בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב מתח לאחרונה ביקורת על התנהלות רשות האוכלוסין שהקשתה על הליך קבלת מעמד שניהלה עובדת סיעודית ממולדובה הנשואה כעשור לאזרח ישראלי, ודרשה לגרש אותה. השופטת מיכל אגמון-גונן ציינה שהרשות מחויבת לנהוג כלפי הפונים אליה בהגינות ובחמלה, ולהתחשב בנסיבותיהם הפרטניות.
האישה (56) נישאה לראשונה לישראלי ב-2007, אולם תהליך לקבלת מעמד עבורה הופסק לאחר שנפרדו בשל אלימות שנקט כלפיה, ובקשתה למעמד מטעמים הומניטאריים נדחתה. כשנתיים לאחר מכן היא נישאה לבעלה הנוכחי וב-2013 הם פתחו בהליך מדורג בלשכת האוכלוסין בירושלים. לאחר שהגישו את כל המסמכים ונערכו להם ראיונות, קיבלה האישה רישיון ארעי להישאר בארץ ובמשך כארבע שנים ההליך התנהל כסדרו.
אלא שבסוף 2016 הם עברו להרצליה ונאלצו להגיש בקשה חדשה ללשכה המקומית, שהודיעה כי לא תדון בה עד שיגישו מסמכים כמו תעודת יושר ממולדובה, תעודת גירושין ותעודות שינויי שם – שלטענת הזוג כבר הוגשו בירושלים. מהרגע הזה עברו בני הזוג תלאות כיוון שלא הצליחו למצוא חלק מהמסמכים ולשכנע את הלשכה לדון בבקשה. בשנה שעברה הם קיבלו הודעה שהבקשה מסורבת והאישה צריכה לצאת מהארץ תוך 30 יום.
לאחר שערר שהגישו על ההחלטה נדחה, האישה נעצרה ועמדה בפני הרחקה מישראל. בעקבות זאת, הם הגישו ערעור לבית המשפט באמצעות עו"ד ליאת שטיינברג חרלמפ והיא שוחררה.
הרשות, שיוצגה על ידי עו"ד דוד מרגליות מפרקליטות מחוז תל אביב, השיבה שהיא מתעקשת רק על תעודות שינויי שם של האישה ממולדובה, ומוכנה להעניק לה אשרה לשנה כדי לאפשר לה לאתר אותן.
אבל הזוג דחה את ההצעה בטענה שהדרישה לפתוח תיק חדש ולהמציא מסמכים שכבר הוגשו ואבדו במעבר בין הלשכות לא תקינה ולא סבירה. לדבריהם הרשות מציבה בפניהם מכשולים בלתי אפשריים, ואילו הבקשה הייתה מטופלת האישה הייתה מקבלת מעמד בישראל מזמן.
השופטת מיכל אגמון-גונן קבעה כי אם הרשות הייתה מתנהלת באופן מסודר ומתעדת כל מסמך שהוגש, אפשר היה לדעת בוודאות אילו מסמכים הוגשו. כעת נשאר מסמך יחיד במחלוקת ולנוכח הנסיבות החריגות הרשות צריכה לוותר עליו. היא הבהירה כי הנהלים של הרשות חשובים, אבל בצד זאת היא מחויבת לנהוג כלפי הפונים אליה בהגינות ובחמלה, להפעיל שיקול דעת בהתאם למקרה הספציפי שמונח בפניה ולהקל בדרישות במקרים חריגים.
בהחלטה נקבע שאי אפשר להתעלם מכך שהבקשה של המערערת טופלה בירושלים ללא קושי ולא הייתה שום טענה למסמכים חסרים. מכאן, סביר להניח שכולם הוגשו והרשות צריכה לקחת אחריות על התרומה שלה למצב שנוצר.
השופטת הוסיפה כי הרשות הייתה צריכה להתחשב בכך שמדובר בבני זוג שנשואים יותר מ-10 שנים, שזהותה של המערערת ידועה עוד מההליך הקודם שניהלה, ושמדובר באישה שכבר קיבלה אשרה, הייתה במערכת יחסים אלימה ובקשתה לקבלת מעמד מטעמים הומניטריים נדחתה.
לפיכך היא קיבלה את הערעור והורתה לרשות להמשיך לדון בבקשת המעמד של המערערת מהנקודה שבה הופסקה בירושלים, מבלי לדרוש מסמכים נוספים, להנפיק לה רישיון ישיבה לבת זוג ולשלם לה הוצאות ושכר טרחת עו"ד של 15 אלף שקל.
• לקריאת ההחלטה המלאה – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ המערערים: עו"ד ליאת שטיינברג חרלמפ
• ב"כ המשיבה: עו"ד דוד מרגליות
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
