בעידן הדיגיטלי הסרטונים המופצים ברשתות החברתיות, שינו את הדרך שבה אנו מתקשרים ולומדים. פלטפורמות, כמו YouTube ו־Khan Academy (המאפשרת צפייה בשיעורים מוקלטים), שיפרו את צריכת סרטוני הווידאו גם למטרות חינוכיות. בטיקטוק זיהו את המגמה ובעקבות הסגר העולמי שיצרה מגפת הקורונה, השיקה ענקית המדיה החברתית את ערוץ #LearnOnTikTok.
מדובר בפרויקט חינוכי ענק, שבמסגרתו טיקטוק פנתה ללמעלה מ־800 מוסדות חינוך ואקדמיה ברחבי העולם (כולל בישראל) וכן לאנשי ציבור, אתרים היסטוריים, מוסדות תרבות ומומחים בתחומם, במטרה ליצור תוכני למידה איכותיים, יצירתיים ורלוונטיים עבור הערוץ. לא פחות מ־50 מיליון דולר הושקעו בו עד כה, מתוך 250 מיליון דולר שהוקצבו לערוץ לטווח הרחוק. ועם יותר מ־22.6 מיליארד צפיות, גם המוסדות להשכלה גבוהה בישראל הבינו, כי ערוץ #LearnOnTikTok הוא כוח שאי אפשר להתעלם ממנו, ומשתפים איתו פעולה.
אלא שלצד הטרנדים החזקים שמתייחסים ללמידה ממוקדת ויישומית, נולדה שם גם תופעת בריונות ושיימינג. TikTok היא אפליקציה המאפשרת למשתמשים ליצור קטעי וידאו קצרצרים של 3-60 שניות, לערוך ולשתף אותם. לִנְשׂוּא הַתוכן הפוגעני אין שליטה על הפרסום, שיכול בתוך שניות להתפשט כמו אש בשדה קוצים ולהסב לו נזק רציני. עד כמה הדבר הזה יכול להיות גם מסכן חיים, תעיד הדוגמה הבאה: לפני כשנתיים החלה להתפשט בטיקטוק תופעה שהטילה אימה ופחד על סטודנטיות בדואיות מהפזורה בנגב. צעירים מהמגזר צילמו אותן ללא רשותן או ידיעתן, והעלו את הסרטונים לטיקטוק בצירוף כתוביות מכפישות ובוטות ובליווי מוזיקה פוגענית. כך למשל, באחד הסרטונים נראית סטודנטית שהמתינה לאוטובוס בתחנה הממוקמת מחוץ לאוניברסיטה, ובכתוביות המלוות לסרטון נכתב: “תראי איך את מחייכת אל הגבר שבמכונית, את לא מכובדת”, בסרטון אחר נראית סטודנטית צעירה כשהיא נוסעת במונית שירות בדרכה ללימודים, ובכתוביות נכתב: “הבחורה הזאת מתאפרת רק כדי לפתות את הנהג”. סטודנטית נוספת תועדה בזמן שהמתינה לאוטובוס בתחנה ליד המכללה שבה היא לומדת, ובכתוביות נכתב: "תראו איך ה־XXX הזו מסתובבת לבד ומחפשת גברים".
מיותר לציין, שכל אותם סרטונים מכפישים הועלו על ידי פרופילים פיקטיביים, שנועדו להסתיר את זהות יוצריהם. אבל מה הסיבה האמיתית לפרסומם? שאלנו את עו"ד אסף שרעף, המתמחה בפתרון משברים ולשון הרע, ואת עו"ד רחל למברג, המתמחה בלשון הרע והגנת הפרטיות.
לדברי עו"ד שרעף: "זה נראה כמו ניסיון להלך אימים על אותן נשים, כדי לבלום את התקדמותן ולמנוע מהן לרכוש השכלה גבוהה".
מדוע בעצם?
עו"ד למברג: "מדובר בצעירים שכנראה מתנגדים לשיפור מעמד האישה בחברה הבדואית, ולכן הם מפעילים נגדן אלימות מגדרית מקוונת על ידי אותם סרטונים פוגעניים".
להפוך את העלבון לכסף
אפליקציית הטיקטוק היא זירה חדשה יחסית במרשתת, אבל סובלת מאותם תסמינים של אחיותיה. מאחר שהמקלדת זמינה לכולם, יכול כל מי שמקיש על זנבו של העכבר, להגיע עם הפוסטים הרעילים שהוא כותב ו/או עם הסרטונים הפוגעניים שהוא מצלם ומעלה לרשת, לתפוצה רחבה בתוך שניות. זה נכון לגבי הפייסבוק, הטוויטר והוואטסאפ. ומה שנראה רע, נשמע רע ומרגיש רע - מסתיים לרוב בלשון הרע. בהיעדר ספר חוקים וירטואלי, חל על המרשתת החוק היבש בנושא לשון הרע. ואם לשפוט לפי כמות התביעות שמוגשות לבתי המשפט, נראה כי בעידן הדיגיטלי יש מי שלמדו להפוך את העלבון שלהם לכסף. אגב - לא תמיד בצדק.
