מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם. והפעם: רונית לב, דלית אל-כרמל
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בצילום: רונית (46)
הבית: קומה שנייה בבית ערבי ישן, 150 מ"ר, 2,500 שקל בחודש. מתחת גרים הבעלים. "אני פה שנתיים, מאז הקורונה".
דלית אל-כרמל? "גרתי בהוד-השרון ביחידת דיור קטנה על הפארק ושילמתי פי שניים. הגיעה הקורונה, העבודה נעצרה ורציתי מקום שבו אני יכולה לא לדאוג מהכסף. חשבתי על חיפה או איזור טבעון אבל זה היה יקר. ואז חברה דרוזית משפרעם, שהכירה את בעל הבית, סיפרה לי על הדירה הזו. הגעתי וזה נראה נחמד, אבל אמרתי שאין מצב שאעבור לדליה, ולבד. בוקר למחרת התקשר בעל הבית ומצאתי איזה תירוץ שאין ארון כדי לא להביך אותו. באותו יום הוא מתקשר ושואל באיזה צבע אני רוצה את הארון. חצי שעה אחרי קיבלתי הודעה שאני צריכה להיכנס לבידוד של שבועיים, ותוך כדי צריכה לעזוב את הדירה בהוד-השרון. נתקעתי. לא נשארה לי ברירה, אמרתי לעצמי, 'לפחות יש לי ארון', ועברתי".
חששת? "הוא אמר לי - את לא מחויבת לי בכלום. לא טוב לך, את קמה והולכת. אז אמרתי שאנסה. הם היום כמו המשפחה שלי. אני יכולה לקום בבוקר ויש שקית עם כרוביות שהרגע הם קטפו ליד הדלת. מביאים אוכל, מזמינים לקפה ופותחים לי שולחן. כל חג אני מקבלת עציץ עם ברכה. את אליזה, בעלת הבית, התחלתי ללמד יוגה. ואני לומדת מהם ערבית, וזה לא רק לדבר אלא להבין את התרבות. כשאתה אומר את המילים הנכונות בהגייה הנכונה, הדלתות נפתחות. וחוץ מזה גרים פה עוד שני יהודים ואנחנו לפעמים נפגשים. אני מתה על המקום. בעבר חייתי הרבה בקוסטה-ריקה ובגואטמלה עם אינדיאנים. כתבתי ספר בשם 'חוכמת הלב האינדיאני', על שלושת המפתחות לאושר שנתנו לי האינדיאנים בקוסטה-ריקה. והבנתי שהאנשים שגרים פה מתחתיי חיים עם אותם עקרונות. למשל, שכל אבן נמצאת במקום שלה. הם לא מחפשים כל הזמן עוד ועוד, כמונו. הם בדיוק איפה שהם צריכים להיות. כשאתה חי ככה, אתה חי בשקט".
עוד עקרונות? "כל מה שאתה נותן מהלב חוזר אליך. ולא צריך לעשות פנקסנות – לתת מהלב וזה יחזור מתי שזה צריך לחזור. לא לחיות ב'דפקו אותי ולקחו לי'. ועיקרון נוסף – יש זמן אחד שכסף לא יודע לקנות: הזמן עם אבא ואמא, וסבא וסבתא שלך. ככה הם חיים גם כאן. והם המורים שלי. אני לומדת מהם כל כך הרבה, ויש הפריה הדדית".
מה את עושה? "לפני שנים עבדתי בבנק, ונסעתי סופשבוע אחד לאמירים בגליל. התאהבתי במקום ועברתי לגור שם. אבל היה שם כל כך משעמם, אז התחלתי להכין שוקולד וכל מי שטעם נדלק. אז התחלתי קצת למכור וללמד איך לעשות. היה לי בית שוקולד וזכיתי בפרסים, אבל אז אמא שלי חלתה ועזבתי הכל וחזרתי למרכז. בשנים האלה נסעתי למרכז אמריקה כמה פעמים וגיליתי איך הם עובדים עם קקאו. למדתי שם את טקס הקקאו, וגיליתי שהמשקה הזה מרפא. הגעתי לטקס קקאו כזה עם בעיה קשה במפרק הירך, שהקשתה עליי מאוד ללכת. הרופאים חשבו שחייבים ניתוח, ובגואטמלה טיפלו בי עם הקקאו ויום למחרת – אין כלום. זה נשמע מטורף אבל ככה זה היה. הם מאמינים שיש לקקאו כוחות ריפוי, ועד שאתה לא חווה את זה זה נשמע מטורף. זה משקה שפותח את הלב. כשאתה מחובר ללב שלך אתה יכול לרפא כל דבר. זו האמונה שלהם, והרגשתי את זה על עצמי. כוחות הריפוי נמצאים בנו, והקקאו עוזר לחיבור הזה".
שוקולד? "בקורונה החלטתי להפסיק עם זה, אבל כשעברתי לפה קניתי מכונה, שיהיה. לזה הצטרפו פולי הקקאו. אז היום אני שוב מכינה שוקולד פראי וטבעי עם תבלינים. זה שוקולד שנותן איזון, ואני גם הילרית. כרגע אני מוכרת את זה פה, ועושה פה גם סדנאות שוקולד לקבוצות ומשפחות, ובקיץ אני פותחת את המקום כל סופשבוע שני לתת לאנשים לטעום את הקקאו ולטקסי קקאו".
טקסי קקאו? "זה מתחיל מזה ששותים את הקקאו, מדברים על התכונות שלו ועל כוח הריפוי, ומשם עוברים להילינג שאני עושה לכל אחד, ואז מדיטציה ואחריה ריקוד הנשר. הנשרים דואים ומוצאים את האיזון, וגם אנחנו יכולים לחיות בלי מאמץ. צריך רק למצוא את האיזון. זה טקס שמאפשר להרגיש חופש".
מינוס? "תלוי כמה אני מפנקת את עצמי. אני יכולה לחיות פה מאוד בצניעות והחיים פה זולים מאוד. בהוד-השרון חייתי כמו משוגעת. פה אני יכולה לעשות שתי סדנאות בחודש וזה בסדר. אני לומדת מהאנשים פה לחיות לפי העונה ולפי המקום. הם אוכלים את הזיתים שלהם ואת הפירות שגדלים בעונה. אננס לא מרשים אותם, והם לא יאכלו מנגו בתחילת עונה כשהוא עולה 40 שקל לקילו. הם חיים בסיפוק ושפע כי הם קשורים לאדמה".
איך את מבלה? "פעם בשבוע אני בכנרת. לא צריכה יותר מזה".
חו"ל? "לפני הקורונה טסתי שלוש פעמים בשנה. לאחרונה אני מרגישה שהחופש הוא בלב, ושאני נמצאת במקום שלי וכל הזמן בחופש. זה קצת מבאס לפעמים, כי אני אומרת לעצמי: 'מה, אני לא רוצה כלום?' אבל לא, אני במקום שלי ואני תמיד בחופש. זה אולי נשמע כמו סתם מילים, צריך לחוות את זה כדי להבין".
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il
