בית המשפט המחוזי בקריות הכריע לאחרונה בתביעת חלוקת רכוש בין בני זוג לשעבר, שהציגה תמונה מורכבת על רקע הסכם שנחתם ביניהם באיטליה, שם נישאו באופן אזרחי.
מדובר בגבר נוצרי ואישה יהודייה. הליכי הגירושים ביניהם החלו ב-2020 כשהאישה הגישה בקשה לצו הגנה וניתן תוקף של החלטה לתסקיר שהמליץ על הפרדה. שמאי העריך את שווי בית המגורים שלהם ב-1.18 מיליון שקל. לטענת הבעל, על בני הזוג חל הדין הישראלי והמשטר הרכושי של חוק יחסי ממון. לטענתו, המסמך שעליו חתמו באיטליה אינו הסכם ממון ואין לו תוקף משפטי.
באשר לזכויות בבית הוא טען שהנכס רשום על שם האישה בלבד מאחר שרשות מקרקעי ישראל לא אישרה את רישומו על שמו כמי שאינו יהודי. לדבריו, הבית נרכש, נבנה והורחב במהלך חיי הנישואים מכספים שקיבל מאחיו ומשכנתה שהוחזרה על ידי בני הזוג.
האישה טענה מנגד שהדין החל הוא הדין האיטלקי, מקום הנישואים, והמשטר הרכושי הוא הפרדה רכושית מוחלטת בהתאם להסכם. היא הוסיפה שהיא זו שכלכלה את הבית, ההוצאות השוטפות ותשלומי המשכנתה ללא עזרה מהאיש. לדבריה בעלה נטש אותה למשך 10 שנים שבהן נאלצה להיעזר בהוריה. לעניין הבית טענה שהרישום מהווה ראיה לבעלות, ושהבית נבנה מכספיה וכספי משפחתה בלבד.
ואכן, השופטת שירי היימן דחתה את תביעת הבעל לאיזון משאבים. היא קבעה שההצהרה שעליה חתמו בעת נישואיהם באיטליה מהווה הסכם ממון כמשמעותו בחוק יחסי ממון ומחייבת את הצדדים. היא ציינה שהם אף נהגו בהתאם להסכם, בהפרדה רכושית מלאה במהלך חיי הנישואים.
עו"ד אהוד גריןעם זאת התקבלה התביעה של הבעל בעניין הבית ונקבע שחלה עליו הלכת השיתוף הספציפי והוא שייך לשני הצדדים בחלקים שווים. השופטת העדיפה את חוות דעתה של המומחית מטעם הבעל שקבעה שבהתאם לדין האיטלקי החוק החל על יחסי הממון של בני הזוג הוא החוק הישראלי, שכן הם ניהלו את חיי הנישואים בישראל.
נקבע שאופייה של ההסכמה שעליה הצהירו וחתמו הצדדים בפני רשם הנישואים האיטלקי היא כאופיו של הסכם ממון בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה. מעבר לכך, מהראיות עלתה תמונה ברורה של בני זוג ששמרו על הפרדה רכושית ביניהם. חיי הנישואים התאפיינו במשברים חוזרים, בתקופות ארוכות בהם התגוררו בנפרד ובטענות לאלימות שאף עלו לכדי צווי הגנה ומעצר.
לפיכך, גם אם אין לראות בהצהרה משום הסכם ממון, הרי לכל הפחות ניתן לראות בה הסכם ממון שלא אושר בבית המשפט, ומקרה זה נופל לגדר החריגים בהם הסכם שכזה יאושר נוכח התנהלות הצדדים.
באשר לבית כתבה השופטת כי הצדדים התגוררו בו במשך כל חייהם המשותפים וכי שניהם לא הוכיחו את טענתם כי הבית נרכש בסיוע בני משפחתם. כמו כן, המשכנתאות על הבית רשומות על שם שני הצדדים. על רקע דחיית תביעה נוספת שהגיש הבעל לקבלת מזונות מהאישה, הוא חויב בהוצאות בסך 7,500 שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ האיש: עו"ד רונית בנט
• ב"כ האישה: עו"ד ניסים שמיה
• עו"ד אהוד גרין עוסק בדיני משפחה
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
