מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם, לפני ובצל המלחמה. והפעם: משפחת גורן מעין גדי.
בצילום: קאלין (39), אפרת (48), ארייה (10), לירי (8). מחוץ לתמונה: אלינור (19) ויולי (16) הבנות של אפרת מבן זוג קודם.
הבית? אפרת: ״גרנו בקרווילה שקנינו מזמן ב-125 אלף שקל, אבל זה נהיה צפוף. לפני 5 שנים מכרנו אותה ובנינו את הבית שעלה כ-1.5 מיליון שקל. למרות שזו פריפריה זה לא זול. המזל שאבא שלי קבלן, וזה עזר״.
עין גדי? אפרת: ״אני פה 20 שנה. זה אזור יפהפה ולא עובר יום שאני לא אומרת לעצמי ׳איזו זכות יש לי לגור פה׳, אבל הוא גם קשה כלכלית״. קאלין: ״אני גדלתי ביפו והגעתי למצפה שלם, שזה קיבוץ קטן לא רחוק מפה, והתגלגלתי לעין גדי. שנינו עירוניים במקור״.
מצפה שלם? קאלין: ״אחרי שטיילתי קצת בעולם וגרתי בתל-אביב, הגעתי לפסטיבל אהבה במצפה שלם והתאהבתי במקום, זה היה קסום. פגשתי מישהו בקיבוץ שאמר לי שמחפשים עובד לתמרים. תוך שבועיים מכרתי את הרכב ויצאתי מהחוזה של הדירה ששכרתי בנווה צדק והגעתי לים המלח. אבל בעצם הכל התחיל עם מכירת גיטרה. גיטרות זו האהבה הגדולה שלי ואחרי הצבא זנחתי את הנגינה. הייתה לי גיטרה שעלתה לי הרבה והייתה זרוקה מתחת למיטה, ובתקופה שהייתי צריך כסף מכרתי אותה. יצאתי מהחנות, התיישבתי על ספסל באלנבי והתפרקתי בבכי. שם הבנתי שאני רוצה את זה חזרה בחיים שלי ומפה דברים התחילו להשתנות״.
אפרת? ״אני טיילתי הרבה שנים בחו״ל והגעתי לים המלח, לחופים. היו פה הרבה היפים ונדלקתי על המקום. יש פה מיסטיות באוויר ונשארתי פה באזור. אחרי חצי שנה נכנסתי להיריון עם חבר שהיה בן משק עין גדי. כשנפרדנו נשארתי בקיבוץ וכאן הכרתי את קאלין. אז גם התחלתי להתפרנס ממוזיקה. התחלתי לנגן בהודו כשמישהו הביא לי גיטרה ומצאתי את עצמי כותבת שירים, ובעין גדי זה חזר״. קאלין: ״יש פה ממד אחר, הזמן עובד אחרת. אני לא רוחניק אבל אנרגטית מרגישים דברים. אני רואה את זה כמקום של ריפוי״.
מוזיקה? אפרת: ״אני וקאלין מופיעים יחד ומצרפים אלינו כל מיני נגנים ואנחנו כבר 20 שנה מתפרנסים מהופעות. אנחנו בעיקר עושים קאברים שאנחנו מאוד אוהבים, דברים שאנחנו בוחרים בקפידה כמו פולק, בלוז, רוק של הסיקסטיז והסבנטיז. בשנים האחרונות התחלתי להוציא גם מוזיקה מקורית אבל זה קשה. להיכנס לרדיו זה כמו לפרוץ את הכור האטומי. כשמשמיעים זה מאוד מרגש אבל אני בן אדם שרוצה הכל עכשיו ואני רגילה שהכל קורה. אין ספק שזה מלמד אותי שיעור״.
איפה מופיעים? קאלין: ״באירועים וכנסים פה באזור. זה כאילו נראה חור ושממוזיקה מתפרנסים רק בתל-אביב, אבל יש פה באזור המון כנסים והרבה מלונות ופסטיבלים שקורים פה. הבעיה הרבה פעמים שההופעות נסגרות כבר בתל-אביב ואין מישהו שיגיד ׳יש פה שני מוזיקאים טובים באזור׳״.
מצליחים להתפרנס? קאלין: ״כן. יש לנו הופעה קבועה במלון עין גדי, ואני גם איש סאונד, אז אני נותן שירותים באזור, ויחד עם שאר הדברים אנחנו בסדר״.
סדר יום? קאלין: ״אין לנו לו״ז קבוע. יש חודשים של קריעה שיש אירועים ועבודה ויש חודשים שפחות״. אפרת: ״אני עובדת בשיווק של זה ולפעמים אתה עובד קשה וכלום לא קורה. מאז שהתחלנו להוציא שירים מקוריים זה גם הפך להרבה יותר רגשי וקאלין מחזיק אותי ומרים כשקשה״.
שיר מקורי? אפרת: ״יש לי 5 סינגלים בדרך לאלבום. השבוע יצא שיר חדש ׳עשני נהר׳ שמוקדש למפונים שהגיעו לעין גדי. הם נהיו כמו המשפחה שלנו. זה מדהים אבל הם חיזקו אותנו. הגיעו ב-8 באוקטובר בלי כלום עליהם, בעיקר מחולית. כולנו התגייסנו כמובן ומכל הארץ הגיעו משאיות עם ציוד. הם נשארו בעין גדי 10 חודשים והפכו לחלק מאיתנו״.
חיים בקיבוץ? אפרת: ״הקיבוץ מופרט וזה נקרא ׳חבר בעצמאות כלכלית׳ ואנחנו משלמים הוצאות כמו מים וחשמל. אתה חייב שיהיה לך פה מקור פרנסה״. קאלין: ״מצד שני, במרכז אתה יוצא מהבית ולפני שמיצמצת הוצאת כמה מאות שקלים. פה החיים שונים ויש לך יותר מאשר רק צריכה אינסופית. יש כאן גם קהילתיות מקסימה שאין במקומות אחרים״. אפרת: ״יש פה תרבות בלי סוף, כל יום הצגות והופעות והכל מסובסד. יורדים עם כפכפים לאולם ונהנים מכל רגע. עין גדי זה דיל טוב כי זה כאילו קיבוץ אבל זה בעצם תל-אביב של האזור. יש פה מכינה, פנימיה ואנשים שמטיילים למצדה ונכנסים. יש פה חיים״.
ים המלח? קאלין: ״זה עצוב מה שקרה פה לים. אנחנו חיים את הירידה במפלס ונצבט לנו הלב. מצד שני ירידת המפלס גורמות לתופעות טבע מטורפות. אני יורד כמעט כל יום עם הכלבים לחוף הנטוש של עין גדי, אחר הצהריים כשהשמש יורדת. זה מדהים״.
הבילוי שלכם? קאלין: ״פתחו בעין גדי שני חאנים ויש מקומות נחמדים לשבת לשתות בירה ולאכול משהו״.
קיץ? קאלין: ״קשה. אתה חייב להיכנס למוד היפופוטם. או בריכה, או בנחל או משפריץ עליך מים כל הזמן. חייב להישאר לח״.
חו״ל? אפרת: ״בקורונה הרגשנו שזה מגוחך שסוגרים אותנו בקיבוץ. לא הייתה לנו עבודה כי כל האירועים בוטלו אז החלטנו לקחת את הילדים ולנסוע. סיבלטנו את הבית ויצאנו למסע של חצי שנה בוואן בכל אזור הבלקן״.
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il
