מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם, לפני ובצל המלחמה. והפעם: נאש הינדי מירושלים.
בצילום: נאש הינדי (34).
הינדי? ״אבא שלי הודי מוסלמי, סבא רבא הגיע מהודו, ואמא ממקור סעודי. שניהם מרמלה במקור״.
הדירה? דירה שכורה 2.5 חדרים במושבה הגרמנית, משלם כ-4,000 שקל. ״זה מחיר טוב. אני אוהב את השקט שם. זו שכונה של פנסיונרים, ואין טיפה רעש. הייתי גר על דיזנגוף-בן גוריון, אולי המקום הכי רועש בכל תל אביב. זה סטרס. גם פה במספרה שלי במרכז ירושלים כל היום רעש ואנשים, אז אחרי הימים העמוסים במספרה אני מגיע הביתה לשקט. זה חשוב לי״.
המשפחה? ״יש לי עוד שתי אחיות ואח קטן. כולם רווקים עדיין. המשפחה שלי גרה בבית חנינא במזרח העיר. כשגדלתי הייתי שונה. בתור ילד, הייתי קונה סוכריות ומוכר אותן בגן. זה השקל הראשון שעשיתי. מאז שאני קטן אני עצמאי ושונה, תמיד היה לי סטייל אחר, והרגשתי חנוק בירושלים. אני יודע מה אני רוצה ומה אני אוהב, ולהיתקע עם המשפחה זה משהו שיכול לעצור אותך. כל הגוף שלי מלא קעקועים, למשל. זה לא מקובל, וזה יצר עימותים עם המשפחה. אני נותן להם את הכבוד שלהם, אבל אני רוצה לחיות את החיים שלי. הם התרגלו אליי ולמי שאני – והיום הם מקבלים אותי".
ספר? ״סבא שלי היה נגר ועבדתי איתו תקופה, כי אני אוהב לעבוד עם הידיים. עבדתי בסופר, במלון, הייתי טכנאי שיניים. ידעתי תמיד שצריך לנסות דברים כדי לא לאכול את הלב אחרי זה, וככה ניסיתי גם את המספרה ואהבתי את זה. בשלב מסוים עזבתי לברלין לתקופת ניסיון של כמה חודשים, אבל הסמים שחקו אותי שם. זו הייתה חוויה קשוחה מאוד. הייתי לבד, ולהתחיל מאפס בלי לדעת את השפה זה קשה. אפילו קיבלתי איומים מכל מיני ניאו-נאצים בגלל שאני זר – אז חזרתי ועברתי לתל אביב. התחלתי כספר במספרה באור יהודה, ואחרי כמה שנים נמאס לי. זה קהל שחוזר על עצמו, אותם לקוחות באותן שעות – ורציתי קצת יותר עניין, אז עברתי לדיזנגוף. הייתי רעב לזה״.
דיזנגוף? ״מרכז תל אביב, הכי כיף שיש. עבדתי במספרה שכל הסלבריטאים מסתפרים בה. עבדתי קשה ועשיתי לעצמי שם, ואחרי תקופה החלטתי שאני רוצה משהו משלי – ומצאתי את החלום בירושלים״.
מספרה בירושלים? ״כשאתה גר בתל אביב, ירושלים נראית הרבה פחות זוהרת. אפילו למשפחה הייתי מגיע פעם בחודשיים, כי לא רציתי לצאת מהעיר. פעם אחת באתי לירושלים לשתות בירה עם חבר, וכשחיפשנו חניה ראיתי באיזו פינה של בניין במרכז העיר שלט להשכרה, ונדלקתי. פתאום היה לי ויז׳ן של המספרה שאני רוצה, משהו כמו המקומות בדרום ארה״ב בשנות ה-60, וככה גם קראתי למקום: נאשוויל ברברשופ. עיצבתי את הכל לבד, ולאט לאט נוספו דברים – פוסטרים, חפצים, שלטים – והרגשתי שאני מביא משהו חדש לעיר. אנשים עפים על המספרה, אומרים לי שאני אמן, וזה כיף גדול. יש פה גם סלבס ירושלמים שבאים להסתפר – אמנים, זמרים – אבל זה לא כמו בתל אביב, הווייב כאן רגוע יותר. כשאתה ספר, אתה שומע את כל הסיפורים. יש לקוחות שהם חרדים ביום ובלילה הולכים למועדונים. הכל יוצא במספרה״.
פוליטיקה? ״עדיף לא לדבר על פוליטיקה במספרה, כי זה בלגן ומאז שהתחילה המלחמה כולם משוגעים. יש לי צוות של יהודים וערבים, וגם הלקוחות מכל העדות והזרמים – ערבים, יהודים, חרדים. ובהתחלה היו כעסים וחיכוכים בין הלקוחות, וזה הגיע למצב שאנשים קמו אחד על השני ואני באמצע, מנסה להרגיע אותם. אי אפשר לדעת מאיפה זה יגיע, והבנתי שפשוט לא צריך לערב פוליטיקה. זו מדינה משוגעת״.
חו״ל? ״יש מחשבות. מישהו שבא להסתפר פה ורוצה להשקיע הציע לי לעבור לפתוח משהו כזה בניו ג׳רזי. זה נוצץ ונשמע מגניב, אבל אני מתלבט. גם שם לא פשוט, ולהיות לבד זה לא כיף, אבל גם כאן, עם המלחמה, נהיה קשה״.
המספרה נפגעה? ״ברור, איבדתי הרבה לקוחות, חלק במילואים, רבים עזבו את הארץ. כל דבר קטן, כל פיגוע או אירוע משפיע על התנועה של האנשים, ואחרי תמיד יש ביטולים״.
מצב כלכלי? ״כמו כולם, אוכלים חרא בכפית. המחיה יקרה, השכירות יקרה, הקניות בסופר זה שחיטה. החיים יקרים מאוד ולמדינה לא אכפת – גם כשהעסקים נפגעים ואין לאנשים מה לאכול עדיין דורשים מיסים ותשלומים, ואנשים צריכים להיאבק כדי לשרוד. כשיש תיירים, המלון מלא והם אוכלים בעיר ומסתובבים ומוציאים כסף ובאים גם להסתפר, אבל כרגע אין תיירים בכלל, וזה משמעותי. זה כדור שלג כזה – כשלי אין כסף אני לא מוציא ואין תזוזה, הכסף לא מתגלגל. מלא עסקים סוגרים, כי הם לא מצליחים לשרוד״.
אבא מגיע למספרה? ״אני מגיע לאבא הביתה לספר אותו. אין לי זמן לנשום, וכל היומן מלא, אז אני מעדיף לבוא אליו בשישי ולתת לו את הכבוד, לספר אותו בלי לחץ. הייתי מעדיף שיגיע לכאן, אבל זה לא ממש קורה״.
מה הבילוי שלך? ״אני אוהב לצאת לברים. יש ברים מעולים בירושלים – התקליט, הקסטה, אוגנדה. אני גומר לעבוד בערב, ולפני שאני חוזר הביתה, אני הולך לשבת באיזה בר״.
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il
