בית המשפט למשפחה בירושלים קיבל לאחרונה תביעת פינוי שהגיש גבר נגד אחותו, שבמשך עשרות שנים מתגוררת בנחלה במושב השייכת לו בהתאם לצוואת אימם, הוראות חוק הירושה והסכם המשולש שחל על היישוב. השופטת אורית בן דור ליבל דחתה את טענות האחות שלפיהן ירשה את אביה מתוקף צוואתו ומגיעות לה חצי מהזכויות במשק.
הצדדים לתביעה הם שניים מתוך תשעה ילדים שנולדו להוריהם המנוחים. בשנות ה-50 הגיעו ההורים לנחלה במושב, שהזכויות בה רשומות עד היום על שם האב המנוח. בתחילת הדרך גרו ההורים בבית סוכנות שהיה בנוי על הנחלה ובתחילת שנות ה-80 הם עברו לבית שהקימו בשטח. זמן קצר לאחר מכן הם נפרדו. האב גר בבית הסוכנות עד מותו ב-1997 והאם נשארה לגור בבית החדש עד מותה ב-2012.
לאחר גירושיה ב-1988 עברה הבת להתגורר עם האב בבית הסוכנות ונותרה שם בו גם לאחר מותו. ב-1997 ניתן צו קיום לצוואת האב שבה ציווה לבת את כל רכושו וזכויותיו, כולל בית הסוכנות. ב-2017 ניתן צו קיום לצוואת האם שציוותה את כל רכושה ונכסיה לאח, כולל הזכויות בנחלה. היא הורתה לו לחלק את הרכוש בין כל ילדיה, פרט לנתבעת ולשני ילדים נוספים.
בשנה שעברה עתר האח לפנות את אחותו מבית הסוכנות ולחייבה בדמי שימוש. לטענתו, אין לה כל זכות בדין להתגורר בנחלה היות והוא היורש היחיד של הזכויות בה.
האחות טענה מנגד שהתובע אינו "בן ממשיך" כך שאין זכויות קנייניות בנחלה. לשיטתה, זכויותיה בנחלה שוות לאלה של אחיה בהיותה היורשת של אביה. היא ביקשה לשמור על זכותה לתבוע את פינויו מהשטח וטענה שזכותה לגור בבית הסוכנות נשענת על מערכת היחסים הפנים משפחתית.
השופטת אורית בן דור ליבל הבהירה שעם פטירת האב עברו הזכויות בנחלה במלואן לידי האם והן אינן נכללות עוד בעיזבונו. זכויות ההורים בקרקע היו של ברי רשות ומדובר בזכות אישית שאינה חלק מהעיזבון כך שהוראות חוק הירושה אינן חלות במישרין על העברתה.
בפסק הדין צוין שהסכם הרישיון שחל על המושב הוא "ההסכם המשולש" שקובע שבמקרה של פטירת חבר אגודה או מתיישב בישוב - יועברו כל זכויותיו בנחלה לבן/בת זוג שנותר בחיים. לפיכך, עם מות האב עברו כל הזכויות לאם.
השופטת הוסיפה כי מאחר שהאם לא הותירה בן זוג, הזכויות עוברות בהתאם לעקרונות בקבועים בסעיף 114 לחוק הירושה ליורש המוכן ומסוגל לקיימו, שיפצה את היורשים האחרים. היא כתבה שאם הסכם המשבצת אינו שולל במפורש את האפשרות של קביעת היורש באמצעו צוואה, זכאי בר הרשות במשק לקבוע בצוואתו למי תימסרנה הזכויות. במקרה זה המנוחה אכן קבעה את זהות היורש ובחרה בתובע, והוא הזוכה היחיד בנחלה.
טענות האחות להסכם פנים משפחתי נדחו מחוסר הוכחה. בסופו של דבר השופטת הורתה לה להתפנות בתוך 60 יום וחייבה אותה בדמי שימוש בסך 64 אלף שקל. היא חויבה גם בהוצאות משפט בסך 20 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובע: עו"ד אופיר עוזרי
• ב"כ הנתבעת: עו"ד יגאל מלמד
• עו"ד רגב אלקיים עוסק בדיני מקרקעין
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
