תזכורת: טקס הסלנה לפני טיסת הבכורה של אייר חיפה מנמל חיפה
(צילום: איריס ליפשיץ-קליגר)
כשאור הדר, הטייסת הצעירה (26), ובשלב זה היחידה בחברת התעופה אייר חיפה, קיבלה זימון לקורס טיס, היא לא חשבה לרגע לפני שחתמה על ויתור. "לבנות יש אפשרות להגיד 'לא' על זימון כזה. אמרתי 'לא תודה', וויתרתי. הייתי בת 18 ולא חשבתי שזה מה שאני רוצה לעשות בצבא, גם לא בהמשך חיי".
הריאיון איתה מתקיים בראשון בערב, כשהיא עדיין נרגשת מאירועי היום. באותו בוקר הייתה זו היא שישבה בקוקפיט של המטוס, כקצינה ראשונה, לצידו של הקברניט אורי שקי (סמנכ"ל התפעול של החברה), והטיסה את המטוס הראשון שיצא מנמל חיפה לשדה התעופה רמון באילת, ומשם ללרנקה שבקפריסין, בטיסה הבינלאומית הראשונה של החברה. "התרגשתי מאוד, זו זכות גדולה עבורי. חיכינו לרגע הזה הרבה זמן".
היא גדלה ביישוב הקהילתי עצמון במועצה האזורית משגב, ונהנתה מילדות רגועה בנוף פסטורלי. אמה היא בעלים ומנכ"לית של ברת הפקת אירועים מור וקינמון, אביה עובד בבנק ויש לה אח ואחות צעירים ממנה. בשנה שעברה, רגע לפני פרוץ מלחמת חרבות ברזל, היא עברה עם בן זוגה אורי להתגורר בחיפה.
הרגשת לוקאל פטריוטיזם? שמו את חיפה על מפת השמיים.
"קודם כל התרגשתי כתושבת הצפון, יש פה בשורה משמעותית לתושבים מבחינת איכות החיים, פתיחת מקומות עבודה נוספים ועוד. נולדתי בביה"ח כרמל בחיפה, אז יש פה גם קצת לוקאל פטריוטיזם".
אילו תגובות קיבלת כטייסת?
"בארה"ב הוצאתי רישיון על מטוסים קטנים ולא קיבלתי תגובות. כשחזרתי לארץ והתחלתי להטיס מטוסים במסגרת טיסות חוויה, אז החלו התגובות".
למשל?
"קיבלתי תגובות חיוביות ושליליות. לא קרה פעם אחת שהגעתי לטיסה ולא שמעתי איזה תגובה על כך שאני אישה. היו שאמרו: 'את אישה, אפילו לחנות את בטח לא יודעת, אז לעלות איתך על מטוס?'. יש גם כאלו שלא הסכימו לטוס איתי, הגיעו למקום וביקשו 'טייס בן' ולא 'טייסת בת'. אני רגילה לתגובות כאלה, מצפה להן, זה מעמיד בפניי אתגר. אני יודעת שאחרי שהם טסים איתי הם 'עפים עליי'. אלו תגובות שקיבלתי רק כטייסת בטיסות חד פעמיות. כמדריכת טיסה היו הרבה פחות תגובות. מראש ידעו שבוחרים בי בגלל ההמלצות. תמיד זכרתי שאני לא צריכה לשכנע אף אחד מי ומה אני עושה ומה אני שווה".
"התאהבתי בטיס"
לאחר שהדר סיימה את לימודיה בביה"ס העל תיכוני משגב היא עשתה שנת שירות, וב-2017 התגייסה. אף שחתמה כאמור על ויתור לקורס טיס, היא נשארה בחיל האוויר ושירתה כמדריכת סימולטורים בבסיס נבטים. "הדרכתי טייסים של מטוסי תובלה כבדים, קרנף (הרקולס C-130HI) ונחשון. במהלך השירות הבנתי שתחום הטיס מעניין אותי, התחלתי להתאהב".
היא השתחררה בספטמבר 2020, והיות שבאותם ימים היה זה הסגר השני של הקורונה, היא נאלצה לוותר על היעדים והחלומות שלה לתקופה שלאחר השחרור. כך, הטיול לדרום אמריקה הפך לא רלוונטי, וגם את הרצון להיות מדריכת אקרובטיקה היא לא יכלה להגשים. "עשיתי חישוב מסלול מחדש, התחלתי לעבוד בחברה ביטחונית וחיפשתי תחביב אחר שיספק לי משהו לנפש בצד העבודה המשרדית", היא מספרת.
זו הנקודה בזמן שממנה החלה לזרום לעבר המקום שהיא נמצאת בו היום. "החלטתי לערוך טיסת ניסוי בהרצליה. אמרתי לעצמי, שאם ארד מהמטוס בהיי, יהיה לזה המשך. לא ירדתי מהטיסה בהיי, אבל התחושה הייתה טובה ואמרתי לעצמי שאני רוצה לעשות את מה שמדריך הטיסה עשה. תוך כדי משרה מלאה בחברה הביטחונית התחלתי קורס טיס אזרחי, שמבוסס על טיסות במטוס חד מנועי, ססנה. ההיי שלא מצאתי בטיסת הניסיון החל להתפתח, ובמהלך השיעורים הוא הפך מהר מאוד להיי גדול".
