הכנסה תוך כדי הצבא, וזה יצר תופעה שחברי להקות צבאיות הופיעו דרכי כשהם נקראים 'יוצאי להקת חיל ים' או כל להקה אחרת, בלי השמות שלהם - כי הם עדיין בשירות צבאי. היינו מפרסמים את ההופעות בפלקטים על לוחות המודעות, ואולמות הקולנוע שהופענו בהם היו מלאים עד אפס מקום. אישור ההופעה הרשמי היחיד היה של אבי טולדנו, כי הוא היה חייל בודד. היינו חורשים יחד את הארץ, וראשי ערים היו יוצאים לקבל את פניו, עושים לו כבוד".
אם באמנים עסקינן, אתה חבר קרוב של יהורם גאון, שהאמירה הבעייתית שלו, לפני כעשור, על המוסיקה המזרחית, סיבכה אותו. דעתך כדעתו?
"לא. עם זאת, אליי מדברות מילים מעבר ללחנים. לא אחת קשה לי עם המילים של הרבה שירים שנכתבים היום, כי כותבים מילים שהן לא לעניין. אחד האמנים הכי מיוחדים שליוויתי בתחילת דרכו היה יורם טהרלב. שנה שלמה הסתובבנו עם השירים שלו. הוא היה יושב ומקריא אותם, והזמרים דני מסינג ודליה כהן היו שרים. השירים שלו הם אהבת ישראל ואהבת המולדת, שירים עם ערכים, שירים כגורם מאחד. זה חסר לי היום בשירה הנוכחית".
7 צפייה בגלריה
"קשה לי עם המילים של הרבה שירים שנכתבים היום". איתן גפני ודודו אלהרר
(צילום: מהאלבום הפרטי)
האירוויזיון היהודי של גפני
כל זה, כאמור, שייך לעבר. בימים אלו עובד גפני בשיא הכוח על הגשמת חלום שלו: להצליח לקיים בישראל בדצמבר 2022 את גמר תחרות הזמר היהודית "הללויה", אותה ייסד. "ב-1990 בא לי רעיון להפיק את האירויזיון היהודי", הוא נזכר. "הרעיון הבסיסי הוא לקיים תחרות שירה עולמית לצעירי העם היהודי, בחמש יבשות, כשהזוכים מגיעים לתחרות הגמר בישראל. התחרות תורמת להתפתחותם המוסיקלית ולהתפתחות השפה העברית, שלא שגורה בפיהם כשהם חיים שם. כשהזוכים מגיעים לביקור בן שלושה שבועות בישראל, הם מתחברים לשפה העברית, לתרבות, למוסיקה ולמורשת, פוגשים פה אנשי ציבור ואנשים מתעשיית המוסיקה. שיתפתי אז ברעיון את יוסי פרוסט, אחד ממנהלי התרבות והאמנות הידועים בישראל, שהציע לי להקים עמותה, ולהעמיד בראשה מישהו מפורסם. פניתי לשופט שלי טימן, שהסכים".
למה דווקא אליו?
"טימן היה שחקן בצעירותו, ושירת בלהקת גייסות השריון. אבא שלו, יעקב טימן ז"ל, היה מזמרי ת"א הקטנה, כך שהתרבות העברית היא חלק מה DNA שלו. כך הוקמה עמותת מיתר, והתחרות יצאה לדרך".
כך, בשנים 1992 – 1994 התקיימה התחרות בירושלים, בשותפות עם משרד החינוך וההסתדרות הציונית. "בשנה השלישית אירעה תקרית לא נעימה, שלא אכנס אליה, ובעקבותיה הופסקה הללויה", הוא אומר בעצב. כל הנסיונות לקיים שוב את התחרות לא צלחו, וכעשור לאחר שנכנס לתפקיד, ביקש טימן לסיים את תפקידו. לנעליו נכנס יהורם גאון. "כתושב רמת השרון וכחבר של ראש העיר דאז, איציק רוכברגר, הציע לו יהורם את הרעיון של 'הללויה'. איציק הסכים לתת חצי מיליון שקל, ויובל שטייניץ, שהיה אז שר האוצר, עשה איגום משאבים (יצירת מאגר משותף של משאבים למטרה מוגדרת. י.ו.). ב-2011 ו-2012 נכחו בכיכר העיר של רמת השרון מעל 5,000 איש שצפו בהללויה. הייתי מאושר, רק שהשמחה הייתה קצרה. ב-2013 נפל הפרויקט, ומאז לא הצלחנו לקיים את התחרות בישראל".
