האם נשירת עלי עץ דולב המצוי בחצר שכנים מהווה מטרד לשכנים מבחינה משפטית? לפני בית משפט השלום ברחובות הובאה תביעה שהגישו בני זוג עוד בשנת 2020 למתן צו שיורה לשכניהם לגזום את ענפי עץ הדולב המצוי בחצרם ולאסוף את העלים שנושרים אל חצר התובעים ומהווים לטענתם "מטרד ליחיד".
התובעים הם בעלים של מגרש בשטח 800 מ"ר שעליו בנוי ביתם עם שתי קומות וגג רעפים ומספר מרזבים. סמוך לקיר המפריד בין בתי הצדדים בנויה בריכת שחייה בשטח 50 מ"ר, תחתיה משאבה ובהמשך בנויה פינת משחקים המשמשת את בני המשפחה של התובעים. התובעים טענו כי העלים מעץ הדולב הגדול המצוי בחצר שכניהם הנתבעים, שהוא נשיר מאוד בתקופות הסתיו והחורף, נושרים ישירות לבית התובעים ולחצרם, מלכלכים ומזהמים את רצפת החצר ואת בריכת השחייה וסותמים את המרזבים על גג הבית.
עוד נטען כי הלכלוך מחייב את התובעים לנקות את הגג, הבריכה, פינת המשחקים והחצר פעם ביומיים-שלושה, באופן הגורם להכבדה על איכות חייהם, וכי אף שהם דואגים לנקות את פתחי המרזבים לפני החורף, אלה נסתמים בשל הנשירה הרבה של עלי עץ הדולב באופן המאלץ אותם להתמודד עם בעיית רטיבות ועם ניקוי המרזבים על ידי בעלי מקצוע. התובעים טענו כי פנו אל הנתבעים בבקשה לגיזום עץ הדולב עד למחצית גובהו, אולם לטענתם, "פניהם הושבו ריקם".
מנגד טענו הנתבעים כי עץ הדולב ניטע בחצרם כבר בשנת 1988 ומאז ועד העת האחרונה, במשך 33 שנים, לא הועלו כל תלונות מצד התובעים בעניין זה. עוד טענו הנתבעים, באמצעות עוה"ד קארין שמעון ולידור שובל, כי את הבריכה ואת גינת המשחקים שבחצר ביתם בנו התובעים כאשר הם ידעו על מיקומו וגודלו של העץ.
לדברי הנתבעים, הדולב הוא עץ מוגן ובוגר וחל איסור על כריתתו בהתאם לפקודת היערות. לטענתם, התובעים עותרים לגיזום עץ הדולב, אך בפועל מדובר בכריתה של העץ. כמו כן טענו הנתבעים כי ביתם של התובעים צמוד לחורשה ובה עצים נשירים, ולבתים נוספים שבגינתם נטועים עצים. בתקופת החורף נושרים עלי שלכת מהעצים הרבים הסמוכים לביתם של התובעים, ולאו דווקא מעץ הדולב של הנתבעים.
הנתבעים הוסיפו כי מתוך רצון טוב הציעו לתובעים לשלוח גנן שינקה את חצרם מעלים במימון הנתבעים, התקנת רשת ועוד. עוד טענו הנתבעים כי התובעים לא ביססו את עוולת "מטרד ליחיד", שכן לגישתם לא ניתן לומר, כי העלים הספורים המצויים בחצר התובעים מהווים הפרעה של ממש לשימוש סביר. בנוסף טענו כי עץ הדולב משיר עליו בחודשי החורף בלבד ובעונה זו ממילא לא נהוג להשתמש בבריכה או בחצר המשחקים.
השופטת אדנקו סבחת-חיימוביץ קבעה כי לא עלה בידי התובעים להוכיח עוולת "מטרד ליחיד" ודחתה את תביעתם: "מעבר לעובדה, כי לא הובאה כל ראיה לתיקון המרזבים והמשאבות או קבלה בגין תיקון ליקויי רטיבות, לא הוכח כי הנזקים נגרמו דווקא מעלי עץ הדולב ולא מיתר מיני העלים המצויים בחצר ביתם של התובעים". עוד קבעה השופטת כי טענות דומות הועלו נגד שכנים אחרים, אשר העץ בגינתם לכאורה גרם לאותם הנזקים הנטענים בתיק זה כנגד הנתבעים. "חרף טענות התובעים כי הם מוצאים עצמם משועבדים לניקיון החצר בתקופת נשירת עלי עץ הדולב, הרי שלא הביאו ראיות כפי שהיה מצופה מהם לעשות". השופטת קבעה עוד כי לא התרשמה שמדובר באסופת עלים משמעותית שיש בה כדי לגרום למפגע או להפרעה ליחיד.
השופטת אף מציינת כי הצדדים מתגוררים בבתים צמודי קרקע ביישוב כפרי. "בקרבת התובעים ישנה חורשה", ציינה השופטת בפסק הדין, "והאזור רווי עצים, בין שהם של התובעים ובין שהם של שכנים אחרים, לרבות הנתבעים. התובעים החליטו להקים את ביתם בסביבה כפרית. לא מדובר בשטח עירוני או במקום סטרילי שבו אולי טענותיהם היו מתקבלות. ככלל, הפסיקה קבעה כי אין לראות בנשירת עלים או בתפרחת עצים מטרד, בייחוד כשעסקינן בסביבה כפרית". לבסוף קבעה השופטת כי לא הוכח קשר סיבתי בין הנזקים הנטענים לבין נשירת עלי עץ הדולב. נקבע כי השכנים שהגישו התביעה יישאו בהוצאות הנתבעים בסך 20 אלף שקל.
עו"ד קארין שמעון ועו"ד לידור שובל, שייצגו את השכנים הנתבעים, מסרו בתגובה: "מדובר בפסק דין חשוב וצודק. לא ייתכן שאדם יבקש להורות לפגוע במקרקעין של שכנו בשם נוחותו האישית. ישנם לא מעט מקרים שנוגעים למטרדי עצים משכנים, אך רובם המכריע לא מגיע לכדי פסק דין, ולכן אין הרבה פסיקה בנושא. מכאן חשיבותו הרבה של פסק הדין שניתן בעניין לטובת מרשינו. התקבלה טענתנו כי לא הוכח קיומו של מטרד ליחיד ובהתאם, תביעתם של השכנים נדחתה במלואה".
