צפו בראיון מהאולפן עם הממונה על ההגבלים לשעבר דרור שטרום
(צילום: משי בן עמי)
במכתב חריג מסוגו, הודיעו שר האוצר אביגדור ליברמן ושרת הכלכלה אורנה ברביבאי לחברות המייצרות מזון וליבואנים, כי אם הם ימשיכו במדיניות ייקור המוצרים, שאין לה, לדבריהם, שום הצדקה סבירה בעת הזאת, הם ייאלצו לנקוט צעדים למניעת ההתייקרויות. בינתייים שלוש חברות כבר הגיבו למכתב, בהן אחת שהצהירה בפירוש כי תוזיל מחירים. אך מה בעצם יכולים בכלל לעשות השרים לחברות פרטיות, שלכאורה יכולות לעשות כרצונן? ובכן, מדינה דווקא יש כלים, ואם הם באמת מעוניינים למנוע את עליות המחיר ולהוריד את יוקר המחיה, הנה כמה צעדים אפשריים שהם יכולים לנקוט כבר עכשיו - סבירים יותר וסבירים פחות.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
איסור גביית מחיר "בלתי סביר"
כלי מרכזי אך שנוי במחלוקת שיש לרשות התחרות הוא סעיף בחוק התחרות שאוסר על מונופולים לגבות "מחיר בלתי סביר" איך קובעים מהו מחיר שכזה? לדברי הממונה על ההגבלים לשעבר דרור שטרום, המדינה לא יכולה להכתיב מחיר לספק או ליצרן אלא רק באמצעות פיקוח או קביעה של הממונה שהמחיר מופקע לפי חוק התחרות. וכאן ניתן לבחון האם העלאת המחיר יוצרת מחיר לא הוגן או מופקע. למשל, מקרה קוקה קולה. יש קביעה בבית המשפט המחוזי (בעקבות תביעה יצוגית) שקוקה קולה ניצלה את מעמדה וגבתה מחיר מופרז עבור הקולה בבקבוק 1.5 ליטר, הליך שעדיין לא הסתיים עקב ערעור של קוקה קולה לבית המשפט העליון. הכלל המקובל הוא שמדובר במחיר שנקבע בלי שום קשר לעלויות המוצר. בנוסף, המדינה יכולה לתבוע בבית משפט מי שמוכר מוצרים "במחיר בלתי סביר". למעשה המצב הזה מהווה עושק של הצרכן ובית משפט יכול לחייב את המוכר להפחית את מחיר המוצר. האם ליברמן וברביבאי ינקטו בצעד כזה? ספק רב.
5 צפייה בגלריה
שרי האוצר והכלכלה, אביגדור ליברמן ואורנה ברביבאי
(צילום: אלכס קולומויסקי והדר יואביאן)
פירוק המונופולים
ישראל הפכה בשנים האחרונות לגן עדן למונופולים. כבר שבע שנים שלא הוכרזו מונופולים חדשים, כשהביקורת הופנתה לממונה על התחרות, היוצאת, מיכל הלפרין שנקטה במדיניות מקילה בנושא. כך יצא שהמונופולים העלו מחירים בלי שיש לכך הרבה פעמים הצדקה אמיתית. כדי להוריד מחירים חייבים לטפל בחברות ביד קשה ולפרק חלק מהמונופולים ששולטים בשוק הישראלי הריכוזי. שטרום: "לדוגמה אפשר היה להפריד את טבעול ומטרנה מאסם נסטלה, ואת סנפרוסט מתנובה ואפשר למצוא עוד לא מעט דוגמאות. סנפרוסט לא מוכרזת מונופול בתחום הירקות הקפואים וויסוצקי לא מוכרזת מונופול בתה".
גם ועדת הריכוזיות הוקמה בעשור הקודם בדיוק למטרה הזאת וכבר ראינו כמה דוגמאות להתערבות המדינה בקיצוץ כנפיים לחברות ענק המחזיקות באחוזים ניכרים בחלק מענפי המשק. כך הופרד בנק הפועלים מחברת ישראכרט, ולבינו צדיק הובהר - או שאתה הבעלים של הבנק הבינלאומי או של חברת פז. לא של שניהם גם יחד.
