בית המשפט למשפחה בקריות קיבל לאחרונה תביעה שהגישה אם לשתי ילדות (בנות 14 ו-15) נגד אביהן שלא מקיים איתן כל קשר: השופטת ליאת דהן חיון דחתה את טענתו לניכור הורי, קבעה שהמשמורת המלאה תהיה אצל האם, ופסקה שהוא ישלם מזונות בסך 3,000 שקל בחודש.
בני הזוג נישאו ב-2006 והתגרשו ב-2017. בין האב לבין הקטינות אין כל קשר החל מאוגוסט 2019. בסבב התביעות הנוכחי עתרה האם לקבוע כי היא ההורה המשמורן על הקטינות. בנוסף היא ביקשה לקבוע את מזונות הקטינות בסך של 9,198 שקל.
היא טענה כי יש לראות באב כמי שוויתר על בנותיו. לטענתה, היא שיתפה פעולה עם המלצות הטיפול המשפחתי בעוד האב סיכל את המפגשים בניגוד לטובת הקטינות. היא ציינה כי הוא לא מוכן להמשיך בכל טיפול מכל סוג שהוא בטענות סרק הקשורות ביכולותיו הכלכלית ואף סרב לכל אלטרנטיבה לחידוש הקשר תוך התחמקות באמתלות שונות על מצבו הרפואי.
האם הדגישה שהאב נעלם מחיי הקטינות לעיתים תכופות וארוכות, אינו מחזר אחריהן ואין לו שום עניין בקשר אמיתי וכן איתן.
מנגד עתר האב לקבוע שהאם היא הורה מנכר וגרמה לסרבנות קשר מצד הקטינות, ובשל כך ביקש להורות על ביטול חיובו במזונות. כך למשל, היא לקחה אותן לאטרקציות שונות בזמן שהיו אמורות לבלות עמו.
זאת ועוד לדבריו, האם עירבה את הקטינות בסכסוך ביניהם, קיללה אותו, לעגה לו בנוכחות הבנות ואיחלה לו שיחלה בסרטן. לשיטתו, הוא עשה כל שביכולתו לחידוש הקשר עד שנוכח שהקטינות אינן מעוניינות בקשר עמו, והקשר נותק לחלוטין באוגוסט 2019.
השופטת ליאת דהן חיון כתבה כי במציאות השוררת כיום ולנוכח הנתק הארוך לא ניתן לקבוע שמתקיימת אחריות הורית משותפת ועל כן קיימת משמעות להגדרת האם כמשמורנית.
עו"ד דוד סנואניפוטו אריאלהיא ציינה כי הליך חידוש הקשר התנהל יותר מחמש שנים, שבמהלכן נעשו מאמצים וניסיונות מצד כלל המעורבים בהליך. חרף האמור לא התקבעו זמני שהות באופן רציף, ולו קשר בסיסי בין האב לקטינות הכולל תקשורת טלפונית או מתועדת.
השופטת הפנתה לדברי האפוטרופסית לדין שמונתה לקטינות שציינה כי "פגשתי את הקטינות לפני מספר ימים. הקטינות דיווחו שאביהם לא פנה אליהן לא בימי הולדת, לא בתקופת הקורונה, לא בתחילת שנת לימודים, מתארות חוסר קשר מוחלט עם האב".
השופטת דחתה את הטענות בעניין הניכור וקבעה כי עמדתן של הבנות כלפי האב נובעת מחוויות שליליות שחוו מולו בעבר ובעיקר היעדרותו מחייהן לתקופות ארוכות מבלי להודיע. "התנהלות האב כלפי הקטינות הא זו שיצרה אצלן פגיעה עמוקה, תחושת תסכול, אכזבה, חוסר יציבות והבנה קשה מנשוא כי האב ויתר עליהן, ובשל כך הליך חידוש הקשר כשל", כתבה.
בסופו של דבר קבעה השופטת את משמורת הילדות בידי האם. בשל סירוב האב להמשיך בהליך טיפולי. לא נקבעו זמני שהות. האב חויב במזונות בסך 3,000 שקל לחודש. בנוסף הוא חויב בהוצאות בסך 7,500 שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעת: עו"ד רן רייכמן
• ב"כ הנתבע: עו"ד נועם אפשטיין
• עו"ד דוד סנואני עוסק בדיני משפחה
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
