במציאות הישראלית הנוכחית, חלומם של לא מעט מהמתגייסים לצה"ל הוא להשתלב ביחידת 8200, היחידה לאיסוף ופיענוח מודיעין שהפכה לחוד החנית של לוחמת הסייבר, ושבוגריה משתלבים בתפקידים בכירים בתעשייה.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
אך יש הבדל גדול בין לשרת ביחידה הנחשקת לבין לפקד עליה. במקרה של תא"ל (מיל.) דני הררי, שפיקד על היחידה בשנים 2009-2004, זו גם לא ממש היה החלום שלו. "לא חשבתי שאהיה איש צבא כשאהיה גדול", הוא מודה בחיוך בעודו מגיש קפה וכיבוד במטבח הבית המעוצב של המשפחה ברעות. "כשהחלטנו לבנות את ביתנו כאן, חתמתי על שמונה שנים שירות קבע, כי זה היה התנאי לרכישה. מעבר לזה, הדברים 'התגלגלו' והשאירו אותי בצבא.
"הרבה אנשי צבא חותמים בכל פעם לקראת התפקיד הבא, וזה סוג של מלכודת דבש, כי פתאם אתה מוצא את עצמך מסתכל אחורה, והנה, עברו להם 25 שנה. היתה פעם אחת שהחלטתי להשתחרר, וכבר נרשמתי לקורס צוערים של משרד החוץ שהיה אז מאוד אטרקטיבי. במקביל, הציעו לי תפקיד משמעותי בצבא, כדי שאשאר. ביום שקיבלתי את ההודעה שהתקבלתי לקורס הצוערים, הודעתי שאני נשאר בצבא. הנקודה החשובה פה היא שנשארתי בצבא מתוך בחירה, ולא מתוך חשש של 'מה אעשה בחוץ?'".
לדבריו, "באמת שלא תכננתי להיות מפקד 8200. התחלתי לחשוב על זה, כשהייתי סגן מפקד היחידה. למעשה, זו היתה הפעם הראשונה בקריירה הצבאית שלי שהתמודדתי על תפקיד. עד אז התפקידים הגיעו אליי לפי כישורים, ניסיון ופז"מ, כמקובל. פה זה אמר להתמודד כבר עם פוליטיקה, מעבר לכישורים, כשחלק מהמועמדים הגיעו מתוך היחידה וחלק מחוצה לה.
"על הבחירה בי הודיעו לי תשעה חודשים לפני הכניסה לתפקיד, בהם המשכתי כסגן המפקד. לשמחתי, קודמי בתפקיד, יאיר כהן, אמר לי 'תתכונן', וזה היה חכם. זו הדרך הנכונה להיכנס לתפקיד, הכי מוכן ובשל וחלק שאפשר. אני ייעצתי את אותו הדבר לבא אחרי, נדב צפריר".
"אף פעם לא ממש השתחררתי"
הררי הוא איש רהוט ומדוייק, אך נדמה כי יש לו שני פנים. אם תרצו, שני צדדים של אותו המטבע. האחד, זה שמחייך באהבה בתמונות שמוצגות על המקרר כבן זוג, אב וסב גאה, ומדבר ברגישות על עמותת "אור לחינוך", בה הוא משמש כיו"ר, ועל היותו מנטור לפצועי צה"ל יוצאי יחידות קרביות במסגרת עמותת RESTART.
מצד שני, הררי הוא גם אדם משימתי. כזה שמסמן מטרה ועט עליה, גם במהלך הקריירה הצבאית שלו וגם באזרחות. בריאיון הראשון שלו אי פעם, הוא יודע בדיוק היכן לעצור. לדוגמה, הוא לא מנדב פרטים על משפחתו מעבר לאינפורמטיביים ביותר. את רעייתו, הוא מספר בקצרה, לא פגש ביחידה אלא בחוג לריקודי עם כשעוד היו צעירים. ולא - הוא לא רוקד יותר, אבל הוא כן מתמחה בטאי צ'י, ספורט שהתחזק אצלו בזמן ששהה בסין, בתקופות בה ביקר בה רבות כחלק מעבודתו ב"אדמה".
