מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם. והפעם: משפחת דקל, מהמושב החקלאי כוכב מיכאל.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בצילום: יונתן (11), כפיר (46), ליאור (16), אלונה (44).
הבית: וילה עם חצר גדולה. גרים פה מ-2011. עלות הבית כ-5 מיליון שקל. כפיר: "זה מושב שנוסד על ידי עולים מתוניס. הבית שלנו פונה לשדות ואני אוהב את השקט הזה".
כוכב מיכאל? אלונה: "אנחנו בין אשקלון לקריית גת, זה לא קרוב לכלום, אז מי שאין לו פה איזה קרוב משפחה לא ממש מגיע. כפיר מהרצליה, ואני דרומית. גרנו בהרצליה, ולפני שליאור נולדה החלטנו לעבור לדרום לחיים אחרים. אז אחרי תקופה בשכירות בנינו פה בית". כפיר: "גרנו פה פחות משנה וחצי ועזבנו לתקופה. אני עבדתי באמדוקס והם הציעו לנו לצאת לרילוקיישן להודו, לפונה. שנינו עבדנו סביב השעון והחלטנו לעשות ריסטארט".
הודו? כפיר: "אני זוכר שנחתנו במומבאי, ואז פתאום זה נפל עליי בבום וכבר שאלתי את עצמי: 'מה עשיתי?'. אבל זו הייתה חוויה. גרנו שם שנתיים וחצי". אלונה: "לקחנו את זה לקצה. הבנו שאנחנו במקום שהוא שונה מכל מה שאנחנו מכירים והחלטנו להיטמע. התחברנו להודים, לקהילה הזרה שגרה שם".
מה את עשית? "הרבה יוגה. בארץ עבדתי בטירוף. הייתי בחברת הפרסום מקאן אריקסון, וזו הייתה הזדמנות לעצור ולהתנסות בכל מיני דברים. עשיתי המון נטוורקינג וארגנתי שם אירועי צדקה. מאוד אהבתי את הודו. כפיר פחות". כפיר: "ההודים אנשים טובים אבל לי קשה מאוד עם עוני ואלימות. גם הפערים הם בלתי נתפסים. גרנו ברמת חיים סופר גבוהה, אבל אתה פותח את החלון ויש פחונים, ובלילה אתה שומע תינוק שהאבא מרביץ לו. אתה לומד להעריך את החיים שלך. זה שיש לך מים בברז ושירותים - זה לא מובן מאליו. לי היה קשה גם עם המעמדות. גם בעבודה שלי היו אנשים מוכשרים שלא קודמו כי הם מקסטות נמוכות, וזה הטריף אותי".
רילוקיישן? אלונה: "עשינו שלושה כאלה, וזה לא קל. ההתחלה לא פשוטה. לוקח המון זמן עד שאתה מבין איפה אתה ומתחבר. אנחנו מאוד מתחברים למקומות שאנחנו גרים בהם. רוצים להכיר את האנשים, התרבות וההיסטוריה. לא באים לרגע והולכים. ככה היה גם בפונה. אנחנו אוהבים שינויים, וגם כשחזרנו היו לי חלומות לעבור. התרגלתי לזה שאנחנו בתזוזה, אבל די, עכשיו אנחנו כאן כי זה טוב אם כי לא קל. היתרון הגדול הוא שזה מאוד מגבש את המשפחה. אתה לומד להיות יחד. יש לנו למשל ערוץ יוטיוב משפחתי".
יוטיוב? אלונה: "מכל המעברים, העברית של הילדים נפגעה, ויונתן היה צריך עזרה. אנחנו דיברנו עברית, אבל העוזרת דיברה איתו באיזה ניב מקומי, ובגן דיברו אנגלית. החלטתי להקליט את עצמנו מקריאים סיפורים לילדים. יונתן היה אומר מילה מתוך הספר, כל פעם מילה אחרת, הקלטנו את זה וערכתי למשפטים. הוא היה שומע את עצמו מקשיב לסיפורים שהוא מקריא - וזה נתן לו תחושה מדהימה. וככה לאט-לאט נהיה ערוץ עם 400 אלף צפיות. בגלל המעברים והשפות יונתן לא דיבר כמעט. השינוי היה בתקופה שהיינו בשמפיין באילינוי שבארה"ב. הם פשוט לקחו את יונתן ונלחמו עליו. זה מדהים, זו מערכת חינוך שאנחנו לא מכירים. פה הילדים שקשה להם נדחקים לשוליים, והם לקחו את האחריות וכל הצוות המקצועי פשוט תמך בו". כפיר: "הם בנו תוכנית משימה, כמו שהאמריקנים יודעים, ולא ירדו ממנו עד שהוא הצליח".
