כדי להגדיר את המחדל הכלכלי הזועק לשמיים שמתנהל לנגד עינינו מאז פרוץ המלחמה ובעיקר בימים האחרונים, כמעט ארבעה שבועות לפריצתה - צריך רק לברור את המילים או הכינויים המתאימים: בלגן, ברדק, תוהו ובוהו, חלם, קרקס, חוסר שליטה.
קשה לבחור במצעד האיוולת הזה את המחדל הגדול מכולם. התחרות קשה.
סיפור מחדל מספר 1
בשלוש מילים בלבד "עדכונים ונושאים שונים" הוגדר אתמול סדר היום לישיבה דחופה של הקבינט הכלכלי-חברתי למלחמה, על הכינוס שיתקיים מדי יום מעכשיו הורה בתקיפות ראש הממשלה בנימין נתניהו. אז זהו. לא מצאו במה לדון וכתבו "עדכונים ונושאים שונים". כאילו ממש אין במה לדון בימים הבוערים האלה. פשוט לא מצאו במזכירות הממשלה נושאים להודיע עליהם לשרים כדי שיוכלו להכין עצמם לישיבה החשובה והדחופה כל כך. ומה קרה בה? ראש הממשלה הגיע, נאם נאום מהארסנל הקבוע שלו, על מה שצריך לעשות – הכל כבר היה ידוע שבועות – וחזר לנהל את הבור בקריה.
על מה כן היה צריך לדון שם? למשל, על כל מה שענו לנו היום בביטוח הלאומי, כאשר שאלנו מהם השינויים בהוראות הביטוח הלאומי לתקופת המלחמה. התשובה שקיבלנו: "כרגע כלום. החוקים לא עברו. כל התשלומים מתבצעים כאילו אין מלחמה – מילואים, חל"ת, סיוע למפונים ולנפגעי איבה. כלום לא אושר"
וגם על זה לא דנו: פנינו לתעשיינים. מה השתנה בכללים מאז תחילת המלחמה? התשובה: "כלום. התעשייה לא קיבלה שום הטבה. ממש כלום. ביקשנו, אבל בינתיים אפס". ונשיא התאחדות התעשיינים רון תומר ממש בכה לממשלה ולכנסת היום: "חסרים לנו 25 אלף עובדים בתעשייה. אנחנו חנוקים. אין לנו עובדים. במפעלים לא יודעים מה לעשות". וראול סרוגו, נשיא התאחדות הקבלנים, זעק היום שכל ענף הבנייה והתשתיות מצוי בסיכון ממשי. ולממשלה אין סדר יום לישיבת הקבינט הכלכלי.
סיפור מחדל מספר 2
שעה וחצי לפני "שעת האפס" למתן הודעה לתחנות הדלק על מה יהיה המחיר של ליטר דלק החל מהלילה האחרון בחצות – עדיין לא הועבר צו בחתימת שר האוצר למשרד האנרגיה, כאילו שביומן 1 בחודש נפל באופן פתאומי מהשמיים. לפיכך התברר שהתחנות יעלו את מחיר הליטר בחצות ב-70 אגורות. עד כדי כך המחדל זעק לשמיים שגורמים ממשרד האנרגיה שאלו כתבים כלכליים אם ידוע להם מה נקבע עם מחירי הדלק ל-1 בנובמבר. רק לאחר שכתבים פנו בשעת ערב מאוחרת לבכירים באוצר – נזכרו שם לפעול, והועבר צו בחתימת שר האוצר למשרד האנרגיה.
3 צפייה בגלריה
הצו הועבר ברגע האחרון. שר האוצר בצלאל סמוטריץ' לצד אילוסטרציה של תחנת דלק
(צילום: שלו שלום, Shutterstock)
אולם, בזה הבלגן לא הסתיים. באוצר דנו שעות ארוכות מהיכן יגיע התקציב להמשך הפחתת המס לחודש הקרוב – לא מצאו מקור. לפיכך, סמוך מאוד לחצות הוארך המחיר הנוכחי (6.94 שקל לליטר) בחמישה ימים בלבד, עד ליום ראשון הקרוב. למה לא לעשות עוד בלגן אם זה אפשרי? עשרות מיליארדים תעלה המלחמה לתקציב המדינה – ובאוצר לא מצאו אלא 35 מיליון שקל לסבסוד הדלק.