למה הפרויקט נפל ב-2013?
"ב-2013 מי שהיה אז שר החינוך, הרב שי פירון, ביקש להעביר את הכסף דרך 'צינור', חידון התנ"ך, בהתאם לתקנה, שמחייבת צינור להעברת כספים ממשרד ממשלתי לעמותה. זה לא צלח. ב-2014 יהורם הביא אותי לנפתלי בנט, אז שר החינוך ושר התפוצות. חצי שעה הם דיברו על סיירת מטכ"ל, בסוף בנט שאל מה אנחנו בעצם רוצים. הסברתי, ובנט אמר שאם נשיג שידור בערוץ מסחרי, אקבל את הכסף. פניתי לערוצים המסחריים, שלא רצו לשדר את התחרות, כי היו להם תחרויות שלהם, ושוב הרעיון נפל. ככה יצאה לי הרוח מהפרשים. כמה אני יכול לאכול כשלונות, ועוד בשביל פרויקט שאמור לחזק את התרבות היהודית בארץ ובתפוצות?".
אלא שמילים לחוד ומעשים לחוד, כשמדובר על משהו שבוער בעצמות. במהלך 2021 ראש עיריית אילת דאז, מאיר יצחק הלוי, פנה לגפני כדי שיסייע לו להפוך את אילת לעיר הזמר העברי. "הצעתי לו לקיים באילת את הללויה, כי זה משהו בינלאומי", הוא מספר. "אבל אז הגיעו הבחירות והוא הפך ח"כ, ויש ראש עיר חדש. שוחחתי עם מאיר בתור סגן שר החינוך, וגם עם ראש העיר הנוכחי, אלי לנקרי, ועם נחמן שי, שר התפוצות. אולי השנה זה יצליח. אני מקווה להצליח להגיע לתורמים שיתחברו לרעיון בנשמה, ויתרמו את שני מיליון השקלים האלו לפרויקט תרבותי לאומי כה חשוב. אם שר האוצר יאפשר איגום משאבים, סוף סוף אראה את החלום שלי קורם עור וגידים. החזון שלי הוא שהללויה יהפוך למשהו כמו המכביה וחידון התנ"ך העולמי".
יש לא מעט יהודים עשירים בישראל ובעולם, וארגונים שמגייסים בערב אחד עשרות מיליוני דולרים. איפה המכשול בפרויקט הזה?
"אלו סדרי עדיפויות. אדם עשיר רוצה לפעול עם הכסף שלו למען מטרה ראויה ולזכות בכבוד והכרה. כשסמי עופר לא קיבל את מבוקשו, לקרוא למוזיאון ת"א לאמנות על שמו ושם אשתו, הוא הסיר את תרומתו. נושא התרבות הוא הדובדבן שבקצפת. זה לא ביטחון, לא אלמנות ויתומי צה"ל, לא בתי חולים. זאת הבעיה. זו לא מטרה שעונה על צרכים ראשוניים של אדם, אלא רק כשאתה כבר שבע".
מה נוטע בך תקווה שבכל זאת תצליח?
"אני עדיין מאמין שיגיע אדם עם כסף שהנשמה שלו תתחבר למטרות של הללויה. הוא יתרום אותו למטרה, ואז גם יהיה איגום משאבים. אומרים שמי שמאמין לא מפחד, אני מקווה שזה יקרה. שהבירוקרטיה לא תפיל גם השנה את השירה העברית".
הצלחת לחבר את ילדיך ללהט שלך בנושא?