הוא נולד וגדל במושב בית חנן עד גיל 10, אז עברה המשפחה לראשון לציון. לאחר שסיים מגמה מזרחנית בתיכון היה לעתודאי ויחידת 8200 "קטפה" אותו. במהלך שירותו הצבאי גם זכה בפרס ביטחון ישראל. בשנת 2010, לאחר שיחרורו, הצטרף לחברה הבינלאומית "אדמה" (ADAMA) פיתרונות לחקלאות (לשעבר מכתשים אגן) כמשנה בכיר לנשיא, והיה אחראי על האסטרטגיה, החדשנות והמשאבים, ועל פיקוח על שיתופי פעולה עם סטארטאפים.
לאחר כעשור עזב את החברה ויצא ל'עצמאות'. נכון להיום הוא שותף בקרן הון הסיכון IL-VENTURES שמשקיעה בסטארטאפים ישראלים בתחומים של תעשייה חכמה ואגרי-פודטק. "אנחנו שמים דגש על טכנולוגיות מתקדמות כגון בינה מלאכותית, רובוטיקה, מציאות מדומה ורבודה, סייבר ועוד. כמשקיעה פעילה, הקרן מציבה סטנדרטים גבוהים לחברות בהן היא משקיעה", הוא מגדיר.
בנוסף, הררי הוא גם דירקטור בכמה חברות, בהן BBT.Live - סטארטאפ בתחום הטלקום של היזם משה לוינסון שכבר אוחז בחוזים ובשיתופי פעולה עם צה"ל, סלקום, ואדוונטק העולמית, וב-factoRee.ai, שמתמחה בצימצום פליטות של מפעלים.
מה עושים בחופשת שחרור, כשפושטים מדים לאחר 30 שנה? טיול אחרי צבא?
"האמת? אף פעם לא ממש השתחררתי", הוא צוחק. "לא עשיתי עד היום טיול אחרי צבא, אבל עשיתי דברים קטנים ומהנים ונהניתי מהחופש. די מהר התחלתי להיפגש עם אנשים כדי למצוא את התפקיד שלי באזרחות. נפגשתי עם כ-100 אנשים שסימנתי לעצמי שכדאי לי להיפגש איתם, כשהפגישה המשמעותית ביותר היתה עם גליה מאור, אז מנכ"ל בנק לאומי. היא הפנתה אותי לארז ויגודמן, שהחל באותו זמן לכהן כמנכ"ל מכתשים אגן תעשיות, שחנך אותי, והצטרפתי לחברה כסמנכ"ל. שנה לאחר מכן, נמכרה השליטה בחברה לחברת כמצ'יינה הסינית. אגב, אני גאה להיות הקריאטיב שהעניק לה לחברה את השם 'אדמה'", הוא מוסיף בגאווה בלתי מוסתרת.
ולמה אדמה?
"מכתשים אגן תעשיות הפכה לבינלאומית ובמדינות שונות היה קשה לבטא את שמה. לאחר שהחברה נמכרה לסינים, הוחלט למצוא שם שיהיה יותר קל לבטא ושיתאים למהות. ADAMA קל לבטא וזה שם שגם מתבסס על שתי אותיות מהשם הקודם באנגלית - MA (ראשי תיבות של מכתשים אגן תעשיות באנגלית - י.ו.), וגם מבטא את מחוייבות החברה לקידום החקלאות בשווקים.
"לאחר המכירה, המשכתי בחברה. למדתי הרבה על ניהול נכון בתקופה הזו. למשל, יו"ר החברה הסינית הודיע בזמנו לנוחי דנקנר, אז בעל השליטה בחברה, שאין חתימה עד שנוחי לא סוגר את ההסכם עם ועדי העובדים כי הוא אמר שלא יסכים לפיטורי עובדים בגלל המכירה. המשכתי לעבוד בחברה לאחר המכירה, קיבלנו חופש פעולה רחב והחברה נסקה".
לאחר כעשור, כשאתה מצליח בתפקיד, אתה מחליט לפרוש.
