מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם, לפני ובצל המלחמה. והפעם: רביד רום, כרגע בתאילנד, במקור מתל-אביב.
בצילום: רביד (31).
הדירה? כרגע בחדר בגסט האוס בקופנגן. משלמת כ-80 שקל ללילה. "בארבע שנים האחרונות גרתי בת"א. בשנה האחרונה הייתי בברלין, אינדונזיה, סינגפור ועכשיו תאילנד. מ-7 באוקטובר אני או בחו"ל או במילואים".
7.10? "בחגים שנה שעברה הייתי בחופשה שאמורה הייתה להיות שבועיים בסרי-לנקה, ואז פרצה המלחמה. אני עורכת דין ועבדתי כמנהלת שיווק במשרד עורכי דין גדול וזו הייתה חופשה מתוכננת. כשפרצה המלחמה הבנתי מהמשפחה ואנשים שדיברתי איתם שאין לאן לחזור. בתחילת המלחמה הוציאו אזהרה לכל הישראלים בסרי-לנקה לצאת מהר כי זו מדינה עם המון מוסלמים, אז פשוט ברחתי. מצאתי טיסה עם המון קונקשנים לברלין ועליתי עליה. חשבתי שאין יותר מדינת ישראל וזו הייתה חויה טראומטית ומטלטלת. הרגשתי שאני במנוסה".
ברלין? "מצאתי סאבלט שייכנס לתקופה במקומי בדירה שאני שוכרת בת"א, וגם דיברתי עם בעל הדירה שמאוד התחשב. הקהילה בברלין הייתה מדהימה והם עזרו לכל מי שהגיע. הייתה גרמנייה יהודייה שאירחה אותי בבית המלון שלה בחינם. אני חושבת שהיא הבינה באיזה מצב אני. פחדתי לצאת מהחדר".
עבודה? "במשרד עורכי הדין המשיכו לתת לי עבודה לתקופה קצרה אבל לא אהבו שנשארתי בחו"ל והחליטו להוציא אותי לחל"ת. עיצבן אותי שהם אמרו לי שזה לא ציוני להישאר בחו"ל בתקופה כזו למרות שלא גייסו אותי. מבחינתם הייתי צריכה לחזור לארץ לרקטות כדי לחכות למותי. זה היה שברון לב מבחינתי ועזבתי. אחרי חודשיים חזרתי לארץ והתנדבתי למילואים".
מילואים? "כבר בברלין חיפשתי מקומות להתנדב בהם ואיכשהו הגעתי לקריה להיות סמב"צית ועשיתי כמעט חודשיים. אחרי המילואים הרגשתי שאני חייבת לצאת להתאוורר קצת. רציתי תמיד להיות בבאלי באינדונזיה וטסתי לבד כשהתכנון הוא להיות שם חודש וחצי. הייתה לי שם חברה מהצבא ששירתה בגבול לבנון ונפל כטב"ם 30 מטר ממנה, והיא פשוט עברה לגור בוילה בבאלי כדי לנקות את הראש. היא עובדת מרחוק מאינדונזיה ואמרה שכדאי לי להגיע. אני לא עבדתי אז כי טיילתי הרבה. גם יצא לי לישון שבועיים מתחת למסגד. קמים בחמש בבוקר עם אללה ואכבר. פחד אלוהים. כמובן ששם לא אמרתי שאני מישראל. אחרי שהוויזה נגמרה נסעתי לסינגפור אבל היה שם כל כך יקר שברחתי לתאילנד".
מצב כלכלי? "אני מטיילת למקומות שאני יכולה לעמוד בהם כלכלית. המזרח מאוד זול יחסית ואני מנהלת את התקציב באופן שמאפשר לי להמשיך לטייל, אבל גם עשיתי לא מעט ימי מילואים וקיבלתי מענקים. יש לי דאגות כלכליות אבל אני מאמינה שאסתדר. חוץ מזה תאילנד לא יקרה".
תאילנד? "אני בגסט האוס באי. לא יוצאת כל ערב למסיבות ולא שותה אלכוהול, אז אני לא מוציאה הרבה. הגעתי לפה בעיקר לצ'יל, לים, למדיטציות ולהרגיע את הנפש. כל דבר פה יותר זול מתל-אביב, וזה מרגיש כמו בארץ כי כולם פה ישראלים. באינדונזיה לשמוע עברית זה היה וואו וכשהייתי פוגשת ישראלי היינו מתחבקים ומדברים. פה זה כמו קיבוץ. 99% ישראלים".
מה עושה? "כשיש לי אנרגיות אני מחפשת עבודה. אני בצומת דרכים וחושבת אולי להיות בכלל עצמאית ולא שכירה. החלום הוא למצוא עבודה שתאפשר לי לעבוד מרחוק ושאני אחליט איפה בעולם לשבת ולעשות את העבודה. לא בא לי להיות סגורה בתוך ארבעה קירות כל היום. אני טובה בתוכן, דיגיטל, שיווק וכל מה שקשור למילים אז לא נראה לי שזו צריכה להיות בעיה. אני גם כותבת שירים".
שירים? "לפני המלחמה הוצאתי שני שירים וה-7.10 עצר לי את התוכניות. זה נורא כיבה אותי. זה גם יקר להוציא שיר וגם נורא קשה לי לכתוב עכשיו. היו לי רעיונות לשירים שמחים וזה לא הזמן. זה לא שיש לי חלום להיות מוזיקאית - אני עושה את זה בשביל עצמי".
החלום? "לעשות הכל מהכל ולהיות מאושרת. למשל, ב-2021 התחלתי לרקוד והיום אני רוקדת בסטודיו מקצועי. מי היה מאמין שזה יקרה בכלל. החיים מזמנים כל מיני דברים ואני נדלקת והולכת על זה. למשל, כשלמדתי לתואר ראשון גרתי בסין במשך שנה והיום אני דוברת סינית ברמה מאוד טובה. אני זורמת עם החיים ואני מקווה שהקריירה שאמצא תאפשר לי את הגמישות הזו. אני רוצה להיות נוודת דיגיטלית, אבל אני גם רוצה להביא ילדים".
בן זוג? "אין לי כרגע. הבנתי שאני רוצה להיות אמא אבל לא חייבים זוגיות כדי להיות הורה. באידיאל אני רוצה להיות על הקו של ישראל-חו"ל, ואני לא רואה את עצמי נשארת במקום אחד וקמה בבוקר לעבודה במשרד כל יום. מה זה משנה לכם מאיפה אני עובדת אם אני עושה את העבודה? ראיתי בבאלי ישראלים שלא היו במשרד פעם אחת. הם עובדים בגן עדן ובהפסקה הם בבריכה או בסאונה ואז חוזרים לעבוד. הם הבינו את החיים".
תוכניות? "לנסוע לעבוד באוסטרליה. אני חושבת שאפשר לחסוך שם כסף טוב, אבל קודם אני חוזרת לארץ קצת, אולי אעשה שוב מילואים. אני גם צריכה להיות קצת עם הכלבה שלי שיש לה כבר חרדות נטישה. אני כל הזמן מוצאת מי שיטפל בה. מה לעשות שאני אוהבת לטייל ולהסתובב בעולם? ההורים שלי היו תמיד מנסים ליישר אותי אבל זה דור של פעם. דור שעובד בעבודה אחת כל החיים. אנחנו לא כאלה. לדעתי הם פשוט כבר מיואשים ממני".
הבילוי שלך? "לרקוד. אני אוהבת מסיבות, ואם לא הייתי בסרי-לנקה הייתי בטח הולכת לנובה. מזל".