בזירת האקדמיה נראה, כי ציבור הסטודנטים מוביל בכמות תביעות הדיבה שמוגשות נגדו ברשת, ובהקשר זה חוטף מכל הכיוונים. סטודנטים תובעים סטודנטים, מרצים תובעים סטודנטים ואפילו מוסדות אקדמיים תובעים סטודנטים.
עורכי הדין שרעף ולמברג מביאים כדוגמה תביעת דיבה של מרצה בפקולטה למשפטים באחת האוניברסיטאות בארץ נגד סטודנטית שלו.
מדוע הוא תבע אותה?
עו"ד שרעף: "משום שלטענתו, היא הוציאה את דיבתו בפרסומים פוגעניים שכתבה נגדו בפייסבוק, בהם הוא צוין על ידה כמטרידן מיני".
ואיך הסתיימה התביעה?
עו"ד למברג: "הוא זכה בבית משפט השלום בגין שני פרסומים שהסטודנטית כתבה נגדו בפייסבוק, והיא חוייבה לפצות אותו ב־50 אלף שקל".
עו"ד שרעף: "אבל הוא לא הסתפק בכך וערער לבית משפט המחוזי. שם הוגדל סכום הפיצוי שנפסק לטובתו ל־260,000 שקל".
בדוגמה אחרת שהם מציגים, הייתה זו מכללה שתבעה את אחד הסטודנטים שלה בגין לשון הרע.
במה מדובר?
מכללה לרפואה טבעונית, שטענה כי סטודנט שסיים את לימודיו ולא קיבל החזר מלא של כספו, החל להשמיץ את המוסד בפרסומים שליליים שהעלה ברשת החברתית. בית המשפט קבע, כי מדובר בשיימינג. המכללה דרשה ממנו פיצוי של 250 אלף שקל, בטענה שהפרסומים גרמו לה נזק רב, הפחיתו את מספר הנרשמים והביאו לסגירתה בתוך שנה וחצי. הסטודנט טען להגנתו, כי כתב אמת ופעל בשם חופש הביטוי, מתוך מטרה להביא את מחדלי המכללה לידיעת הציבור ולהגן עליו. בית המשפט לא התרשם מכך וקבע, כי הסטודנט פעל מתוך מטרה לפגוע במכללה לצורך קבלת שכר הלימוד בחזרה. עם זאת המכללה לא הוכיחה שאכן הייתה ירידה בהיקף הנרשמים, או שנגרם לה נזק אחר, ולכן נפסק לטובתה פיצוי בסך 13 אלף שקל בלבד, הוצאות ושכר טרחת עורך דין.
בהיעדר חוק במרשתת
מהי עין רעה כולם יודעים, אבל מה זה לשון הרע והאם החוק חל גם על פרסומים במרשתת? עורכי הדין אסף שרעף ורחל למברג מסבירים.
החוק קובע, כי לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול:
1. להשפיל אדם בעיני אחרים או לעשות אותו מטרה לשנאה, לבוז או לעג מצידם.
2. לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו.
3. לפגוע באדם במשרתו (אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת), בעסקו, במשלח ידו או במקצועו.
4. לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו.
האם החוק חל גם על פרסומים באינטרנט?
בית המשפט העליון קבע, כי בהיעדר עדכון ראוי של דיני לשון הרע, יש להחיל אותם גם על פרסומים ברשת בשינויים המתחייבים.
מה גובה הפיצויים על תביעת לשון הרע במרשתת?
"בית המשפט רשאי לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 71,990 שקל ( מעודכן לשנת 2023) ללא הוכחת נזק".
ובמקרה שהנזק אכן הוכח?
"אם יתברר כי הפרסום נעשה בכוונה לפגוע, ניתן לדרוש את כפל הסכום כ־140,000 שקל".
האם יש הבדל בין לשון הרע להוצאת דיבה, לשיימינג?
"לא. אין בחוק הבחנה כזאת".
הבנו מה קורה עם כותב פוסט שנחשב דיבה, אבל מה לגבי מי שמשתף את הפוסט בעמוד שלו?
"צריך להיזהר. הפסיקה קובעת, כי עשיית share - כלומר שיתוף לפוסט שבית המשפט קבע כי הוא מהווה לשון הרע, כשלעצמו מהווה לשון הרע".
כלומר?
"שגם אם הכותב לא חתום על התוכן, עצם העובדה שהוא משתף אותו עם חבריו ברשת החברתית, מטילה עליו אחריות לא פחות מאשר אם היה כותב את הדברים בעצמו".
אשמח לדוגמה
היו בני זוג שחויבו על ידי בית המשפט המחוזי לפצות מקומון ב־5,000 שקל, משום שעשו שיתוף בפייסבוק לפוסט שהשמיץ את אותו מקומון. הערעור שהגישו בני הזוג לבית המשפט העליון על ההחלטה נדחה. העליון טען, כי לשיתוף עצמו יש אפילו השפעה גדולה יותר מאשר לפרסום המקורי.