"לאחר למעלה מ-40 שנה בהן הייתי שכיר, הרגשתי שאני רוצה להיות עצמאי. הרגשתי בטוח לנסות לעשות את השינוי הזה. אשתי, ד"ר לעבודה סוציאלית, היא מרצה באוניברסיטת ירושלים ויש לה קליניקה בבית. הילדים מסודרים ויש פנסיה. ידעתי שיהיו חלות לשבת, שמותר לנסות דברים, והתחלתי לגשש. גם קיבלתי החלטה שאני לא רוצה לעשות היום שום דבר שהוא 100% משרה, אלא לחלק את זמני בין הדברים שאני אוהב לעשות. היום, אני מוצא זמן להכל. אני נהנה עם המשפחה ועם הנכדה שלי, אני נהנה לעבוד בקרן ובכמה מקומות כדירקטור ולייעץ לסטראטרפים של חקלאות".
איך הגעת ל IL Ventures?
"לאחר שהחלטתי לסיים את עבודתי באדמה נפגשתי עם אלעד פרנקל ויוני היילברון, שני קצינים שלי לשעבר ביחידה, שהמשכנו להיות בקשר בכל השנים האלו. הם סיפרו שהם מקימים קרן הון סיכון והציעו לי להצטרף. אני שמח שהצטרפתי. בספטמבר האחרון גייסנו 20 מיליון דולר. זו קרן שמשקיעה רק בסטארטאפים ישראלים וכייף לעבוד בה. יש בה משקיעים מאד מעניינים מישראל ומחו"ל ויש כבר התחלה של השקעות מעניינות".
8 צפייה בגלריה
קרן IL VENTURES. מימין: אלעד פרנקל, אלדד וייס, דרור ארז, יוני היילברון ודני הררי
(צילום: שלומי יוסף)
אלעד ויוני הם דוגמא טובה ל"אני והחבר'ה", לשילוב של כישורים וקשרים.
"נכון, ויש חשיבות לקשרים אישיים, כשאתה מכיר את האנשים ויודע מיהם. למשל, ל-BBT.Live הגעתי לאחר שאחד המשקיעים בקרן הון הסיכון הנ"ל ביקש שאשקול להצטרף. בדקתי ומצאתי שפרופ' דוד חי, מבית הספר להנדסה ומדעי המחשב וראש מרכז הסייבר באוניברסיטה העברית, שהיה חייל שלי ב-8200, מכהן בה כ-CSO (Chief science officer). זה ללא ספק מה שגרם לי להחליט שזה מקום שאני רוצה להיות בו. נפגשתי עם האנשים בחברה, הבנתי שזו חברה רצינית והצטרפתי כדירקטור פעיל. כשביקשו לחפש משקיעים, פניתי לצבי נטע, שעשינו ביחד קורס קמ"נים. לא היינו בקשר עד עכשיו ולשמחתי חידשנו קשר והוא גם השקיע".
אלעד ויוני היו פקודים שלך ועכשיו אתה "פקוד" שלהם. איך זה מרגיש?
"נהדר. אין עם זה כל בעיה, כי אני שלם עם עצמי במקום בו אני נמצא. אני כבר הייתי מפקד 8200, עכשיו שהם יפקדו. אני איתם", הוא מחייך.
אתה שותף בקרן הון סיכון בזמן שמדברים על משבר בהייטק. מטריד?
"אני לא חושב שיש משבר בהייטק. כל גוף חכם צריך לעבור התייעלות, אם הוא לא היה חכם לפני 'להוריד שומנים'. יש תיקון נורמלי לדברים שהם לא נורמליים, כמו חברה שהופכת ליוניקורן עוד לפני שהרוויחה סנט אחד. ההייטק נמצא שם, כי הטכנולוגיה נמצאת שם, והיא לא תיעלם, היא רק תלך ותתפתח".
אם נחזור ל"אדמה", ששם מתחילה הקריירה השניה שלך, האזרחית, הרי שאתה מגיע אליה בלי ניסיון בתעשייה ובחקלאות.
"ניסיון הוא לא תנאי הכרחי להצלחה. לדוגמה היתה תקופה ב-8200 שראינו שדוברי השפה הערבית הולכים ונעלמים. כשהתחלנו להשתמש בפרסית, חיפשנו מועמדים לפי כישורי השפה שלהם. הגיעו מועמדים שהיו ברמה קוגנטיבית גבוהה והם הצליחו להגיע לרמה טובה בשפה, מבלי שזו היתה שפת האם שלהם. אז החלטנו לעבור עם השיטה הזו גם לערבית, וזה הצליח.
