בית משפט השלום באשקלון קיבל לאחרונה תביעת עזבון ותלויים של אדם שנהרג בתאונת דרכים כנגד חברת "מנורה" שביטחה את הרכב, וזאת אף שנהג בזמן פסילה. השופטת סבין כהן קיבלה את עמדת היורשים, שלפיה הוא לא היה מודע לפסילה, וקבעה שהם זכאים לפיצוי המוערך בכ-2.5 מיליון שקל.
התאונה הקטלנית התרחשה לפני חמש שנים בזמן שהמנוח, בן 34, היה בדרכו חזרה מהעבודה. במועד התאונה, עקב צבירת נקודות, הותלה רישיונו והוא גם נמצא בפסילה עד תום ההליכים עקב מעורבות בתאונה קודמת. הביטוח הלאומי סירב להכיר באירוע כתאונת עבודה בנימוק שהמנוח נהג כשהיה שיכור.
כשנה לאחר התאונה הגישה משפחתו את התביעה לבית המשפט בטענה שהוא לא היה מודע לכך שרישיונו נפסל. הם הסבירו שהמכתבים הממוענים אליו ממשרד הרישוי נשלחו לכתובת שבה לא התגורר מאז 2013. הם הודו שהוא זומן לבית המשפט לצורך דיון בפסילת רישיונו, אולם לטענתם עקב בלבול ואי הבנה הוא נכנס לדיון אחר. הם הוסיפו כי כל עוד החלטת הפסילה לא הובאה לידיעת המנוח, היא אינה תקפה כלפיו, וזכאותם לפיצוי כתלויים שלו שרירה וקיימת.
חברת הביטוח טענה מנגד כי לנוכח העובדה שבמועד התאונה לא היה למנוח רישיון נהיגה בתוקף - הרי שאין כיסוי ביטוחי. לטענתה, הוא לא טרח לעדכן את כתובתו במזיד על מנת להתחמק מקבלת דואר והתובעים אינם יכולים להיבנות מכך.
עו"ד דוד אריכאהשופטת כהן הדגישה כי חברת הביטוח בעצמה מודה שנכון למועד התאונה המנוח לא קיבל דברי דואר ולא הוצגו אסמכתאות למסירת הודעות מטעם משרד הרישוי למנוח. יוצא אם כן, כתבה, שהמנוח לא קיבל את ההודעה על התליית רישיונו. היא הוסיפה שבכל הנוגע לתביעת פיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, גישת הפסיקה היא כי מי שלא ידע על ההתליה זכאי לפיצוי לפי החוק.
ביחס לנסיבות פסילת הרישיון צוין בפסק הדין שהמנוח נתפס כמה חודשים לפני מותו כשהוא נוהג לכאורה בשכרות, וזומן למשפט. במקביל, הוגשה בקשה לפסילת רישיונו עד תום ההליכים (הליך נפרד). כפי שעולה מעדות עורכת דינו של המנוח, ביום המשפט התייצבו שניהם לדיון. מה שהם לא ידעו, ושעורכת הדין גילתה לטענתה רק בדיעבד, זה שהדיון על הפסילה עד תום ההליכים התקיים במקביל למשפט שאליו זומן. במצב זה התקבלה החלטה על פסילת רישיונו בהעדרו.
השופטת מצאה את עדות עורכת הדין מהימנה. היא ציינה כי הפסיקה קובעת שכאשר אדם אינו מודע להחלטת פסילה בעניינו היא אינה תקפה לגביו. לפיכך היא קבעה שאין לראות במנוח כמי שנהג בזמן פסילה במועד התאונה, והביטוח תופס.
סכום הנזק הכולל של התובעים – המורכב בין היתר מהפסדי השתכרות של המנוח, כאב וסבל והוצאות קבורה – עומד על סך 2,433,576 שקל. השופטת קבעה שמסכום זה יש לנכות תגמולי ביטוח לאומי, אולם בשל ערעור תלוי ועומד להכרה באירוע כתאונת עבודה היא הורתה על עיכוב התשלום עד שיתברר חלקו של המוסד בפיצוי.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעים: עו"ד אפרת אסף
• ב"כ הנתבעת: עו"ד יצחק מנדה
• עו"ד דוד אריכא עוסק בנזיקין
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