מה את עושה? אלונה: "אני המנכ"לית של 'לינק תשעשרה', סוכנות לפתרונות דיגיטליים של המיזם העסקי-חברתי 'קבוצת תשעשרה' של חנה רדו. היא יזמית חברתית שיצרה מיזמים שמייצרים תעסוקה בפריפריה. יש בצפת את 'לב תשעשרה' שעושים הנהלת חשבונות, בירוחם יש את 'טק תשעשרה' שעושים חדשנות טכנולוגית ויש עוד מיזמים".
תשעשרה? אלונה: "כשחנה הגיעה למצפה רמון, שהיה המיזם הראשון שלה, היא שאלה כמה מנהלות חשבונות יש בעיירה שצריכות עבודה. בעירייה אמרו לה 19. זה מספר מצחיק. אז חנה החליטה שזה יהיה השם. לינק תשעעשרה שאני מנהלת יושבת בשדרות, ואנחנו בונים אתרים ומנהלים נוכחות דיגיטלית להמון עסקים, גם מהמרכז, ואנחנו בתהליך של גדילה. עבדתי במשרדי פרסום, בבאומן בר ריבנאי ובמקאן, ניהלתי לקוחות כמו אל על ואסם ובנק מזרחי, אבל אני מאוד אוהבת את החלק החברתי, ולינק תשעעשרה הוא בדיוק השילוב הזה בין עסק חברתי ושיווק דיגיטלי וניהול קמפיינים. מבחינתי זה היה חיבור מדהים. אנחנו גם מאוד רוצות להיות מעורבות בקהילה יחד עם עיריית שדרות, כדי להצמיח אותה וגם היא תצמיח אותנו. יש פה אתגר, כי אתה מתחיל מאפס ואף אחד לא מכיר אותנו, אבל זה מתחיל לקרות וזו עשייה שמשנה מציאות".
כפיר? "היום אני מנהל את פעילות הייעוץ הטכנולוגי של חברת אורקל בישראל. אנחנו מוכרים מוצרים כמו תשתיות שירות ורכיבי חיבור בין מערכות, ואני מטמיע את המוצרים האלה אצל הלקוחות. אני עובד הרבה עם הצבא וזה ממש ציונות. בסוף יש לנו מדינה אחת וצבא אחד, ואנחנו עושים מה שצריך כדי שזה יצליח. מבחינתי אחד הדברים הכי חשובים זה הגיוון, ואני מתעקש שיהיו נשים. זה מאתגר בעולמות שלי, אבל אני לא מרים ידיים. האחראים לגיוס לא מבינים למה אני מתעקש, ואני מסביר לכולם שזה בשביל הבת שלי. כדי שכשהיא תתחיל לעבוד יהיה לה יותר קל".
העצמת נשים? כפיר: "זה חשוב. פעם גייסתי אישה לאחד התפקידים והיא הצטיינה בתהליך המיון. עשינו איתה תיאום ציפיות מבחינת השכר והיא ביקשה את השכר שהיא רוצה. אמרתי לה: 'מצטער, אני לא יכול לתת לך כזו משכורת'. היא שאלה למה, אז אמרתי: 'כי זה נמוך מדי בערך ב-30%, ואת צריכה לקבל הרבה יותר'. אני מקווה שזה מחלחל גם לצוות שלי. בסוף, עולם העסקים הוא מאוד כוחני וגם אני צריך להיות כזה, אבל אני לא שוכח שצריכים להיות גם ערכים בתוך העולם הזה".
מינוס? כפיר: "אף פעם לא היה. מעבר לשכר הנוח, זה עניין של התנהלות כלכלית נכונה ומסודרת".
יהיה עוד רילוקיישן? אלונה: "רק בחלומות. עשינו סיבוב רציני, ואין מקום שלא טיילנו בו. מיצינו". כפיר: "אתה גם אף פעם לא מרגיש שזה שלך. כאן גם אם טוב וגם אם רע - זה שלי".
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il