"כלומר: כשאתה מבקש ממישהו ניסיון כתנאי לעבודה, אתה מרוויח רק את שלושת החודשים הראשונים, כי הוא מחליק לעבודה בזכות הידע והניסיון שצבר. אבל לאחר שלושת החודשים הללו, אתה עלול לגלות שמדובר בעובד בינוני. לעומת זאת, אם תביא לעבודה מישהו 'תותח' מבחינת האיכויות שלו, אבל חסר ניסיון, אז אומנם שלושה חודשים הוא 'איננו' והוא יצרוך משאבים של הארגון וילמד, אבל אז הוא נוסק ביחד עם החברה. עשיתי מעברים בחיי. כשאתה עובר בין קריירות שונות בלי ניסיון, ההתחלה קשה ואתה משלם על זה בזמן. לאחר מכן אתה משתלט על הדברים".
החיבור לאדמה ולחקלאות הוא חלק מחייך.
"נכון. סבי היה ממקימי מושב בית חנן ב-1929. גדלתי שם עד גיל 10 וזה נשאר. חקלאות זו אדמה, זה הריח, שמלווה אותי, אלו ערכים שנשארים טבועים. להיות חקלאי זה אחד המקצועות הכי קשים ובודדים שיש בעולם. אתה חייב לקבל המון החלטות שלא קשורות בהכרח בדברים שנמצאים בשליטתך. להרגשה הזו הגעתי כשהייתי באדמה. קיבלנו הרבה החלטות הרות גורל, כשלא תמיד הדברים היו בשליטתנו. אני רגיל -8200 שיש אתגר, ומסתערים. זה לא עובד ככה בחקלאות".
בתקופתך, התעצב תפקיד היחידה כזרוע הסייבר של ישראל והיא הפכה לבסיס של הסטארטאפ ניישן.
"בתחילת שנות ה-2000, בתקופה של עמוס מלכא ואהרון זאבי פרקש כראשי אמ"ן, היחידה הפכה להיות מותג. חלק מהתהליך היה קשור בהתפתחות הטכנולוגיה. עד אז 8200 היתה עולם של תדרים וגלים והתפקיד היה להקשיב. כשנכנסו הסלולר והאינטרנט והעולם הפך יישות דיגיטלית, 8200 צעדה איתו".
רק שלקחנו צעד אחד רחוק מדי לסייבר ההתקפי, לא? לדוגמה, NSO.
"לא אתייחס לחברה כזו או אחרת, רק אומר שהיכולת להגיע לכל יישות מודיעינית ודיגיטלית ולתקוף כדי לאסוף מידע, פתחה עולם שלם אחר. פעם אחת הסייבר חשוב להגנה, ופעם אחרת לתקיפה. לאסוף מידע כדי לתקוף יעד שעלול לפגוע במדינה, זה לגיטימי, כי מדינה צריכה להגן על עצמה - בוודאי מדינה שנמצאת תחת איום. אני מסכים שיש בעיה כשמדובר בכלים התקפיים לשימושים אזרחיים, שהם לא ברשותה של המדינה, ובעיניי, זה בדיוק כמו שמכרת אקדח. זה כלי נשק לכל דבר ואין הבדל בין לייצא כלי נשק בצורת טנק, בצורת טיל או לייצא יכולות כאלו. האם מי שמכר את הכלי הזה אחראי אח"כ על השימוש בו? התשובה לשאלה מותאמת לחוקי המדינה".
אם יגיעו אליך חבר'ה שמשתחררים מ-8200 וישאלו לאן ללכת עם השחרור, מה תייעץ להם?
"מגיעים אליי צעירים להתייעצות ואני מייעץ תמיד ללכת להגנה ולא להתעסק עם סייבר התקפי. בראייתי, זה כמו למכור נשק לאנגולה. לא הייתי רוצה שהם ימכרו את השכל ואת החוכמה שלהם ובסוף זה יגיע למדינה שתעשה בזה שימוש לא אתי ולא מוסרי, ואולי גם יחזור אלינו כבומרנג. 8200 לוקחת את מיטב הנוער, שהגיעו עם יכולות מדהימות מהבית, משפרת אותן ומחזירה את הצעירים עם ריבית לחברה. אני אומר: השתחררת? למה שתעשה משהו שיהיה אחר כך על המצפון שלך? רוצה סייבר? יש הגנה מפה עד הודעה חדשה".