ומה לגבי לחיצה על כפתור לייק על אותו פוסט?
"זה מותר. לפי בית המשפט פעולה כזאת לא תזכה את מי שנפגע ממנה בפיצויים, היות שה'לייק' לא מפיץ את התוכן ולא מעתיק אותו, אלא רק תומך בו".
ומה לגבי מי שמגיב לפוסט בעצמו?
"בית המשפט טרם נתן על כך את דעתו באופן סופי, אבל ייתכן שבעתיד ייפסק, כי גם תגובה היא לשון הרע".
איך מתגוננים?
בעידן של פוסטים ויראליים ופייק ניוז, האם בפועל המרשתת תוקעת גול עצמי ואנשים יפחדו מעתה להתבטא באופן חופשי, להעלות פוסטים,לעשות לייקים, להגיב, או לשתף? האם נצטרך לנתח כל פוסט - אם הוא מבוסס על מידע מהימן לפני שמתייחסים אליו או לא?
עורכי הדין שרעף ולמברג, שבכך ההתמחות שלהם, מבקשים להרגיע: "חשוב לדעת שבית המשפט מגן על אנשים מפני תביעות לא מוצדקות", הם אומרים ומפרטים.
תביעת לשון הרע עשויה להימחק על הסף, אם יימצא למשל שמדובר בתביעת השתקה. במקרים של פערי כוחות גדולים בין הצדדים, שבהם נניח שהמוסד האקדמי בוחר לתבוע רק חלק מהמשתפים ושבהם השיתוף של הנתבעים הוא שולי – ניתן יהיה למחוק את התביעה על הסף.
בתביעת לשון הרע תעמוד לזכות הנתבע הגנת אמת הפרסום: כלומר, שהדבר שפורסם היה אמת וגם היה בפרסום עניין ציבורי.
וכן הגנת תום לב, במקרים שבהם:
הנתבע לא ידע ולא היה חייב לדעת על קיום הנפגע, או על הנסיבות שמהן משתמעת לשון הרע, או התייחסותה לנפגע.
היחסים בינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום.
הפרסום נעשה לשם הגנה על עניין אישי חוקי של הנתבע, של האדם שאליו הופנה הפרסום, או של מי שאותו אדם מעוניין בו עניין אישי חוקי;
הפרסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקיד שיפוטי, רשמי או ציבורי, בשירות ציבורי או בעניין ציבורי, או על אופיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה התנהגות.
הפרסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע אם כבעל־דין, כבא כוחו של בעל־דין, או כעד בישיבה פומבית של דיון, כאדם שעניינו משמש נושא לחקירה, כבא כוחו של אדם כזה, או כעד בישיבה פומבית של ועדת חקירה על אופיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה התנהגות.
הפרסום היה ביקורת על יצירה ספרותית, מדעית, אומנותית או אחרת שהנפגע פרסם, או הציג ברבים, או על פעולה שעשה בפומבי, ובמידה שהדבר כרוך בביקורת כזאת – הבעת דעה על אופיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה יצירה או פעולה.
הפרסום היה הבעת דעה על התנהגותו,או אופיו של הנפגע בעניין שבו הנתבע ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, והפרסום היה מוצדק על ידי היותו ממונה כאמור.
הפרסום היה בהגשת תלונה על הנפגע בעניין שבו האדם שאליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, או תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע, או לחקור בעניין המשמש נושא התלונה.
הפרסום היה דוח נכון והוגן על אסיפה פומבית, או על אסיפה, או ישיבה של תאגיד, שלציבור הייתה גישה אליה, והיה בפרסומו עניין ציבורי.
הפרסום לא נעשה אלא כדי לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה קודם לכן.
הפרסום לא היה אלא מסירת ידיעה לעורך אמצעי תקשורת או לנציגו, כדי שיבחן שאלת פרסומה באמצעי התקשורת.
הפרסום נעשה בשידור רדיו או טלוויזיה שלא הוקלט מראש, והנאשם או הנתבע הוא מי שאחראי, והוא לא ידע ולא יכול היה לדעת על הכוונה לפרסם לשון הרע.
לפעול עם עו"ד:
לסיכום: פרסמתם פוסט או העליתם סרטון, וחטפתם בגינו תביעה? כתבו עליכם פוסט או העלו סרטון, שבגינו הפיצו נגדכם לשון הרע? פגעו בפרטיותכם? הפיצו ללא רשותכם תמונות שלכם, שיחות אינטימיות, מידע לא נכון ושגוי? וכו'- אל תפעלו לבד. ולא, אתם עלולים הסתבך.
פנו להיוועץ עם מי שמומחים לנושא, והם יידעו לתת לכם את העצות הנכונות וללוות אתכם עד לסוף ההליך.