4 צפייה בגלריה
"כשנכנסתי לתא הטייס, כדי להטיס את הטיסה הזו, היה בי ריגוש גדול". אור הדר והקברניט אורי שקי רגע לפני ההמראה
(צילום: נחום סגל)
בשלב זה ידעת שאת רוצה להתחיל לעסוק בטיס כמקצוע?
"כשנכנסתי לתחום לא חשבתי שאפתח אותו למקצוע. מצאתי בו אתגר, עניין וסיפוק שלא מצאתי בעבודה שעבדתי בה באותה תקופה, והחלטתי לפתח אותו. לא חשבתי להיות טייסת, אבל היה לי ברור שאני רוצה להיות מדריכת טיסה, כי ההדרכה מלווה אותי כל חיי. כנערה הדרכתי בתנועת נוער, הייתי מדריכת אקרובטיקה בווינגייט, הדרכתי בסימולטור. בטיסת הסולו הראשונה שלי, כשהסתכלתי על המדריך שעמד למטה, קסם לי הרעיון של להפוך מישהו שלא יודע בכלל לטוס לטייס - ללמד אותו באופן הדרגתי, כמו שאני למדתי, את יכולות השליטה במטוס, ניווט במרחב, המראה ונחיתה. חשבתי שיש כל כך הרבה אנשים שרוצים להגשים חלום ולטוס. אצלי החלום התפתח תוך כדי תנועה, אבל רציתי לקחת את אלה שזה החלום שלהם ולעזור להם להגשים אותו".
"הכל התחיל בהודעת ווטסאפ"
לאחר שקיבלה רישיון מספר 1, וכשהיא כבר בטוחה בעצמה ונחושה להיות מדריכת טיסה, ותוך קבלת תמיכה מלאה מהוריה, משפחתה, ובן זוגה, היא החליטה להמשיך את התהליך בארה"ב. אגב, רגע לפני שטסה למרילנד, לקחה את סבתה רותי, כמתנת יום הולדת 85, לטיסה. "בארה"ב הוצאתי עוד ארבעה רישיונות כטייסת על מטוסים קטנים, ססנה ופייפר. שני האחרונים היו רישיונות הדרכה. התחלתי לעבוד שם כטייסת וכמדריכה, הייתה תקופה נפלאה".
כשחזרת לארץ השתלבת כמדריכת טיסה?
"ממש לא. כשחזרתי לארץ התברר לי שכל הרישיונות שעשיתי בארה"ב לא תופסים בישראל. החשיבו לי את שעות הטיסה שצברתי בארה"ב, אבל כדי להיות מדריכת טיסה בישראל הייתי צריכה לעשות הסבות, להתחיל הכל מהתחלה, לעבור שוב את המבחנים התיאורטיים והמעשיים".
הדר, שהעקשנות היא חלק בלתי נפרד מהדנ"א שלה, לא ויתרה והחלה את ההסבות. במקביל לכך, היא משרתת בימים אלה במילואים כמפעילת כטב״מ בחברת בלו בירד, שמפעילה מטוסים מסוגים שונים, בין היתר במטרה למפות ולתעד את ההרס בדרום ובצפון. "ב-7 באוקטובר בן זוגי ואני הוקפצנו. הוא עלה צפונה, אני ירדתי דרומה. התחלנו תקופה רגשית לגמרי לא פשוטה, לא הגיונית. הוא שוחרר לאחר תקופה ארוכה במילואים, אני עדיין בשירות. כבר בתחילת המלחמה עצרתי את תהליך ההסבות, שמתי אותן על 'הולד' כדי לתרום את חלקי למאמץ המלחמתי. בהמשך חזרתי, סיימתי את התהליך, ולמרות שקיבלתי את רישיון ההדרכה עדיין לא חזרתי להדריך. מאוד רציתי לחזור ואני מתגעגעת לזה, אבל בחרתי להמשיך במילואים כי יש קדימויות, תיעדוף פנימי. כל עוד יש מלחמה, אמשיך לתת את חלקי ואמשיך לחלק את זמני בין הטיסות לבין המשמרות".
בואי נגיע לאייר חיפה. איך הכל התחיל?
"במקרה. בדצמבר 2023 נתקלתי בהודעה בוואטסאפ שיש מכרז לטייסים באייר חיפה. במקביל, אחד מידידיי שלח לי את המכרז וכתב שזה בול בשבילי. לא ישר קלטתי את זה בצורה הזאת, לא תכננתי להיות טייסת בחברת תעופה, רציתי הדרכה - אבל הבנתי שזו חברת תעופה חדשה מהצפון ואיתגר אותי להיות חלק מצוות ההקמה. גם סוג המטוס עניין אותי, למרות שלא טסתי על כאלה בעבר. אמרתי לעצמי ששווה לנסות".
