באופן נדיר יקבל פרויקט לווייני הריגול אופק את פרס ביטחון ישראל בפעם השנייה השנה, לאחר שכבר קיבל את הפרס היוקרתי ב-1996. לפי משרד הביטחון, הזכייה הפעם היא עבור הישגי שני הלוויינים האחרונים עד כה בסדרה, אופק 11 ששוגר ב-2016 וצויד במערכת אופטית, ואופק 16 ששוגר ב-2020 ומצויד במכ"ם.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
הפרויקט יצא לדרך ב-1981, לפי מקורות זרים במימון חלקי של ממשלת דרום אפריקה, שקיבלה בתמורה גישה לתכניות הלוויין וטיל השיגור שלו, והפך את ישראל לאחת המדינות היחידות בעולם שמפעילות מערך לווייני ריגול מתוצרת עצמית. כמיליארד דולר הושקעו בפיתוח ובהקמה של תשתית לייצור הלוויינים.
עד היום רכש משרד הביטחון 12 לווייני אופק מבצעיים, במחיר של כ-60 עד 100 מיליון דולר לאחד, מהם ארבע לא הצליחו להגיע לחלל בגלל תקלות בשיגור, שעלו למשרד במצטבר מאות מיליוני דולרים. מבין השמונה ששוגרו בהצלחה, פעילים כיום שישה כולל אופק-5 שחגג השבוע 20 שנה בחלל, ואופק-11 שתקלה משמעותית התגלתה בו לאחר שכבר הוצב במסלול ואנשי התעשייה האווירית ומשרד הביטחון הצליחו להתגבר עליה מרחוק.
כאשר שוגר לראשונה, היה האופק לוויין התצפית הזול מסוגו, קרוב לביצועים שהציעו לווייני הריגול האמריקנים והרוסיים, אבל בכעשירית המחיר. יחד עם זאת, למרות תקוות רבות, התקשתה התעשייה האווירית להפוך אותו למוצר ייצוא מצליח. כך למשל, בהשוואה למערכת ההגנה האווירית ברק-8 למשל, שנמכרה עד היום ביותר מארבעה מיליארד דולר להודו, למרוקו, ולפי מקורות זרים גם לאזרבייג'אן, ומתמודדת כעת במכרז הגנה אווירית בפינלנד, נמכרו לווייני אופק ללקוחות זרים בכמיליארד דולר.
עד כה נבנו פחות מעשרה לוויינים שלא עבור משרד הביטחון. שני לוויינים נרכשו ושוגרו עבור חברת אימג'סאט ISI, שעברה מספר גלגולים וכיום היא בבעלות משותפת של פימי, התעשייה האווירית, דיסקונט קפיטל ואלטשולר שחם, ונסחרת בבורסה בתל אביב לפי שווי של 1.174 מיליארד שקל. לוויין נוסף ומתקדם יותר, ארוס C, נמצא בבנייה ושיגורו לא צפוי לפני סוף השנה.
2 צפייה בגלריה
"יש פרויקטים יותר רווחיים". מנכ"ל התעשייה האווירית, בועז לוי
(צילום: התעשייה האווירית)
לוויין נוסף נמכר ב-2008 להודו, שנזקקה בדחיפות ללוויין תצפית מכ"מי. ההודים שיגרו עבור משרד הביטחון את הלוויין המכ"מי הראשון שלו, אופק-8, ואחרי מספר חודשים שיגרו את אחיו התאום שרכשו. ב-2019 שיגרו ההודים לוויין מכ"ם עצמאי שהפתיע גורמים ישראלים בדמיון שלו ללוויין הישראלי.
איטליה רכשה ב-2012 לוויין נוסף, אופטי, כחלק מעסקת רכש גומלין גדולה שכללה גם שני מטוסי בקרה אווירית מהתעשייה האווירית, בתמורה להחלטת משרד הביטחון לרכוש את מטוס האימון האיטלקי אירמאקי M346 כמחליף למטוסי הצוקית. הלוויין תומחר בעסקה בשווי של כ-185 מיליון דולר. לוויין נוסף נמכר לפי מקורות זרים לאזרבייג'אן, ולוויין נוסף שוגר כלוויין מחקר אזרחי ישראלי צרפתי, הלוויין ונוס.
