480 הודעות ווטסאפ קיבל יעקב הלפרין, מנכ"ל רשת אופטיקה הלפרין, מאז הודיע ביום שישי האחרון במפתיע כי הוא מתכוון לנטוש כבר בתחילת 2022 את כס מנכ"ל הרשת המזוהה איתו, ואת המעורבות בניהול השוטף. "כשליש מתוכם כתבו לי: איך היה לך האומץ? או: הלוואי והיה גם לי האומץ", מספר האיש שהודעתו עוררה הדים נרחבים ללא פרופורציה להיקף פעילותה של הרשת שלו. אולי כי הלפרין עצמו מוכר בציבור במידה רבה מאוד יחסית להיקף עסקיו.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
אופטיקה הלפרין הוקמה על ידי אביו המנוח רפאל הלפרין, והוא, שנחשב מנכ"ל קשוח, מוביל ודוחף אותה כבר שנים רבות בעוצמה, כשהוא משמש גם כמנכ"ל, גם כפרסומאי של הרשת וגם כפרזנטור וכוכב מסעות הפרסום האגרסיביים שלה. הוא גם יזם בשנה האחרונה את קמפיין "מתי בפעם האחרונה צלצלת להגיד לאמא או אבא בוקר טוב", שמתנוסס עדיין על 120 שלטי חוצות ברחבי הארץ.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
המהלך של הלפרין הפתיע גם כי אופטיקה הלפרין מזוהה כרשת משפחתית, וכרגע יש בכוונתו להכניס מנכ"ל חיצוני, למרות שאחותו חיה גלצר-הלפרין, המשמשת היום כאחראית על שירות הלקוחות, רצתה לשמש כמנכ"ל. "היא רוצה, אבל לדעתי צריך להביא מנכ"ל חיצוני מקצוען", הוא אומר. "הרשת נמצאת היום במקום הכי טוב מבחינת מספר הסניפים, המחזור, אבל כדי להצעיד אותה קדימה צריכים מישהו מבחוץ, שייקח את הרשת למקומות אחרים. אולי מיזוגים, חברות חדשות, אולי לאי-קומרס".
חזרת והצהרת שאתה לא מאמין באי-קומרס כשמדובר במכירת משקפי ראייה.
"כללית אני מאמין מאוד באי-קומרס, אבל לא במשקפיים. כשתהיה בדיקת עיניים אמיתית במציאות רבודה, נדבר. נכון להיום יש רק חברה אחת בעולם שמוכרת בגדול משקפי ראייה אונליין, Warby Parker, וגם היא פתחה בשנה האחרונה כ-60 חנויות פיזיות. נכון להיום באונליין ניתן למכור רק משקפיים בסיסיים, לא משקפיים עם צילינדר כמו מה שאני מרכיב. אבל אם המנכ"ל החדש יאמין באונליין ויוכיח שזה עובד, אז נצא לדרך".
אז מי יהיה המנכ"ל הבא?
"שלושה מועמדים נמצאים כרגע בישורת האחרונה. אני בוחן, והאחים שלי סומכים עליי. אני מניח שבחודשים ינואר-מרץ אעזוב".
מנכ"ל חיצוני יצליח ברשת כל כך משפחתית? תצליח לא להתערב בתפקודו ובהחלטותיו?
"יהיה מדובר בעבודה עצמית שלי. אני באמת מאמין שאוכל. אסור שאדם יתפוס בקרנות המזבח. לא אמשיך להיות פרזנטור. אולי המנכ"ל החדש ירצה להביא פרזנטור עכשווי, שידבר יותר לצעירים. אני רוצה לתת לו יד חופשית. ואולי אעשה עסק חדש וארצה להיות פרזנטור שלו. זה יתנגש לי".
אתה בשיא כוחך, מנכ"ל מוכר ושולט ברשת רווחית וחזקה, מומחה בתחומך. למה אתה עוזב?
"הגיל שמביא בגרות והבשלה, הקורונה, מיצוי ועייפות. 33 שנים אני אוכל, ישן, נרדם, מפנטז אופטיקה. גם מתכנן את המשקפיים, גם מנהל את השיווק, את ההיבטים העסקיים, גם אחראי על הפרסום - אין לנו סוכנות פרסום, וכל הסיסמאות זה אני, וגם פרזנטור. צריך כוחות נפש. לא רוצה יותר לשמוע על אופטיקה. אני נשאר שותף, ויש לי מניות, אבל אשב ואצפה מלמעלה. לא רוצה להיות מעורב בניהול היומיומי.
