מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם. והפעם: משפחת רזניק-אינגדשט מתל אביב
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו והאזינו לתוכנית כסף חדש ב-ynet radio
בצילום: אריאל (37), אושרת (32), עמנואל (שנה ו-10 חודשים), הכלבה חלבה.
הדירה? 4 חדרים בשכירות. 10,500 שקל לחודש. אושרת: "אלו מחירים מטורפים, ואנחנו עוד זכינו כי נכנסנו בקורונה כשהמחירים היו נמוכים. אחרי הקורונה הייתה פה קפיצה של מחירי השכירות באזור של כרם התימנים. אנחנו גרים ברחוב גאולה, מטר מהים, ומתים על האזור הזה". אריאל: "אנחנו ברגל או באופניים. לא זוכר את הפעם האחרונה שהזזנו את הרכב".
רחוב גאולה? אריאל: "זה קיבוץ גלויות פה. מלא תיירים, וכל סוגי האנשים". אושרת: "זה אזור מהמם. תל-אביב תמיד עמוסה, ופה, בסמטאות וברחובות הקטנים של הכרם, אפשר לנשום. זה קצת כמו כפר קטן. מלא מקומות מקסימים אבל לא בימי שישי כי זה יעד תיירותי מטורף והכל נהיה פה עמוס נורא". אריאל: "מכירים פה את כולם. אני יורד עם מנו לגינה וכולם חברים. אולי זה ככה בכל הארץ ובגלל שאני בא מאוסטרליה אז זה נראה לי מיוחד, אבל אני יוצא מהבית וכולם אומרים האחד לשני 'בוקר טוב' ומדברים".
אוסטרליה? אריאל: "נולדתי שם ואחרי בית ספר, בגיל 17, החלטתי שאני רוצה לצאת ולטייל בעולם. אוסטרליה מאוד רחוקה מכל העולם והייתי סקרן. הגעתי לישראל עם תגלית ולמדתי מיד שאני לא אוהב להיות בטיול מאורגן. הגבול הראשון שעברתי בחיים היה לעבור מישראל - למצרים. אני ילד אוסטרלי, הקונספט של גבול היה מוזר לי. טיילתי באירופה וכשהייתי בספרד מישהו גנב לי הכל. נשארתי בלי כלום ובחור שפגשתי שם הזמין אותי לגור עם המשפחה שלו שבועיים, וזה שינה לי את כל הדרך שבה ראיתי אנשים ואת הדרך שטיילתי אחרי. הייתי חוזר לאוסטרליה, עובד בכל מה שיש, חוסך מה שאפשר וחוזר לטייל. שנתיים טיילתי בדרום אמריקה לפני שחזרתי שוב לעבוד. אין שם לחץ להתחיל את החיים כמו שפה".
ישראל? אריאל: "לפני 10 שנים הייתי בגיאורגיה והמשפחה שלי הייתה בארץ ורצו שאבוא. הגעתי לתל-אביב והתחברתי לעיר. יש פה אווירה מיוחדת. אז חשבתי שאשאר את הקיץ, אבל זה הפך לקיץ ארוך. מאז אני פה. את אושרת הכרתי לפני 6 שנים פה בעיר, ליד הבימה, בבר רובינא. תמיד הרגשתי אצל ההורים שלה כמו משפחה. האמת היא שאני פחות מתחבר לאינג'ירה והאוכל שם חריף בהגזמה. אני כולי אדום ומזיע, ואמא שלה אומרת 'זה טיפונת פיקנטי', אבל למדנו כבר להסתדר".
אושרת? "המשפחה שלי עלתה מאתיופיה ב-1980. נולדתי באשדוד בבית דתי. למדתי באולפנה ובכיתה ח' במתנ"ס היה חוג תיאטרון שם גיליתי את המשחק. החלטתי לעבור לתיכון עם מגמת תיאטרון ומאז זה לא עזב אותי. זה כמובן היה בעייתי בבית. ההורים שלי רצו שאלמד במסגרת דתית ולא הייתי מוכנה. ישבתי בבית והתעקשתי. זה כמו שגיליתי את האור, פתאום נפתח לי עולם ולא הבנתי למה שלא אלך אחרי זה ואעשה מה שמרגיש לי להרגיש טוב. מאז המשחק הפך למה שאני עושה בחיים. עד היום אמא שלי רוצה שאני אהיה רבנית".
