בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב דחה לאחרונה עתירה שהגישו יזמיות פרויקט פינוי-בינוי ברחוב קהילת ורשה במטרה בעיר לאשר להן הרחבת בנייה על סמך הוראת שעה שפג תוקפה. מדובר ב"הקלת שבס-כחלון" שאפשרה בעבר לאשר תוספת של עד 30% למספר יחידות הדיור מבלי שהדבר ייחשב ל"סטייה ניכרת מתכנית". מאחר שהבקשה הוגשה אחרי פקיעת ההקלה, קבע השופט גלעד הס שהעתירה משוללת בסיס.
במוקד הדיון שני בניינים בני שתי קומות ושמונה יחידות דיור בכל אחד. היזמיות ביקשו לבצע במקום פינוי-בינוי, אלא שהתכנון הקיים – המתיר הריסה ובנייה של בניינים בני חמש קומות שבכל אחד מהם 16 יחידות דיור בלבד – לא הספיק לשאיפות הפרויקט, ולכן הגישו החברות לוועדה המקומית בקשה להיתר ולהקלות במספר הקומות ויחידות הדיור על סמך הקלת שבס-כחלון.
מדובר בהוראת שעה שקבעה כי בתנאים מסוימים, הוספה של עד 30% יחידות דיור לא תהווה סטייה ניכרת. ללא הוראת השעה, תוספת של מעל ל-20% יחידות דיור מהווה סטייה ניכרת שהוועדה המקומית אינה מוסמכת לאשר. הוועדה המקומית אמנם אישרה את ההקלה אך בערר החלטתה התהפכה ומכאן העתירה שהוגשה לבית המשפט ביולי אשתקד.
לטענת המתנגדים להקלות – דיירי הבניינים הסמוכים – הבקשות של היזמיות להיתר הוגשו רק באפריל 2021, עשרה חודשים לאחר פקיעת הוראת השעה. בנסיבות אלה, הבקשה להרחבת הבנייה מגלמת סטייה ניכרת כמובנה בתקנות התכנון והבנייה, וצדקה ועדת הערר כשקבעה שאין לאשרה.
מנגד טענו היזמיות כי בפועל הבקשות להיתר הוגשו לפני יוני 2020, כך שאין סטייה ניכרת במספר יחידות הדיור שהן מבקשות לאשר. אבל השופט הס קבע שהן לא "הגישו" את בקשות ההיתר כהגדרת המונח בתקנות התכנון והבנייה. כך, לפי התקנות בקשה להיתר צריכה לכלול פרטים ונספחים רבים שרק בהמצאת כולם ניתן לראות בבקשה ככזו שהוגשה.
בפסק הדין צוין שאמנם בינואר 2020, טרם פקיעת הוראת השעה, נקטו היזמיות צעד ראשון בבקשת ההיתר כשהגישו לוועדה המקומית את קובץ התוכנית הראשית ("גרמושקא"). אלא ששאר המסמכים הנדרשים הומצאו על ידן כחצי שנה אחרי שהוראת השעה באה לקצה.
"לאור האמור", כתב השופט, "אני קובע כי הבקשה להיתר הוגשה לאחר פקיעת תוקף הוראת השעה ולכן הכללים המפורטים בה אינם חלים על הבקשה להיתר. בנסיבות אלו בקשת המבקשת להוסיף 30% על מספר יחידות הדיור הקיימות וכן זכויות בניה מהווה סטייה ניכרת כמובנה בחוק התכנון והבניה ובתקנות סטייה ניכרת, ולכן הוועדה המקומית, או ועדת הערר, אינן מוסמכות לאשרה".
בשלב זה טענו היזמיות שהפרקטיקה הנוהגת בוועדה המקומית הייתה שמספיק להגיש מסמך אחד בלבד על מנת ליהנות מהקלת שבס-כחלון, אך השופט הבהיר שעם כל ההבנה לכך, נוהג אינו יכול ליצור זכויות יש מאין ולגבור על הוראות הדין.
גם ניסיון היזמיות להסתמך על תקנות שעת החירום של מגפת הקורונה נכשל. נקבע שגם בהנחה שאותן תקנות דחו את פקיעת הקלת שבס-כחלון לאוגוסט 2020, עדיין הבקשות להיתר הוגשו אחרי מועד זה. לפיכך התביעה נדחתה ולטובת השכנים המתנגדים נפסקו הוצאות בסך 7,500 שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ העותרים: עו"ד אריאל יונגר
• ב"כ ועדת ערר לתו"ב: עו"ד גילה מאור-ארליך
• ב"כ הוועדה המקומית לתו"ב: עו"ד רויטל אטיאס
• ב"כ מתנגדי ההקלות: עו"ד אורי ויזנברג
• עו"ד אסף לאור עוסק בתמ"א 38
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