"היום להיות איש עסקים בישראל פירושו לנהל מלחמה מטורפת לא בליבת העסק, אלא בנושאים אחרים. השנה התמודדתי עם 7-6 תביעות ייצוגיות. כל אחת עלתה לנו 400,000-200,000 שקל שכר טרחה ופשרות. מדובר בפרוטקשן בחסות החוק".
7 צפייה בגלריה
''הרשת נמצאת היום במקום הכי טוב מבחינת סניפים, אבל כדי להצעיד אותה קדימה צריכים מישהו מבחוץ''
(צילום: אוראל כהן)
להלפרין יש בטן מלאה בנושא התביעות הייצוגיות, שמספרן עלה עד פי חמישה מאז תחילת הקורונה. "זוהי סחיטה באיומים של משרדי עורכי דין שזהו עיסוקם. יושבים על בעל העסק כמו טפיל, ועד שלא תשחררי אותם לא ירפו ממך", הוא אומר.
"בסגר הראשון, כשכולנו היינו בהיסטריה והעולם נחרב, חלק מהסניפים היו פתוחים כי אופטיקה זה עסק חיוני, ותבעו אותי על כך שהמענה האוטומטי עם המידע איזה סניפים פתוחים לא היה נגיש כחוק לכבדי שמיעה. כשאני עסוק בהישרדות בקורונה. עוד תביעה ששיגעה אותי והסתיימה בפשרה הייתה על אי-סימון מידע והוראות שימוש בעברית על כל קופסה וקופסה של עדשות חד-פעמיות ג'ונסון&ג'ונסון. קניתי משלוח בשרינקים של שלוש קופסאות, וכשקרענו את השרינק קיבלנו קופסאות ללא מידע והוראות בתרגום לעברית".
אבל מה לעשות שהחוק מחייב זאת? אף צרכן לא שומר את אריזות השרינקים, וצריך שיהיו הוראות שימוש.
"תביעות ייצוגיות צריכות להיות עם היגיון ועם חסמים. צריך לא לאפשר למי שמתמחה בתביעות ייצוגיות להפוך לסדרתי. יש לחייב את המגישים באגרה".
הלפרין נלחם בשנה האחרונה לא רק בחזית התביעות הייצוגיות. בעיריית ירושלים הוא נאבק כי השיתה עליו מס שלטים בשל שטיח עם הכיתוב "אופטיקה הלפרין" שהונח בכניסה לחנות, בתוך שטח החנות. אחרי שנתיים של מאבק העירייה ביטלה את המס. בעבר התפרסמו מלחמות שלו נגד יבואני עדשות ומשקפיים. והקורונה העלתה את מפלס המאבקים. "יש לי תיק פלילי אישי, כי בשבוע שעבר עובדת שלי לא הלכה עם מסכה", הוא מספר. "מדוע ואיך יכול מי שמעסיק 550 עובדים להיות אחראי אישית שכל אחד ילך עם מסכה? זה מתיש".
אין משהו אובססיבי במצבור הקרבות המשפטיים שאתה מנהל?
"לא, כי זה עקרוני. אם מישהו גונב ממני, אלחם בו עד הסוף. כשלחמתי נגד מס שלטים על שטיח לניגוב נעליים, לחמתי עבור כל העסקים בירושלים. באחד המקרים מול רשות המסים, כשדרשו ממני 2 מיליון שקל בטענה שאני לא יכול להזדכות במע"מ על ההוצאות היחסיות שלי על סניף אילת, שאחראי ל-2% ממחזור הרשת, לחמתי, הגענו לבית המשפט, והשופט הציע פשרה של 70,000 שקל. שילמתי בלית ברירה, אבל עד היום אני חש שהמדינה הכניסה יד לכיס שלי. הותשתי ממלחמות נגד הבירוקרטיה, הרגולציה.
"פתחנו חנות לפני חודש ברמלה. היא הייתה מוכנה כבר במרץ, אבל לעבור את העירייה, מכבי אש, חברת החשמל, כשלכל אחד הדרישות שלו, כל אחד זורק מאחד לשני, כל אחד ממציא משהו כדי לפרנס את עמיתיו. להתמודד מול מכון התקנים בכל יבוא של משקפיים. עשר שנים אני קונה מאותו מפעל, מביא שישה משלוחים בחודש של מוצרים זהים, למה לשלם אגרת ביקורת עבור כל משלוח? תאחדו לי. תגבו מראש. אין עם מי לדבר. ועוד לא דיברתי על הצורך להתעסק עם עובדים, עם אישורי המחלה נטולי הבקרה שהפכו לאחד המוסדות הגניבים ביותר בישראל.