משחק? אושרת: "כשסיימתי את השירות הלאומי עברתי לתל-אביב ללמוד משחק והתקבלתי לתיאטרון הבימה. זה לא היה פשוט, היו פערים בין מה שהבאתי מהבית לבין הציניות והחיים בתל-אביב. מחנכים אותך לא להיות מוחצנת מדי, או לא לשיר, וזה דברים שגם אם עברתי דרך הרגשתי את הפער. יש כמה דברים שאני עדיין שומרת לעצמי מהמסורת, כמו להודות כל בוקר כשאתה קם. זה מדהים בעיניי ונותן ערך לקיום שלך. אני משתדלת לקחת את הטוב מכל דבר שאני פוגשת. היום אני חלק מהבימה ומשחקת ב'הדוקטור' וב'חפץ'. יש לי שם דמות שאני יכולה להתרחב עם ההיריון, אז זה טוב לי. אני צפויה ללדת באוגוסט. חוץ מזה משחקת בסדרות נוער, פסטיגלים וסרטים. הסרט האחרון שיצא השנה הוא 'אמריקה' וזכיתי בפרס השחקנית בפסטיבל ירושלים. הורדתי קצת הילוך מאז שעמנואל נולד. אני רוצה להיות אמא נוכחת ובוחרת מה לעשות".
מה אתה עושה? אריאל: "אני יזם ופתחתי בנחלת בנימין מרכז אופטי חדשני ושונה שנקרא glassworks. אנחנו עובדים בעיקר עם מעצבים עצמאים מיפן ומאיטליה וכל הגישה והתרבות זה להיות מקום שפתוח לקהילה. יש לנו מכונת קפה שמי שנכנס מוזמן לשתות קפה איכותי, וכל החלל מדהים עם תקרות גבוהות של 5 מטר אז כל האסתטיקה של המקום היא מיוחדת. שומעים שאני אוהב את המקום. זו לא חנות רגילה. אני מאמין שאם אתה עושה משהו - עשה הכי טוב".
משקפיים? אריאל: "הייתי באוסטרליה אצל חבר, דיברנו על החיים והיו לו המון משקפי שמש של חברה חדשה של חבר שלו. הוא הציע לי להיפגש איתו ואמר לי, 'זה שוק טוב'. שופינג לא עניין אותי אף פעם אבל פגשתי את החבר ולקחתי כמה דוגמאות. כשחזרתי לארץ נפגשתי באיזה שישי בכרם התימנים עם חבר, פתחתי על השולחן את הדגמים שהבאתי והתחילו להיאסף סביבי אנשים ורצו לקנות. ככה הכל התחיל. בשלב מסוים הבנתי שכולם עושים אותו דבר וחיפשתי לעשות משהו שונה ומצאנו את החלל ברחוב נחלת בנימין שהוא רחוב מגניב. אני מרגיש שהיום אנחנו חלק מהרחוב. אנחנו עושים אירועים מדי פעם ומביאים אמנים והרצאות. אני לא מרגיש שאני בא למכור, אני מרגיש שאני בא לעזור לאנשים למצוא משהו שעושה להם טוב, ואם לא מוצאים זה גם בסדר. העיקר שיהיה להם נעים וכיף. השותף שלי, נח, הוא אופטומטריסט וחוקר ראייה, והחיבור בינינו מושלם. אנשים חושבים שאם המקום יפה אז הכל חייב להיות יקר וזה לא בהכרח ככה".
מינוס? אושרת: "תלוי באיזה יום בשבוע אתה שואל".
הבילוי שלכם? אושרת: "טיסות". אריאל: "למי שבא מאוסטרליה זה מדהים. תוך 5 שעות אתה בהמון מדינות. מסידני, ב-5 שעות אתה מקסימום מגיע לניו-זילנד אז אנחנו משתדלים לטוס בכל הזדמנות. זה גם הרבה נסיעות עבודה ואושרת עוזרת לי לבחור. אבל זו בעיה - היא כל כך יפה שהכל נראה עליה מדהים".
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il
