בית משפט השלום בתל אביב דחה לאחרונה תביעה שהגיש רדם שרכש רוכש ביפו מעמידר, שטען שהחיבור למים וחשמל הוא פיראטי, שאין לנכס היתר בנייה ושהגג עשוי מאסבסט מסרטן. השופט עדי הדר קבע שמאחורי העסקה עמד אביו של התובע, רוכש נדל"ן מנוסה, וכי לנוכח האזהרות הברורות במכרז היה עליו לבדוק את הנכס באמצעות בעלי מקצוע.
בנובמבר 2014 פרסמה עמידר מכרז למכירת הדירה. לטענת התובע, אביו השתתף בסיור שנערך בנכס ולא נאמר על ידי דבר על אודות היותו של הנכס ללא רישיון בנייה ושהוא לא מחובר לתשתיות. לדבריו, הוא רכש את הדירה בסיוע הוריו תמורת 721 אלף שקל. הוא הוסיף כי במשך 4.5 שנים התגורר בנכס השוכר שהיה בנכס לפני הרכישה. עם תום תקופת השכירות, בינואר 2019, יצא השוכר מהדירה.
לטענת הרוכש, בשלב זה הוא הגיע לדירה כדי להציגה בפני קונים פוטנציאלים, כשלפתע התחוור לו כי אין חשמל ומים בדירה. כשהתקשר לשוכר האחרון זה הסביר לו שחיבר את התשתיות לדירה בקומה מתחת, שנמצאת בבעלות הוריו. הוא הוסיף כי בשלב זה גם התברר לו שהדירה היא ללא היתר בנייה וכי תקרת המבנה היא מאסבסט מסרטן ומסוכן.
לטענתו, עמידר לא הייתה רשאית להציג את הנכס כ"דירת מגורים" במצב זה. הוא ציין שהיא הציגה מצג שווא כוזב ורשלני בחוסר תום לב. הוא עתר להורות לעמידר להכשיר את הנכס מבחינת תכנונית, כולל חיבורו לתשתיות, ולהחליף את הגג בגג תיקני. הוא דרש גם פיצויים בסך יותר משני מיליון שקל.
עו"ד דודי מאורתומר שלוםעמידר טענה כי נציג מטעם התובע לא השתתף בסיור המקדים בדירה והוא עצמו ככל הנראה לא קרא את חוברת המכרז וידע שלדירה אין היתר. היא הוסיפה כי הרוכש ידע שהגג מאסבסט, הן משום שהדבר מופיע בתשריט המכרז והן משום שניתן לראות זאת בשטח.
ואכן, השופט עדי הדר דחה את התביעה וציין שמסמכי המכרז כללו אזהרה ברורה לגבי הצורך לבחון את המצב התכנוני של הנכס, ואין בהם התחייבות לקיום היתר בניה וחיבור לחשמל או מים. בנסיבות אלה, אם התובע רכש את הנכס, הוא עשה זאת תוך לקיחת סיכון מחושב שמחיר הנכס משקלל את האמור באזהרה.
בפסק הדין צוין כי מהראיות עלה שמי שעסק ברכישת הנכס מ-א' ועד ת' הוא אביו של התובע, שאף חתם על החוזה במקום בנו. נקבע כי האב והתובע, או מי מטעמם, לא השתתפו בסיור לפני הגשת ההצעה ולא בדקו את הנכס באמצעות בעלי מקצוע. זאת ועוד, מהראיות עלה שהאב קנה בעבר כמה וכמה נכסים, כולל מעמידר, ומדובר ברוכש מיומן שבחר במועד להתעלם מהוראות ההסכם בדבר הצורך לבדוק את הממכר.
השופט הדר קבע שהאב ראה במחיר הנכס "מציאה" והעדיף לעצום עיניו מתוך הנחה שאם העסקה תתברר כלא מוצלחת, ייפרע מהנתבעת. השופט סיכם שאם הייתה טעות בעסקה היא טעות בכדאיות שאינה עילה לביטול. התובע חויב בהוצאות בסך 50 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
• עו"ד מאור דודי עוסק בדיני מקרקעין
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