"רציתי להתפתח לחו"ל, לפתוח קליניקות במגזר הערבי, היו לי עוד חלומות. אני מפרנס כל חודש 600 משפחות, יהודים, ערבים, גברים, נשים, זכות נתן לי הקב"ה. לא יכול להיות שהמצב הזה יימשך".
אבל יצאת כבר לחו"ל, עם חנויות אופטיקה בארה"ב, שנסגרו ללא כל קשר לבירוקרטיה.
"החנויות נפתחו שבועיים לפני קריסת ליהמן בראדרס והמשבר הכלכלי ב-2008, שגרם לכך שבאותה שנה סגרנו אותן".
בצוואתו חילק אביו של יעקב את הרשת בינו ובין ששת אחיו בחלקים שווים, ומכולם רק שתי אחיות שלו, חיה גלצר-הלפרין ואתי אפינגר, שהיא גם אם לעשרה ואושיית אינסטגרם, עובדות ברשת.
אתה עייף לדחוף את העגלה לבד? יש בך כעס מאז שרצית לפני ארבע שנים למכור את הרשת לפי שווי של 200 מיליון שקל ואחיך התנגדו? בווטסאפ ששלחת ביום שישי לרבים ממכריך, לאנשי תקשורת ולאנשי עסקים כתבת: "אין לי יותר שום סמכות ניהולית ואני משאיר את זה לאחים ולאחיות שלי שהם ייקחו את זה קדימה".
"אני 33 שנים בעסק, ותמיד היו סביבי האחים והאחיות. אחי הצעיר היה אמנם בן 6 כשפתחתי את החנות הראשונה, אחותי הצעירה בת 7, אבל למרות שגדלו ידענו כל אחד את מקומו וסמכותו. אני סיימתי ושמתי את הדברים על השולחן. רציתי וגם היום אני רוצה למכור את הרשת. לא הייתה התנגדות של האחים למכירה. הבעיה הייתה שרציתי לפרוש, ולא נמצא קונה שרצה לקנות בלעדי".
לא מפריע לך שאתה בעצם זה שמפרנס את כל אחיך?
"אבא היה יכול למכור חצי מהעסק ולתת את הכסף לצדקה. האם זה היה מתסכל? זו צוואתו. להגיד לך שזה כיף? כאחד שנושא בעול, לא. אבל זה כיבוד הורים. וצריך לשמור עליו גם אחרי מותו".
אף אחד מבני הדור השלישי לא נכנס לעסק.
על פי צוואת אבא כל משפחה יכולה להכניס ילד אחד. אני לא הכנסתי, כי אשתי העדיפה שהילדים יפרנסו את עצמם ולא יגדלו בחממה עסקית שממנה יתפרנסו. כולם נשואים היום. בתי חיה היא מעצבת, נשואה לאריק דביר (זמר ידוע במגזר החרדי – ש"ח). בני מנדי, שהתגורר בארה"ב 4 שנים והצליח מאוד בנדל"ן, חזר והוא עושה את צעדיו הראשונים בתחום בארץ. יונתן הוא צלם מתמחה בחתונות של הצמרת החרדית, בתנאי שאינן מעורבות. כשהרב הראשי של מוסקבה, הרב ברל לזר, השיא לאחרונה את בתו, הטיסו אותו למוסקבה. הוא מקפיד לצלם רק שלושה אירועים בשבוע, ובשאר זמנו הוא לומד. דניאל, שהתחתן לא מזמן, ויוסי מפעילים חנויות באמזון. איתמר אברך".
איך הגיבו האחים לעובדה שאתה נוטש את כס המנכ"ל?
"הם לא האמינו בתוך תוכם שאני יוצא. כשהבינו שזה רציני התגובות היו של הלם ועצב. כשיבוא מנכ"ל חדש חיצוני, אי-אפשר לדעת איך תהיה הכימיה ביניהם. איך הוא יקבל את המשפחה. הם ניסו לשכנע אותי להתחרט. אבל כולם אוהבים אותי, רוחשים לי כבוד, והבינו שלטובת הבריאות הנפשית והשלמות הרוחנית שלי, ומכיוון שהם יודעים שהכסף הוא לא האישיו אצלי, הם צריכים לשחרר".