"תוכנית הלוויינות בתעשייה האווירית מציגה ביצועים מעולים בכל מדד, גם אל מול מתחרים אירופים ואמריקנים", אומר טל ענבר, חוקר תכניות הלוויינים הישראלית. "עם זאת, חסמים שונים מונעים מזה שנים רבות את הפיכת הביצועים האלה למנוע צמיחה לתע"א.
"זה לא רק מגבלות למי משרד הביטחון מתיר לחברה להציע את הלוויינים שלה, אלא גם התמיכה הממשלתית. לוויין זה לא מוצר צריכה ואפילו לא מוצר צבאי רגיל, בגלל העלויות והמשמעויות. כשהצרפתים רוצים למכור לוויין למדינה מסוימת, למשל, אז נשיא צרפת פוגש את ראש המדינה, מציע אשראי ומנסה לשכנע. אצלנו התעשיות הביטחוניות מקבלות פחות קשב בהיבט השיווקי מהדרג המדיני הבכיר, שיכול - וצריך - לספק רוח גבית רבה יותר".
מנכ"ל תע"א: "יש פרויקטים יותר רווחיים"
בועז לוי, מנכ"ל התעשייה האווירית ולשעבר מנהל חטיבת הטילים והחלל של התע"א, אמר ל-ynet כי על הזכייה בפרס ביטחון ישראל, בצוות הכולל גם נציגים ממשרד הביטחון, אגף המודיעין בצה"ל ואלביט, כי "אופק 11 ו-16 הם בטכנולוגיה שונה מהלוויינים שקדמו להם, עם הבדלים מהותיים מהאחרים".
למה לא הצלחתם לתרגם את ההצלחה הטכנולוגית לפעילות מסחרית?
"לא כל מדינה צריכה יכולת לוויינית ואלה שכן מעדיפות בדרך כלל לפתח לבד כדי שלא להיות תלויות במדינות אחרות במערכת רגישה. אנחנו פעילים בנושא מול מדינות רבות, כולל בימים האלה. אני מקווה וחושב שנצליח.
"בסוף אנחנו חברה עסקית ממשלתית שצריכה קודם כל להביא יכולת למדינת ישראל. בפן העסקי, נכון שיש פרויקטים יותר רווחיים, אבל לעיסוק בחלל יש המון צדדים נלווים. יכול חישה מרחוק, שימוש בבינה מלאכותית ואגירת מידע, הם יכולות שפיתחנו ללוויינים ונכנסו למוצרים אחרים שלנו. נכון שבצד העסקי אולי אפשר למכור יותר, אבל אנחנו שמחים על מה שאנחנו מצליחים למכור".
סנדלתם את עצמכם עם אורח החיים של הלוויינים, אופק-5 שחגג עכשיו 20 שנה תוכנן לעבוד רק ארבע.
"כשמתכננים לוויין נערכים לכל מיני מצבים והסתברויות שונות. האלקטרוניקה ממעטת להתקלקל, מה שקובע את חיי הלוויין יותר מכל הוא יכולת הניצול היעילה של מלאי הדלק שלו, הדרוש כדי לשמור אותו במסלול. באופק-5 מצליחים לשלוט היטב מהקרקע".
את אופק-11 כמעט איבדתם, כאשר הצליח להגיע לחלל, אבל עם בעיות תקשורת קשות.
"הייתה דרמה שהסתיימה לשמחתנו בהצלחה, אחרי שהצלחנו לבצע בו שינויים מרחוק. אופק-16 היה לשמחתנו שיגור שונה לגמרי, חלק ומוצלח".
השנה נראה עוד שיגורים?
"השנה לא, אבל בשנים הבאות כן".
