העלייה החמישית ברציפות של מחירי הדלק ב-18 אגורות, לצד שורת ההתייקרויות החדשות שייכנסו היום (ה') לתוקף - מדליקה אור אדום בוהק בתחום האינפלציה בישראל.
האינפלציה השנתית ירדה אמנם בחודשיים הראשונים של השנה עד לשיעור של 2.5% בשנה, אולם כבר שבה ועלתה במרץ ל-2.7%. נכון, שיעור זה עודנו מצוי בתוך טווח יעד האינפלציה שקבעה הממשלה לשנה כולה - 1%-3%, אולם היא שבה ומתקרבת לרף העליון של היעד.
רק בחודשים פברואר (מדד שעלה ב-0.4%) ומרץ (0.6%) זינק מדד המחירים בישראל באחוז שלם. כעת צופים החזאים שלושה מדדים - אפריל, מאי ויוני - שינועו בין 0.5% ל-0.7%, מה שמבטיח עלייה חדה באינפלציה.
בל נסתנוור בטעות אם דווקא מדד אפריל שיפורסם בעוד שבועיים וצפוי להיות כ-0.6% יוריד מעט את האינפלציה השנתית, ממש זמנית. הסיבה: מדד אפריל 2023 היה גבוה במיוחד וזינק ב-0.8%. אולם, אחריו היו אשתקד מדדים נמוכים מאוד: מדד מאי עלה רק ב-0.2% וביוני היה מדד אפס. המשמעות: אם נקבל בחודשים הללו, עקב ההתייקרויות החדשות, לפי תחזיות הבנקים ובתי ההשקעות, מדדים של כ-0.6% בכל חודש – האינפלציה השנתית בישראל תזנק באחוז שלם ותעלה הרבה מעבר ליעד השנתי שקבעה הממשלה, שוב יותר לכיוון של 4%.
תזכורת: ריאיון פרופ' איתי אטר
הבטחות לחוד ומציאות לחוד
חברי הממשלה הם מהאשמים העיקריים באינפלציה הזאת ובראשם ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר בצלאל סמוטריץ'. הסיבה: חרף הבטחותיהם הם לא עצרו את התייקרות החשמל, המים, מיסי הארנונה והדלק - והם יכולים היו לעשות זאת.
איך? הממשלה הייתה יכולה להלוות כספים לרשות החשמל ולתאגידי המים, להגדיל את מענקי האיזון לרשויות המקומיות וכך למנוע את העלייה במיסי הארנונה, כפי שנתניהו הבטיח מפורשות עוד לפני יותר משנה, וגם לחזור ולסבסד את המס על הדלק. זהו מהלך שבו החל שר האוצר של הממשלה הקודמת, אביגדור ליברמן, אך ממציאו היה, עוד לפני תריסר שנים, ראש הממשלה גם אז, בנימין נתניהו. כך ניתן יהיה לגרום ישירות להפחתת העלויות ליצרנים, כאשר החלטה ממשלתית נוספת על הפחתות מכסים הייתה מצמצמת גם את עלות יבוא חומרי הגלם ומוצרים רבים.
נכון, יבואו מיד שרים שיטענו כי מדובר בצעדים שיגדילו מאוד את הגירעון בתקציב, אולם אותם שרים לא מנעו בחודשים האחרונים מטעמים פוליטיים מובהקים את העברת המיליארדים למשרדי ממשלה ועמותות שבאחריותם.
רק המשרד של אורית סטרוק, להתיישבות ולמשימות לאומיות זכה בתקציבים של יותר ממיליארד שקל מאז כינון הממשלה הנוכחית. ורק בסכום הזה היה אפשר להמשיך ולסבסד את מס הדלק למשך חצי שנה בחצי שקל לליטר. ורק זה שווה לבעל רכב בממוצע להנחת דלק של 200 שקל בחודש.
והדוגמאות עוד רבות ומוכרות. תקציבים שהועברו בימי המלחמה לעמותה שמעודדת השתמטות מהצבא, כספים שהועברו למורשת רחבעם זאבי, למשרד ירושלים (כאילו אין עירייה עם תקציבי ענק), כספים שהוזרמו למשרדי המודיעין והאסטרטגיה המיותרים והוצאות מופרזות על נסיעות שרים ובכירי משרדי ממשלה לחו"ל גם בעיצומה של המלחמה.
יותר קל להטיל מיסים
אולם, לממשלה הנוכחית, לא אחרת מאחדות מקודמותיה, הרבה יותר קל להטיל מיסים על הציבור, למשל להעלות את מס ערך מוסף באחוז אחד על כל המוצרים והשירותים במשק, להעלות את שיעורי מס ההכנסה ומיסי הנדל"ן, מאשר לפגוע חלילה בתקציבי משרדי הממשלה המיותרים, שקיימים אך ורק מסיבה אחת ויחידה: שמירה על הקואליציה.
ואולי כדאי בימי משבר ההתייקרויות הנוכחי, שימנע בוודאות הפחתות ריבית בעת הקרובה, לשקול את הכנסתם של מוצרים בסיסיים מסוימים לפיקוח מחירים. כאשר היה משבר האינפלציה החמור באמצע שנות השמונים של המאה שעברה – זה בדיוק מה שעשתה אז הממשלה.
נכון, אז היו כמעט 500 אחוזי אינפלציה והפעם אנחנו רק בסביבות 3%, אולם אז הכניסו כמעט את כל המוצרים לפיקוח וכעת אם יוכנסו למשל 10 מוצרים בסיסיים עיקריים לפיקוח, את האינפלציה הנוכחית אפשר יהיה לעצור לפני שתתפרץ לשיעורים גבוהים שייצאו משליטה.