"כשאתה מדבר על המוצר שלך, אתה נשמע אמין יותר. קחי את רותם סלע והמעבר שלה מטורנדו לדיסקונט, או בר רפאלי שהייתה בפוקס ועברה להודי'ס. כל פרזנטור בכסף הוא סוס להשכרה"
אופטיקה הלפרין תמשיך להיות רשת משפחתית?
"אופטיקה הלפרין קיימת 33 שנים. ידענו מתיחות בחיי העסק בינינו ובין אבא שאהב לשלוט, אבל עובדה שידענו לשרוד ואנחנו שבעה, לא שניים כמו מיכאל ורעיה שטראוס. עסק משפחתי דומה להליכה בגשם. אם אתה מצויד במעיל ומטרייה, אתה יכול ללכת וליהנות מהפריחה. אם אתה לא מצויד אתה יכול להגיע למחלה ואפילו למוות. כך בעסק משפחתי. אם אתה יודע ללכת בין הטיפות, מוותר על האגו, ולא נעלב מכל דבר, הכל הופך לגשמי ברכה".
מה אתה מחפש במנכ"ל הבא?
"מעבר לכישורים, מנהיגות ואהבת הזולת. שירגיש שהוא חלק מהצוות ולא מורם מעם, ושכולם אוכלים מאותה הצלחת".
אנחנו מקיימים את הראיון באחוזה שבנה הלפרין (57) לו ולמשפחתו על שישה דונמים במושב בית מאיר שליד ירושלים. הלפרין מעריך שתוך 10-5 שנים המושב יהפוך לסביון של החרדים. החלק הראשון של הראיון מתנהל בחצר לקול ציוץ ציפורי שיר שחיות בכלובים עם כיסויים ייעודיים להגנה ממזג האוויר, בפינה פסטורלית קסומה (אבל גם יוצאות מדי פעם החוצה). כ-40 ציפורי שיר. שם הוא אוהב לשבת ללמוד ולשוחח.
"בעבר גידלתי תוכים, היה לי אפילו תוכי שהיה אומר לי 'גוט שאבעס' (שבת שלום) כשהיה רואה אותי בחליפה שחורה בשבת. אבל הגעתי למסקנה שהם צעקנים מדי. ציפורי שיר מדברות לנשמה, כמו חזן, כמו פיוט. אני נהנה לשמוע איך הן מדברות אחת עם השנייה".
הלפרין גדל בתל-אביב, אחרי נישואיו התגורר בבני-ברק ובירושלים, ואת בית מאיר הוא גילה אחרי שביקר אצל חבר, מייקל וולף, היום שכנו, ראה את הנוף, והחליט שהוא חייב לגור כאן. באחוזה נמצאים בית המשפחה המרווח ועוד שישה צימרים המשמשים לילדיו ולאורחים המגיעים לשבתות. כל שבת הוא מארח 15-10 תלמידות מכללה המגיעות מחו"ל ואין להן קרובים בארץ, או בחורי ישיבה. כרי הדשא הגדולים משובצים בריהוט סביבתי ובפסלי חיות עם בריכה בחזית.
"ביום טוב רואים מכאן את אשקלון", הוא אומר. "מאז שעברתי למושב, אני נחשף יותר לנפלאות הבריאה. אני רואה את הצמחייה, התפתחות העלים, את היצירה של הקב"ה. בקיץ אני עוקב אחרי הנמלים. אני רואה נמלה סוחבת גרעין חיטה שמשקלו פי 5 ממשקל גופה ואני אומר לעצמי: כמה את עובדת? שחררי. תרפי. כשאני מגיע למגדלי ב.ס.ר ברמת-גן ועולה במעלית, אני אומר לעצמי, הנה הנמלים רצות על הקרקע. האנשים כמו נמלים. אספתם, יש ערימה, תשחררו, תיהנו מהחיים, מהנכדים. צפיתי באנשי עסקים מבוססים, עם שורה של רשתות ועסקים, והם קונים ומוכרים עוד ועוד. שאלתי את עצמי למה. אני מבין שיש דרייב, אבל יש הבדל בין דרייב לבין לא לשים גבול. יש אנשים שלוקחים את זה לכיוון של התמכרות, ריצה לעגל הזהב.
