בית משפט השלום בתל אביב קיבל לאחרונה ברובה התנגדות שהוגשה לביצוע שטר חוב של כ-1.5 מיליון שקל שניתן כנגד הלוואה. בעל השטר, דוד של אחיות שהסתבכו עם השוק האפור, טען שמי שהתחייב לפרוע את חובן העביר לנושיהן סכום נמוך בהרבה, והשופטת דלית ורד האמינה לו ופסקה למלווה כעשירית בלבד.
במאי 2020 חתמו הדוד ואדם העוסק במתן הלוואות על הסכם שלפיו כנגד ערבות עד ל-1.46 מיליון שקל יפרע האחרון את החוב ישירות לנושים. המלווה סיפר שסוכם שאם תוך ארבעה חודשים האחיות לא יחזירו לו בעצמן את ההלוואה - הדוד יידרש לשלם אותה במקומן.
לטענת המלווה, בעוד הוא עמד בחלקו וביטל את כל החובות והאיומים שרבצו לפתחן של האחיות, הן לא מילאו את חלקן ולא החזירו לו את הכסף. בנסיבות אלה, הוא הגיש בנובמבר 2020 את הצ'ק של הדוד לביצוע בהוצאה לפועל. לאחר שהדוד הגיש בקשת רשות להתגונן, הדיון בתיק הועבר לבית המשפט.
הדוד טען שפרט לסכום של 110 אלף שקל, המלווה לא העביר כספים נוספים לנושים. לדבריו הוא פנה למלווה שוב ושוב כדי להמציא אסמכתאות לתשלום כספי ההלוואה, אך הוא לא עשה זאת, כך שלמעשה – אין בפני בית המשפט ראיה שהוא שילם לנושים את הסכום שהבטיח לשלם. מכאן, לטענתו, אין לחייב אותו אישית בתשלום כל הסכום שמופיע בשטר החוב.
ואכן, השופטת ורד קבעה שהמלווה לא הוכיח בשום שלב כי שילם לנושים את מלוא הסכום המופיע בשטר החוב. היא עמדה על לשון ההסכם שנכרת בין הצדדים, ולפיה התובע הלווה לאחייניות "כספים", וכנגד זה מתחייב הדוד לערוב להן עד לכ-1.4 מיליון שקל. היא חידדה כי המילה "כספים" נאמרה בכלליות, ואין בה כדי להוכיח את הסכום המדויק.
עו"ד ניר ויינרמן בפסק הדין צוין כי העובדה שלא נכתב בנספח להסכם מה הסכום שהתובע הלווה בפועל לאחיות, ויש בו הפניה להוראות הסכם ההלוואה מבלי לציין שהתובע מילא את חובותיו – היא בגדר אי גילוי נאות, ומאפשרת לדוד לטעון שהמלווה לא מילא את התחייבויותיו.
על כך הוסיפה השופטת את עדות התובע עצמו, שלא הבטיח לאחיות דבר מלבד שינסה לעזור להן. יוצא, אם כן, שלא הייתה התחייבות קשיחה מצדו לפרוע את כלל החובות שלהן, מה שתומך בגרסת הדוד ששולם רק חלק זעום.
לזאת הוסיפה השופטת את העובדה שהתובע לא זימן לעדות מי מהנושים שלהם הוא כביכול שילם ישירות. ממסכת הראיות עלה שבזמן אמת נושה מרכזי לא קיבל לידיו כסף מהתובע. בהקשר לכך הוצגה לבית המשפט הודעה מטעם אשתו של אותו נושה, שבינתיים הלך לעולמו, כי היא "יצאה טיפשה" בכך שהתובע עבד עליה במשך שבעה חודשים – ראיה המלמדת על אי פירעון החוב.
בסופו של דבר נקבע שמתוך הסכום הנתבע ישלם הדוד רק כעשירית ממנו, 155 אלף שקל, אשר אין מחלוקת כי האחיות עוד נותרו חייבות לתובע.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
• עו"ד ניר ויינרמן עוסק בהוצאה לפועל
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
