בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע לאחרונה שאדם שצבר חובות של כ-8.2 מיליון שקל לא יחויב להעביר לנושים את חלקו בדירה בעיר שהורישו הוריו לו ולאחיו. השופטת אורלי מור-אל דחתה את כונס הנכסים וקיבלה את גרסת בחייה שלפיה מכר את חלקו לאחיו שנים קודם לכן.
הרקע לחובות העצומים הינו עסק שניהל בשנות ה-80, ובדצמבר 2018 ניתן לבקשתו צו כינוס נכסים. בבקשתו הוא הצהיר שאין לו נכסים, ובחקירתו בפני המנהל המיוחד מטעם כונס הנכסים הרשמי הוא ציין שהוריו נפטרו וכי הייתה דירה בבעלותם. בתגובה לכך עתר המנהל המיוחד למינוי שמאי שיעריך את שווי הדירה, אולם בשלב זה הודיע החייב כי חלקו בדירה נמכר לאחיו כבר ב-2008 כך שאין לו זכויות בנכס.
המנהל המיוחד פקפק בכנות הטענות. לשיטתו, העובדה שהדירה עדיין רשומה על שם ההורים שנים רבות לאחר מותם מעידה שעסקת המכר בין החייב לאחיו לא אותנטית. יתרה מכך, לא הוצגה אסמכתה שהאח שילם בפועל את התמורה.
לטענת המנהל המיוחד, מחומר הראיות עולה תמונה ברורה שלפיה החייב מעולם לא מכר את חלקו בדירת הוריו. משכך, חלקו מוקנה לקופת הכינוס. החייב טען מנגד כי זכותו בדירה נפדתה בתום לב ובתמורה בת ערך בהסכם כשר ולא פיקטיבי.
עו"ד אברהם (בומה) ברחדואכן, השופטת מור-אל הגיעה למסקנה שהעסקה אותנטית ותקפה. היא ציינה שמהראיות עולה שהורי החייב נפטרו בשנות ה-90 וכי לאחר מותם ניתן צו ירושה המעניק את הדירה לשמונת ילדיהם בחלקים שווים. היא הוסיפה כי החייב ואחיו הם "אנשים פשוטים יחסית, מבוגרים קשי יום", ועל הרקע הזה הם נמנעו מלרשום את הנכס על שמם. מכל מקום, היא שוכנעה כי בספטמבר 2008, במהלך טקס אזכרה של אביהם, האחים התכנסו בדירת ההורים ובמעמד זה נחתם ההסכם למכירת חלקו של החייב בנכס תמורת 82,600 שקל.
השופטת קבעה שהחייב הוכיח את עניין העברת התמורה. מתדפיס חשבון של אחיו מהתקופה הרלוונטית עולה שהוא שחרר תוכנית חסכון ומשך ממנה 113 אלף שקל לצורך הרכישה. היא התייחסה לעובדה שההסכם נכתב על דף נייר אקראי, וכתבה שבעסקה בין בני משפחה מדרגה ראשונה אין להקפיד על דקדוקי הפורמליות.
בשלב הבא ניגשה השופטת לברר את מעמדה המשפטי של הזכות שהועברה לאחי החייב, לנוכח העובדה שהעסקה מעולם לא הושלמה ברישום. מסקנתה הייתה כי הסכם המכר מעניק לאח זכות ביושר, שהיא מעין זכות קניינית, לגבי חלקו של החייב בנכס. לדבריה, זכות זו תקפה גם בהליך הכינוס וגוברת על זכותם של הנושים.
למנהל המיוחד שנכנס בנעלי החייב אין יותר ממה שיש לחייב עצמו, סיכמה השופטת, ובוודאי שגם לנושים, אין זכות קניינית שיכולה לעמוד למול זכותו של הרוכש בנכס. לאור האמור התביעה לפירוק השיתוף בדירה נדחתה.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ החייב: עו"ד דוד הוד
• ב"כ הכונס: עו"ד סיון קאופמן
• ב"כ המשיבים: עו"ד משה שלום
• עו"ד אברהם (בומה) ברחד עוסק בחדלות פירעון
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
