מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם, לפני ובצל המלחמה. והפעם: משפחת אמסלם מגבעת חיים מאוחד.
בצילום: מירב (36), אביגד (39), דורון (7), יובל (3 וחצי), רן (שנה וחצי).
הבית? בית בהרחבה בקיבוץ בשכירות. משלמים כ-8,000 שקל . מירב: "אנחנו מכפר סאלד בצפון וכשהתחילה המלחמה עזבנו. הסתובבנו בכל מיני מקומות ואנחנו פה בקיבוץ מאוגוסט, בבית של משפחה שעשתה רילוקיישן, גם בגלל המלחמה. אי אפשר להיכנס לקיבוץ הזה אחרת. אין פה מקומות פנויים. גם אנחנו היינו תקופה בחו"ל".
מאיפה אתם? מירב: "אני נולדתי וגדלתי במטולה ואביגד מהקריות. שכרנו בית בכפר סאלד אבל קנינו שטח במטולה לפני המלחמה ותכננו לבנות שם בית". אביגד: "זכינו במרכז לבנים ממשיכים. זה עלה כ-300 אלף שקל על התשתיות כי השטח הוא ללא עלות. שבוע לפני 7 באוקטובר התקשרו ואמרו שנצטרך להגיע ולחתום כדי להתחיל לבנות אבל כרגע הכל בהולד. המלחמה הפכה את החיים שלנו. עזבנו את כפר סאלד יום אחרי 7 באוקטובר".
לעזוב? מירב: "לא הייתי מוכנה להישאר. הייתי בחרדה. עברנו לאחותו ואז לחברים ובסוף מצאו לנו דירה בקיבוץ עין החורש שהצילו אותנו. היינו נשארים שם אם היה אפשר, אבל אחרי ארבעה חודשים אמרו לנו שאנחנו צריכים לפנות את הבית. אף אחד לא ידע שהמלחמה תימשך כל כך הרבה זמן. התלבטנו מה עושים והחלטנו לטוס לחו"ל".
התלבטות? אביגד: "אני נטוע עם הרגליים בקרקע בישראל אבל למירב היה קשה". מירב: "אני בחרדות. כשאני מחוץ לבית, גם כאן בקיבוץ, כל הזמן מחפשת מקומות מסתור ובטוחה שזה יכול לקרות גם כאן. לכל מקום שאני נוסעת אני בודקת איפה אני יכולה להחביא את הילדים. איך אפשר לחיות בחרדה? לא הצלחתי לנשום, הייתי חייבת לברוח, לא להיות כאן ושהילדים לא יהיו חשופים למה שקורה". אביגד: "כשנאלצנו לעזוב את הבית בעין החורש החלטנו לטוס לקוסטה ריקה".
קוסטה ריקה? אביגד: "לא ידענו הרבה אבל החלטנו לנסות לחיות שם". מירב: "אחותי גם עברה לקוסטה ריקה ואביגד גולש וזה נראה מתאים, אבל זרקנו את כל החסכונות שלנו כי קוסטה ריקה יקרה בטירוף. שכרנו בית שעלה 9,000 שקל ועוד רכב ועלויות המחיה ומסגרות לשלושה ילדים - זה היה קשוח. זה עולם שלישי, אתה משלם הרבה והעלויות גבוהות ואתה מקבל מעט. הפסקות חשמל בלי סוף, הפסקות מים חוזרות, ואני עם תינוק. אז נכון שיש ים ואביגד גלש ונהנה אבל חוץ מזה כלום. אני ניסיתי לעבוד מרחוק כי העסק שלי הוא גם לימוד ציור אונליין אבל השעות הפוכות מהארץ ולא הכנסתי מספיק, והכסף התחיל להיגמר - אז החלטנו לעבור לקנדה".
קנדה? מירב: "חברה סיפרה לי שבגלל המצב יש אפשרות לישראלים ופלסטינים לקבל ויזת עבודה והחלטנו לנסות. התגעגענו למערביות. הגענו בקיץ ומזג האוויר היה נהדר, והכל יפה ומסודר, ויש טופו סוף סוף כי אני טבעונית. התכוונו לשכור בית לשנה וברגע האחרון אביגד אמר שהוא לא מסוגל. שרפנו את כל הכסף שהיה לנו. זה לא היה טיול ולא חופשה וגם לא ממש הצלחנו להתמקם, והחלטנו לחזור. דרך חברה הגענו לבית הזה בקיבוץ ועזרו לנו ממש. הצליחו ברגע האחרון להכניס את הילדים למסגרות ויש לי גם סטודיו למעלה אז הבית ממש מושלם".
סטודיו? מירב: "אני ציירת ומעבירה סדנאות ומלמדת ציור בוטני. אני מוכרת אמנות מקורית בירידים ופונים אלי דרך האינסטגרם ויודעת שיש לעסק פוטנציאל. אני מציירת בצבעי מים. זה לא לוקח הרבה זמן, אז אני יכולה לעשות ציור ביום ואפשר למכור ציורים מקוריים ולא פרינטים. בכלל למדתי משפטים אבל בזמן שלמדתי למבחני הלשכה, שלא עברתי, התחלתי לצייר בצבעי מים, וכנראה שלא עברתי בגלל שהייתי עסוקה בלצייר. אני גם הולכת להשתתף בשופינג איי.אל של גוגל. זה קורה ברביעי וחמישי הקרובים, שכל העסקים נותנים כל מיני מבצעים והנחות מיוחדות. אני מקווה שככה אגיע לעוד אנשים".
אביגד? "חזרתי למה שעשיתי לפני. לי יש עסק שמתחזק אתרי הנצחה בעמותת גולני. אני מגיע לאתרי הנצחה, מגנן, מסדר, מנקה, מתקן מה שצריך כי יש לא מעט ונדליזם".
מצב כלכלי? אביגד: "מכבים שריפות. שרפנו הרבה כסף בשנה הזו, אבל אנחנו מתחילים להשתקם". מירב: "אנחנו בחיים של הישרדות, זה השלב הכי קשה לזוגות צעירים כי אנחנו עם שכר דירה גבוה יחסית וגנים יקרים. החיים במרכז הרבה יותר יקרים, אבל למזלי אנחנו משתכרים יותר".
השטח במטולה? אביגד: "הייתה לנו אפשרות להחזיר את השטח ולקבל את כל הכסף חזרה, אבל החלטנו להישאר איתו. אני מאמין שיהיה בסדר למרות שמטולה תצטרך שיקום רציני. ברגע שיהיה ביטחון אנשים יחזרו ויפריחו את המקום מחדש".
מה הבילוי שלכם? אביגד: "20:00, כשכולם ישנים, כוס יין במרפסת". מירב: "לאביגד יש יום הולדת בנובמבר והזמנתי לנו לילה בת"א, ופתאום קלטתי שזה יהיה הלילה הראשון שלנו לבד אחרי יותר משנה וחצי".
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il