סיפור מחדל מספר 3
שבועיים חיפשה הממשלה מועמד מתאים לשמש כפרויקטור המיוחד לענייני השיקום מהמלחמה. תחילה ניסו, גם בימי מלחמה, מינויים פוליטיים. קוימו ראיונות. הימים חלפו, ומשלא נמצא מועמד מתאים, הוחלט על מינוי בהול. נבחר דווקא מי שמנהל כבר את אחת החברות הגדולות והחשובות במדינה בימי מלחמה, מנכ"ל חברת החשמל, מאיר שפיגלר.
הממנים לא התייעצו אפילו עם מנהלת רשות החברות הממשלתיות, מיכל רוזנבוים, שהשר דודי אמסלם ממשיך לנסות ולהורות לה לבצע מינויים פוליטיים גם בעת המלחמה, אם המינוי הזה אפשרי (הוא לא). שפיגלר הבין לבד שזה לא מתאים – וויתר. רק אתמול, ביום ה-25 למלחמה, מצאו בממשלה מועמד, טל בסכס, שייכנס לתפקידו רשמית ארבעה שבועות "בלבד" לאחר פרוץ המלחמה.
סיפור מחדל מספר 4
כאשר יש מי שלא לגמרי מתיישר עם הוראות שר האוצר, פשוט נוטלים ממנו חלק מהסמכויות ומעבירים אותן למי שכן צפוי להתיישר. וכך מוקם באוצר צוות משימה מיוחד לימי המלחמה (מי צריך עוד צוות עכשיו?), שבו חברים ראש אגף התקציבים, יוגב גרדוס, המינוי היחיד מימי שר האוצר לשעבר אביגדור ליברמן שנותר בצמרת משרד האוצר, והחשב הכללי, רו"ח יהלי רוטנברג. לא סוד הוא שיחסי השניים, בלשון המעטה, אינם מהמשופרים. אז מה עושים? ממנים מעליהם כראש צוות את מנכ"ל המשרד, שלומי הייזלר, ואם יהיו מחלוקות ביניהם – הייזלר יעביר אותן להכרעת השר. אם אפשר לסבך עניינים פשוטים - למה לא לסבך?
סיפור מחדל מספר 5
התוכנית הכלכלית לסיוע לעסקים ולאזרחים לתקופת המלחמה, שהוצגה ב-19 באוקטובר, הייתה מחוררת לגמרי ולמעשה הומצאה לחודש אוקטובר בלבד. מדוע לא לתכנן מראש תוכנית עד לסוף השנה? אפילו אחד מבכירי שרי הממשלה, ניר ברקת, וגם ראשי המשק כינו אותה "בושה".
ישבו בכירי משרד האוצר וחשבו איך יוצאים מהפלונטר מבלי שתקציב המדינה ייפגע יותר מדי אפילו בימי מלחמה. וכך המציאו באוצר בסוף אוקטובר תוכנית מחוררת לנובמבר. מה שאין בה רב ממה שיש בה: אין סיוע אמיתי לכל העסקים בארץ לפי ירידת מחזורם, לא רק בהחזר הוצאות מצומצם. אין פתרון אמיתי ליוצאים לחל"ת, אין מענקים משמעותיים לאזרחים שפונו למשך חודשים ארוכים, ואולי שנים, מבתיהם בעוטף עזה. פשוט אין. והכי חמור: ביום 26 למלחמה עוד לא חוקק בכנסת אפילו סעיף אחד מהתוכנית הראשונה. כמובן שכסף בעלי העסקים לא יראו עוד שבועות.
סיפור מחדל מספר 6
הכנסת מתנהלת בעצלתיים, כאילו שאין מלחמה כבר 26 ימים, במקרה הטוב. 150 אלף מפונים מהדרום והצפון שוהים כבר בבתי מלון ובצימרים בכל רחבי הארץ. רבים מהם לא ארזו אפילו גרביים ומשחת שיניים כאשר התפנו או פונו מבתיהם. הכסף שהובטח להם טרם הועבר. רק מיעוטם קיבלו מקדמה מזערית לדמי מחיה. מה קרה? בוער למישהו?
הנה דוגמה מהיום. רק בצהרים נזכרה ועדת העבודה והרווחה לדון במתן מענק אכלוס למפונים בסכום של 200 שקל ליום למבוגר ו-100 שקל לילד של זכאי. מתי הכסף יעבור? ימים לא מעטים אחרי השלמת החקיקה.
ואת כל מה שמתרחש בימים האלה בניהול כלכלת המדינה אפשר לכנות בשתי מילים שמספרות את כל הסיפור: חוסר שליטה.