יבוא חברות רב-לאומיות
הממשלה יכולה לעודד באמצעים רבים את הבאתן לארץ של חברות ענק רב-לאומיות, שיזכו כאן להנחות מופלגות ממס ולמענקים, וייתכן שבואן יגרום לחברות שכבר פועלות בארץ להוריד מחירים. הכלכלן שלמה מעוז הציע למשל שהמדינה תעודד הבאת רשתות מרכולים ענקיות שיתחרו ברשתות הסופרמרקטים בארץ. תארו לכם ברחבי הארץ חנויות סופר ענקיות של "וולמארט" האמריקאית או "אלדי" הגרמנית, שאצלן המחירים על הרצפה, בשל שיטות עבודתן, כמו למשל לתפעל את חנות הענק כמעט ללא עובדים. האם המדינה תכניס את היד לכיס ותיתן הנחות במס לחברות כאלה? העבר מוכיח (למשל "אינטל") שהאפשרות סבירה מאוד.
חקירות תיאום מחירים
ניתן להגדיל במידה רבה את פעילות המעקב של המדינה אחר חשדות לתיאום מחירים בענפים השונים. בעבר נענשו קשות, גם בעונשי מאסר, מעורבים בתיאומים כאלה, הן בתחום הפיננסי והן בוויסות מחירי מוצרים לצרכנים. ומה אסור לעשות? למשל, שחברה שמייצרת אטריות או מוכרת קופסאות שימורים של מזון מסוים, תתאם את המחיר עם חברות אחרות שפועלות באותו התחום. רשות התחרות כידוע כבר נוקטת בפעולה זו וחקירות מסוימות מתנהלות, לדברי בכירים במשרד הכלכלה, גם עתה אך אפשר להגביר את הלחץ.
הכנסת מוצרים לפיקוח
צעד לא פופולארי גם מבחינתה של הממשלה הוא להכניס מוצר שחברות העלו את מחירו באופן מוגזם לפיקוח המדינה. כיום מצויים בפיקוח בעיקר מצרכי יסוד בתחום המזון, כמו לחם, חלה, ביצים, חלב טרי, גבינה לבנה, מלח שולחן, שמנת חמוצה, אשל וגיל. משרד הכלכלה והתעשייה ומשרד החקלאות הם האמונים לוודא שהמוצרים האלה אינם נמכרים במחיר גבוה מזה שקובעת הממשלה כמחיר המרבי. הממשלה הנוכחית לא אוהבת מוצרים בפיקוח ואף החליטה להוציא מוצרים מפיקוח. לא סביר שכעת יוכנסו מוצרים חדשים לפיקוח, אלא אם כן ההתייקרות במוצר מסוים תהיה ממש קטסטרופלית.
הורדת מסים
כדי להיאבק במכת ההתייקרויות לא מספיק לטפל בחברות המזון, ולמדינה יש מספיק לעשות גם לבד. למשל, המדינה יכולה להכניס את היד עמוק לקופת המדינה ולוותר על הכנסות מסוימות ממסים. כך הפחתה של 10% מהמס העצום על כל ליטר דלק, שמגיע כיום לכ־70%, תביא להפחתת מחיר ליטר אחד של 95 אוקטן מ־6.71 שקל כיום, ל־6.02 שקל. עוד אפשרות היא דווקא הורדת מסים לחברות שמעלות מחירים מתוך כוונה שזה יתגלגל לצרכנים. זה אמנם נשמע לא הגיוני וגם קשה למעקב, אבל המדינה יכולה בצוק העיתים לנקוט בצעד כזה ולחייב את החברות להפחית את המחירים בהתאם. עוד אפשרות היא ביטול המע"מ על ירקות ופירות, נושא שהועלה שוב ושוב, ויכול להשפיע מהותית על סל הסופר שלנו. או אפילו הפחתת מע"מ כללית באחוז למרות שלא בטוח עד כמה צעד כזה יועיל. הדבר יעלה לאוצר 6.5 מיליארד שקל בשנה. הסבירות שתבוצע הפחתת מסים שואפת לאפס.
הנגשת שקיפות המחירים
הגיע הזמן להנגיש את אתר שקיפות המחירים שנמצא בחסות משרד הכלכלה. האתר כיום איננו משרת את הצרכנים כי אף צרכן לא יכול לשלוף ממנו אפילו מחיר אחד, ועם זאת הפך לזירת הקומבינות של הרשתות. חובה להפוך את האתר לנגיש, ידידותי וברור לכל צרכן. להגביל את כמות שינויי המחירים שיכולות הרשתות להעביר ביום במסגרת ה"משחקים" שביניהן.
