בית המשפט למשפחה בתל אביב הכריע לאחרונה בתביעות שהוגשו בין אישה, בעלה לשעבר ואביו של הבעל, בנוגע לבית שבו גרו בני הזוג עם ארבעת ילדיהם: האישה טענה שמגיעות לה זכויות בנכס אף שהוא רשום על שם החם שלה, אך השופטת ענת הלר-כריש דחתה אותה וקבעה שהיא תסתפק בזכות להתגורר בו למשך כמה שנים.
בני הזוג התגרשו ב-2020. במועד הנישואין האישה הייתה בת 17 ו-11 חודשים ובעלה היה בן 28. לאורך חיי הנישואין הבעל עבד עם אביו והתקיים ביניהם שיתוף פעולה עסקי וכלכלי. האישה לא עבדה וטיפלה בילדים. משנת 2005 גרו בני הזוג וילדיהם בבית שרשום על שם אביו של הבעל. באוגוסט 2018 עזב הבעל את הבית והאישה וארבעת הילדים גרים בו עד היום.
במסגרת התביעה הרכושית שהגישה האישה נגד הבעל ואביו היא טענה כי היא זכאית לחצי מבית המגורים. מנגד, אביו של הבעל הגיש נגדה תביעה לפינוי הבית וטען כי בני הזוג שוכרים ממנו את הנכס מ-2005. לדבריו, הואיל ותמה תקופת השכירות ומשעה שבנו הורחק מבית המגורים, יש לפנות את האישה. בהמשך הגיש האב תביעה כספית נגד האישה ועתר לחייב אותה בדמי שכירות בסך 165,950 שקל.
האישה טענה כי הורי הבעל נתנו להם את הבית במתנה וכי הבעל רכש מאביו את הזכויות בו. היא טענה לחילופין כי יש לה זכות להמשיך לגור בבית לאורך כל חייה, מאחר שהקדישה את חייה לטיפול בילדים בזמן שהבעל ואביו פיתחו את עסקיהם. לדבריה היא הסתמכה על השנים הרבות שבהן גרה בנכס ויתרה על רכישת בית משלה.
עו"ד ורדה חקלאיהשופטת ענת הלר-כריש קבעה כי לא עלה בידי האישה להוכיח את טענתה שלפיה זכויות הבעלות בבית שייכות לבני הזוג. נפסק שהאישה העלתה טענות סותרות בנושא וגם לא הסבירה מדוע אם הזכויות בבית נמכרו או הוענקו במתנה לבני הזוג, הדבר לא מצא ביטוי ברישום בפועל.
עם זאת, השופטת השתכנעה כי לבני הזוג ניתנה זכות לגור בבית ללא תמורה, כחלק מהסכם שבהתנהגות בין האישה, הבעל ואביו. היא ציינה כי לאורך שנות הנישואין ניהלו הבעל ואביו את ענייניהם הכלכליים-עסקיים תוך שיתוף פעולה הדוק ביניהם. מנגד, האישה נישאה בגיל צעיר מאוד ועסקה בעיקר בגידול ארבעת ילדיהם של בני הזוג ובטיפול במשק הבית.
בפסק הדין צוין כי מאחר שהבעל היה אמון על ענייניה הכלכליים של המשפחה, ולנוכח העירוב הכלכלי בינו לבין אביו, קיים קושי של ממש להוכיח את שיעור השקעות בני הזוג בבית המגורים. עם זאת, הוכח שבשל מגורי הצדדים בבית האישה ויתרה על רכישת נכס שיירשם על שמה יחד עם הבעל.
בנסיבות אלה נקבע כי יש לקרוא מתוך ההסכם הלא כתוב בין הצדדים התחייבות לאפשר לאישה להמשיך לעשות שימוש בבית המגורים לטובת מגוריה למשך 15 שנים לאחר מועד הפרידה – כלומר עד אוגוסט 2033. הבעל ואביו חויבו לשלם לאישה הוצאות בסך 40 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ האישה: עו"ד אבידן ארביב
• ב"כ הבעל ואביו: עו"ד אביעד אליהו
• עו"ד ורדה חקלאי עוסקת בדיני משפחה
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