והיא ניסתה. בבד בבד עם היותה טייסת בטיסות חוויה, היא החלה בתהליכי המיון. במרץ 2024, במהלך משמרת, היא קיבלה את התשובה החיובית. "חיכיתי לשיחת הטלפון הזו במשך כמה ימים, הייתי מאוד מתוחה", היא חוזרת לרגע ההוא. "הכנתי את עצמי לזה שיגידו לי שהם מצטערים. היה לי ברור שלא התקבלתי וכבר הכנתי נאום יפה כמענה".
למה?
"אני מכירה בעצמי וביכולותיי, אבל חשבתי שהנתונים היבשים שלי אל מול התפקיד לא פעלו לטובתי. למשל, כשמדברים במושגים של צבירת שעות טיסה, לאנשים שהתמודדו על התפקיד היה פי 10 מהניסיון שלי, חשבתי שאין לי שום סיכוי מולם. במהלך הראיונות במיונים עימתו אותי בשאלות ישירות על חוסר הניסיון שלי בהטסת מטוס דו מנועי. נתתי להם כתשובה דברים שעשיתי בחיים שלי, מעשים שהוכיחו מיומנויות ויכולות שישרתו אותי כטייסת בחברת תעופה. חשבתי שאני מתאימה לתפקיד, אבל לא באמת האמנתי שייקחו אותי. הודיתי להם בהתרגשות עצומה על ההזדמנות".
מצאת את עצמך משחררת צעקת שמחה?
"לא, שמרתי עד כמה שיכולתי על איפוק, אבל אני משערת שזו הייתה התגובה הכי רגשית שהם קיבלו לשיחות הטלפון שלהם למול הטייסים שהתקבלו".
"היה לי לא מעט מזל"
כך מצאה את עצמה הדר קצינה ראשונה באייר חיפה. "אני חייבת להודות", היא אומרת, "שהיה לי גם לא מעט מזל מבחינת הטיימינג. חזרתי לארץ לאחר השהות בארה"ב, והנה, לאחר 40 שנה שלא פתחו חברת תעופה ישראלית, פתאום זה קורה בחיפה, ואותי בוחרים להכניס לצוות".
עד שהחלו הטיסות לקח לא מעט זמן, בעיקר בשל המלחמה. "רק ביולי התחלנו בקורס. בתחילה עברנו קורס קרקעי של עשרה ימים בארץ, ואחריו יצא בכל פעם צוות של קברניט וקצין ראשון להכשרה עם סימולטור מתקדם במדריד, כשלאורך כל הדרך היו בחינות".
הטיסה הראשונה של אייר חיפה המריאה בסוף ספטמבר מנתב"ג - פועל יוצא של סגירת המרחב האווירי מחיפה צפונה בתקופה זו - לנמל התעופה רמון באילת. הטיסה הבינלאומית הראשונה של החברה מנתב"ג ללרנקה הייתה ב-14 באוקטובר 2024, וביום ראשון השבוע, כאמור, המריא המטוס הראשון מנמל חיפה לרמון, ומשם ללרנקה. "כשנכנסתי לתא הטייס כדי להטיס את הטיסה הזו, היה בי ריגוש גדול", היא מודה.
היו רגעי פחד במהלך כל השנים האלה?
"היו חששות, למשל, כשחזרתי לארץ ואף אחד לא הבטיח לי עבודה. חששתי גם שלא אתקבל לאייר חיפה. חששות יש תמיד, אבל בצד זה אני בטוחה במה שאני עושה ויודעת שאני עושה אותו הכי טוב שאני יכולה".
מה היו רגעי השיא שלך עד כה?
"כמובן שרגע של שיא היה להטיס את הטיסה המסחרית הראשונה, אבל בכל יום אני חווה ריגושים. אני יכולה לעשות את אותה טיסה בכל יום ובכל פעם להתרגש מחדש. אני מתרגשת מנוף יפה, גם אם הוא חוזר על עצמו, מאנשים שכיף לי איתם, העולם מלא ריגושים".
ואיפה החיים עצמם בתוך הפול טיים ג'וב? הזוגיות, קצת תחביבים לנשמה?
"אורי ואני מתגוררים בחיפה. שנינו עובדים בטירוף, אבל תמיד מוצאים את הדרך ואת הזמן להיות יחד. בנוגע לתחביבים, מרגע שהגעתי לארץ נכנסתי לתחום של אקרו יוגה. זה קצת מזכיר את ההתעמלות שאהבתי תמיד, אקרובטיקה, אבל בצורה שונה. דווקא העבודה באייר חיפה תאפשר לי לחיות חיים נורמליים יותר לעומת השנה האחרונה. כל יום חוזרים הביתה, יהיה סדר".
מה האתגר הבא? להטיס למשל מטוס בואינג?
"תמיד אחפש אתגרים חדשים וארצה להתקדם. אני לא בטוחה שלהטיס בואינג זה יעד קרוב, כי לפני שאמהר לעבור למטוס אחר אני מקווה להתקדם בתוך החברה ולהיות קברניטה. במקביל אני רוצה להמשיך להכשיר טייסים על מטוסים קלים. עבורי, כל אלה ביחד זה לחיות את החלום".