"בני הצעיר, יאיר, איתי בקטע. לאחרונה הוא התחיל לאסוף את כל התקליטים שהפקתי אי פעם. הוא מחפש ורוכש, חלק מהם יקרי מציאות. אחד התקליטים, שרכש לאחרונה בתמורה לכמה מאות שקלים, הוא התקליט של 'מה מה מה מה נה נה נה נה נה נתניה, המנון האליפות של מכבי נתניה בכדורגל ב-1971, כששלמה ארצי היה אמן שלי. באותה תקופה היו שני משרדים שעסקו בפרסומות: יורם ארבל עם דוד קריבושה, ודוד תמיר עם קובי אשרת. הם הרוויחו ים של כסף בפרסומות. קנאנו בהם. הצעתי לשלמה לפתוח משרד, שהוא ילחין ואני אנהל, וניקח את אלברט פיאמנטה כמעבד. הוא הסכים והקמנו את החברה: 'אירה המקליטה'".
למה דווקא "אירה המקליטה"?
"זה השם של בתי הבכורה", הוא מחייך. "תמיד חלמתי שאם יהיה לי בן אקרא לו יאיר. כשנולדה בתי הראשונה, רציתי לקרוא לה יאירה, אבל חברים אמרו לי שזו טעות, כי אם יהיה לי בן בהמשך, השם כבר יהיה תפוס. הסכמתי לזה, הורדתי את ה-י' בהתחלת השם, וקראנו לה אירה. ואכן, לבני הצעיר קוראים יאיר. כדי פרסם את החברה, הצעתי לשלמה לחבר ולהקליט שיר של אליפות עבור מכבי נתניה בכדורגל, שזכתה באותה שנה באליפות. אהוד מנור כתב מילים ושלמה הלחין, ומוטל'ה שפיגלר וכל הקבוצה הגיעו לאולפני ההקלטות. ואז שלמה נזכר שלתקליט יש שני צדדים, והציע שילחין מיד מנגינה, שאני אשרוק אותה, והיא תהיה הצד השני של התקליט. ניסיתי לשרוק, וכל הזמן צחקתי. אז שלמה שרק את המנגינה, ועל התקליט כתוב: 'שורקים: איתן גפני ושרקני אירה המקליטה'. הוא גם מצא בגרמניה את התקליט של רומן שרון".
7 צפייה בגלריה
פתח עם שלמה ארצי חברה בשם של הבת שלו. עם ילדיו: עירה, ליהי ויאיר
(צילום: מהאלבום הפרטי)
אתה בן 78. מה משמעות הגיל עבורך?
"אני לא חושב עליו. אני בריא ואין לי מחלות רקע, אני הולך כל בוקר שלושה וחצי ק"מ, אוכל בריא והנשמה שלי חיובית. אני לא כועס על אף אחד, לא מתחבר לאנשים שליליים, האנרגיות שלי טובות, ואני מאמין שיש לי עוד מספיק שנים כדי להגשים את החלומות ולעשות עבודה".
כסף, אני מניחה, הוא לא הבעיה. כמפיק ומייצג אמנים, הפכת לאיש עשיר?
"ראשית, היום אמנים ואלו שמייצגים אותם עובדים על 'חצי חצי', ולכל אמן יש מנהל אישי ומאפרת וצוות שלם, שכל אחד צריך להתפרנס. בזמני, הייתי נוסע עם מתי כספי להופעות במכונית שלי. אני, הוא והגיטרה שלו. גם אז עשו כסף מאמרגנות והפקה, אבל אני, יחסית לבני דורי, כמו מיקי פלד, יהודה טלית, חיים סבן ושלמה צח, לא ידעתי להפוך את הפופולריות שלי לכסף.
"בזמן שכולם לקחו 20% מאמנים, לקחתי 10%. לא הצלחתי להרוויח כסף מההצלחות שלי. בניתי בית ברעננה ולכל אחד מהילדים שלי יש בית אז אני מסודר, אבל אני לא איש עשיר. מה שכן, מעולם לא היו חילוקי דעות לגבי היושר וההגינות שלי. יש לי שם טוב, זה הדבר החשוב מבחינתי. בגילי הנוכחי, כסף כבר לא מניע אותי, ואני רק רוצה להתפרנס בכבוד ושיהיה לי כל מה שאני צריך. אני רוצה ומקווה שליד הקבר שלי יגידו רק מילים טובות".
פורסם לראשונה: 08:12, 28.01.22
