בית המשפט המחוזי בנצרת פסק לאחרונה פיצוי של כ-46.7 מיליון שקל לבעלי 27 דירות בבניין רב-קומות ברחוב האימהות בטבריה, שהוכרז כמסוכן שנים ספורות לאחר שנבנה. פסק דין בן כ-100 עמודים של השופט ערפאת טאהא הציג מחדלים חמורים בשלבי התכנון והבנייה, והטיל אחריות כבדה על היזמים, הקבלנים, המהנדס, העירייה ועל רשות מקרקעי ישראל (רמ"י).
הבניין, בן 11 קומות ו-27 יחידות דיור עם נוף לכנרת, נמסר לרוכשים ב-2013. לדברי הדיירים הוא סבל מליקויים מסוכנים כבר מהשנה הראשונה. הם הבחינו בשיפועים חדים ברצפה וסדקים משמעותיים בקירות, ובהמשך הבינו שהמבנה נוטה על צידו.
לאורך השנים בוצעו ניסיונות לתקן את הליקויים, אך אלו לא הצליחו למנוע את החמרת המצב. בשנת 2020 הוכרז הבניין כמסוכן למגורים בשל גלישת קרקע ושימוש לקוי במילוי קרקע, והדיירים נאלצו להתפנות ממנו. כיום המבנה אינו בר שיקום והוא מיועד להריסה.
בתביעה שהגישו 44 בעלי הדירות נגד חברות הבנייה, עיריית טבריה, הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, ונגד המהנדס ויזמים שעמדו מאחורי הפרויקט, הם דרשו פיצוי על הנזקים הרבים שנגרמו להם. לטענתם הייתה רשלנות חמורה בתכנון היסודות ובביצוע הבנייה, כשגם העירייה והוועדה המקומית התרשלו באישור ובפיקוח על הפרויקט, אף שידעו על הסכנה הפוטנציאלית של גלישת הקרקע באזור.
היזמים והקבלנים טענו בתגובה שהנזקים נגרמו בשל קרקע בעייתית ולא היו בשליטתם. העירייה והוועדה המקומית טענו להגנתן שהקביעה שבמגרש התרחשה גלישת קרקע עמוקה היא בגדר השערה בלתי מבוססת, ושהנחת חומרי מילוי בגב הבניין נעשתה באופן לקוי והיא זו שגרמה או הגבירה את הנזקים לבניין.
עו"ד דניאל בן שלמהעודד מרוםבהודעת צד ג' שהוגשה נגד רמ"י נטען כי היא ידעה על התנאים הגיאולוגיים החריגים ועל גלישות הקרקע שהאזור מאופיין בהן. על כן, החלטתה לשווק את המגרש כמיועד לבנייה רוויה הייתה שגויה. עוד נטען שרמ"י התעכבה באופן בלתי סביר מספר שנים עד שהעמידה את המימון הדרוש לביצוע עבודות הייצוב של הקרקע.
השופט ערפאת טאהא קבע שהאחריות לנזקים בבניין נובעת משילוב של שני גורמים: גלישת קרקע עמוקה באזור הבנייה שגרמה לתזוזת יסודות הבניין; ושימוש לקוי במילוי קרקע בין הבניין למדרון, באופן שיצר עומסים שהחמירו והאיצו את הנזקים. את הפיצוי לתובעים הוא העמיד על סכום כולל של כ-47.6 מיליון שקל, בהתאם לנזקי כל דייר.
האחריות לנזק ולתשלום הפיצוי חולקה בין הנתבעים באופן הבא: על העירייה והוועדה המקומית הוטלה אחריות לנזק בשיעור של 30%. על יזמית הפרויקט ובעליה הוטלה אחריות בשיעור של 25%, רמ"י תישא ב-20%, המהנדס ב-15%, וחברה נוספת ובעליה שזכו במכרז ורכשו את הקרקע עבור הפרויקט - 10%.
"כל אחד מגורמים אלה תרם את חלקו לכשל ולנזקי התובעים. אילו אחד מגורמים אלה היה מבצע את עבודתו בצורה סבירה וללא רשלנות, הנזק היה נמנע", סיכם השופט.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעים: עו"ד שי עובד
• ב"כ הנתבעת 1 והנתבעים 8-7: עו"ד יוסי מילר, עו"ד טל גרבר
• ב"כ הנתבעת 2 והנתבעים 10-9: עו"ד הלל ברק
• ב"כ הנתבע 4: עו"ד מנסור קופטי
• ב"כ העירייה והוועדה המקומית לתו"ב: עו"ד ל.סלומן, אלרום רום, סולמון ושות'
• ב"כ רשות מקרקעי ישראל: פרקליטות מחוז צפון אזרחי, עו"ד מור סלם
• עו"ד דניאל בן שלמה עוסק במקרקעין ונדל"ן
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
