מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם. והפעם: משפחת סיטבון-אביטבול, מאילת.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו, האזינו לפודקאסט הכלכלי היומי "כסף חדש", וסמנו "כלכלה" בהתראות אפליקציית ynet
בצילום: רקפת (34), יערית (35), ארי יהודה (10 חודשים), עלמה (9), ליבי (7 וחצי).
הבית: וילה 9 חדרים, 300 מ"ר וחצר גדולה בשכירות. משלמות 8,500 שקל. יערית: "קנינו בית, דירת גן מתוקה. אבל אנחנו עם שתי כלבות, שלושה ילדים, רקפת עובדת בבית ולי יש 600 זוגות נעליים שזה מצריך חדר נפרד, ואני אספנית אז אנחנו צריכות מלא חללים. הדירה שקנינו מתאימה אולי לזוג עם שלושה ילדים אבל זה לא המקרה שלנו. אז השכרנו אותה, ואנחנו שוכרות כאן".
אילת? רקפת: "יש פה שקט, אין רמזורים ואין פקקים. אילתים יודעים בדיוק לאן ללכת ומתי ללכת ואיפה להיות. אתה קם חצי שעה לפני בית הספר והכל חמש דקות". יערית: "זו זכות להיות אילתי. חלק מאיתנו הגשמנו את החלום להיות תל-אביבים, אבל רוב החבר'ה מהמרכז לא יגשימו לעולם את החלום להיות אילתים לכמה שנים. המשפחה שלי פה דורות, וכילדים תמיד חלמנו לחיות כמו בסדרה פלורנטין. ואני הגשמתי את החלום הזה ויש הרבה כמוני, אבל חזרתי לאילת כי זו זכות גדולה. לגור ולפתח חיים ולהתפתח פה כלכלית וחברתית - אם אתה רוצה, אתה בשניות מטאור. בשש שנים של עבודה הפכתי להיות חברת מועצה, יועצת של ראש העירייה, בעלת עסקים וכולם מכירים אותי".
תל אביב? יערית: "בגיל 18 יצאתי מהארון וההורים שלי לא קיבלו אותי. זו הייתה תקופה קשה. התנתקתי מהמשפחה ועברתי לת"א בלי שקל. גרתי בחדרי מדרגות, וזו הייתה תקופה קשוחה ולבד. רציתי לחיות את החיים, והייתה משפחה שלמה שזה היה לה לא קל. אבא שלי היה אחראי מועצה דתית. מרוקאים שעלו בגיל 15 שלא ידעו מה זה, וזה לא פשוט להזיז אותם. היום יש הרבה יותר פתיחות. אחרי שנה של נתק אחותי קנתה לי כרטיס חזרה לאילת. הגעתי לפנות בוקר, לקחתי מונית הביתה והתיישבתי על הספה. ב-7 בבוקר, כשאבא שלי קם להניח תפילין, הוא נתן לי נשיקה על הראש ואמר לי 'האושר שלך הוא לפני ספר התורה שלי'. וחזרתי".
לסביות? יערית: "רקפת הייתה נשואה לפניי לגבר והביאה איתה ירושה מתוקה, את שתי הבנות". רקפת: "אני כל חיי יצאתי עם נשים, ובעלי היה היוצא מהכלל. הכרתי אותו גם בתקופה לא פשוטה, ואחרי חודש נכנסתי להריון. התחתנתי כי אהבתי אותו, אבל מהר מאוד הבנתי שזה לא יסתדר". יערית: "חיזרתי אחריה עשר שנים, וכשהיא התגרשה אחרי שנתיים זה סוף-סוף קרה. היום אנחנו מנהלות אורח חיים מאוד סטרייטי. אין לנו חברים מהקהילה. אני מאוד ביתית ושומרת מסורת עם פלטה בשבת ובית כנסת עם הבנות. הכי הפוך מזוג לסביות. אבל זו אהבה מטורפת, למרות שאנחנו שונות".
שונות? יערית: "רקפת היא הכי קהילה, מצעדים, מסיבות וקרחנה, ואני תן לי מתן חודרוב ושרון גל בטלוויזיה. תן לי פוליטיקה בבית". רקפת: "אצלי זה רק מתחזק עם הזמן. תן לי לצאת לבלות ומסיבות טבע. אני נוסעת עכשיו לתאילנד לשבועיים עם חברות בלעדיה".
מה עושות? רקפת: "אני קוסמטיקאית ומניקוריסטית, עושה את זה שמונה שנים. לפני זה הייתי שפית וניהלתי מטבחים באילת. החלתי בגיל 16 ממלצרות, ולאט-לאט התקדמתי. נשרתי מהלימודים ועזבתי את הבית של המשפחה בערד, וירדתי לאילת. אחותי גרה פה עם החבר שלה. הייתי ילדה קצת בעייתית ופשוט ברחתי לאילת. מאוד אוהבת את העיר הזו".
יערית? "אני היום חלק מקבוצה של שלושה שותפים שאחד מהם, דרור, מתעסק בקולינריה. הוא הבעלים גם של הפדרו, מסעדת שף באווירה מגניבה בתוך גינה מהממת, ויש את ורקאדה, שהיא מסעדת דגים כשרה והסולו שזה משהו שהיה חסר בעיר - בר סושי. מוזיקה דיפ האוס, אווירה חשוכה ומעוצבת. אין מקומות כאלה באילת. היה חסר בעיר בילוי איכותי עם תפריט יין טוב. הגעתי לשם לאכול סושי והתאהבתי. אני דמות מוכרת פה, ואמרו לי 'את צריכה להיות בפרונט של מקום כזה'. היום אני שותפה פעילה ואחראית על השיווק, על היח"צ, על הצ'ייסרים ללקוחות. אני מביאה את האנרגיות. מכירים אותי גם כי אנחנו מבשלות לנזקקים".
נזקקים? יערית: "אנחנו מבשלות במטבח הקטן בבית 60-70 מנות לנזקקים פעם בחודש. מגיעים חברים לבשל וזו חגיגה גדולה. המנות מגיעות בעיקר לקשישים. הסלון יוצא החוצה, פותחים שולחנות ארוכים ומתחילים לבשל. בחגים זה 300 מנות".
מינוס? יערית: אין לנו חשבון משותף, אבל אנחנו בסדר. לי יש כסף". רקפת: "אני רק לוקחת".
בילוי: יערית: "אנחנו יוצאות הרבה לחופשות. יש לנו את סיני פה ליד". רקפת: "אנחנו יורדות לטאבה עם הבנות, ובחגים יורדות לשארם. פחות בחושות, יותר במלונות. לפני שלושה חודשים היינו בתאילנד שבועיים".
תוכניות? יערית: "אני רצה ברשימה של אלי לנקרי, ראש העירייה הנוכחי, ורוצה להיות חברת מועצה. הייתי כבר חברת מועצה בסיעה אחרת, אבל לקחתי תקופת צינון כי החלפתי רשימה. אני הולכת עם האמת שלי".
אוספים? יערית: "יש לי מלא שטויות, מכונות כתיבה, טרנזיסטורים ישנים. גם בשירותים יש מדפים עם חפצים. יש לי אוסף סיגרים ויינות. למרות שאני בתחום אני לא שותה אלכוהול חוץ מיין. גם בצ'ייסרים שאני מרימה עם הלקוחות הם חושבים שזה וויסקי, אבל בתכל'ס אני ממלאת לעצמי מים עם פסיפלורה". רקפת: "מאמי, אסור לך לגלות". יערית: "זה הסוד של הברמנים, אחרת הם לא היו מסוגלים להחזיק מעמד כל לילה".
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il