"אני רואה בעיניים שלך שאת חושבת: 'אתה רציני? תגיד דברים כאלה כשאתה גר בדירת שני חדרים, ולא באחוזה כזאת'. אז יש לי חברים שיש להם בתים כמו שלי, ולא מספיק להם. הם רוצים עוד בתים כאלו. אם אין להם יאכטה הם אומללים. אלו תובנות שבאות עם הגיל".
באחוזה של משפחת הלפרין גרים לא פחות מארבעה כלבים, כולל שלט "זהירות כלב נושך" – לא חלק מהנוף הטיפוסי של בית חרדי. "אני גר במושב. נקודת המשטרה רחוקה מכאן, 25 דקות ייקח לשוטר להגיע במקרה הטוב. יש כאן לא מעט פריצות. והכלבים מרתיעים. שאלתי רב לפני שהכנסתי אותם, והוא אמר שאם המטרה העיקרית היא שמירה, מותר לי. ואני אוהב בעלי חיים".
"אני רוצה לטפל ברשת הגלידות זיסל'ה שהקמתי עם שני שותפים ויש לה תשעה סניפים. יש לי לגביה בהחלט סוג של החמצה. היו צריכים להיות בה כבר 35-30 סניפים"
משני צידי שער הכניסה לאחוזה עומדים שני פסלי אריות, ועל הדשא פזורים פסלים של קופים, נמרים, צב צבעוני גדול. אפילו בשירותים יש פסל קטן של צבי מעץ.
הקור מבריח אותנו פנימה לסלון הענק, שנמצא בתוך בית מקורי בעיצובו. רק דבר אחד מתוכו הוא מרשה לי לחשוף: ספר תורה שכתב לזכר אביו, הנמצא בתוך ארון קודש בספרייה. שני דברים אין בבית – טלוויזיה ומחשב. "כל מה שאני צריך נמצא בסלולרי. יש לי מזכירות שמוציאות לי דוחות. אם יהיה מחשב אכנס לדברים מיותרים. בזבוז זמן. אני לא חבר ברשתות חברתיות, ואין לי משחקים אלקטרוניים. בחוץ יש מגרש כדורגל ומתקני שעשועים, לנכדים. במרתף יש לנו מסך, לילדים מותר להכניס דיסקים בפיקוח ההורים.
"אני מקבל 800-600 הודעות טקסט ביום, רובן מ-12 קבוצות ווטסאפ שקשורות לרשת ולאופטיקה. אחת ל-20--30 דקות אני פותח ומגיב לפי הצורך. במשרד יש לי מצלמות שמצלמות את החנויות. זו השליטה שלי בעסק. פעם בשבוע אני יורד לביקורים פתאומיים ב-4-3 סניפים. פעם בחודשיים אנחנו נכנסים כל צוות ההנהלה לוואן ומבקרים ב-15-10 סניפים. כל סניף אני פוקד אחת לארבעה חודשים. מכיר את כל העובדים. מדבר מדי יום עם 30-15 עובדים בדרך מבית מאיר למשרד בבני-ברק ובחזרה. כל עובד שיש לו יום הולדת מקבל ממני שיחה ביום הולדתו. לכל עובד ועובדת הצרות שלו".
היו תלונות לא מעטות כלפייך לאורך השנים. אמרו שהפרסומים שלך היו מטעים. היו מבצעים וכאשר אנשים נכנסו לחנות התברר שהמחיר הוכפל.
"עד לפני כ-8-7 שנים היו הרבה מאוד תלונות, חלקן מוצדקות, חלקן קנאה של מתחרים. טיפלנו בנושא והיום אין נגדי תביעות של לקוחות בודדים. גם בגלל המדיניות שלי, לא להילחם נגד לקוחות. אני מחזיר מדי שנה כשני מיליון שקל ללקוחות כסף חי, כדי לא להגיע למלחמות".
תחקירים עיתונאיים שנעשו על "אופטיקה הלפרין" העלו שבמקרים מסוימים מי שערך את הבדיקה האופטית לא היה אופטומטריסט מוסמך, והוא ניפק בדיקות שנחתמו על ידי אדם אחר.
"זה השתנה לחלוטין. בעבר, בגלל חוסר באופטומטריסטים, העסקנו אנשים שלמדו באיטליה ולא היו להם רישיונות ישראליים. היום אין מחסור באופטומטריסטים. כל האופטומטריסטים שאנחנו מעסיקים הם בעלי רישיונות ישראליים, ומי שהיה צריך עבר את ההשלמות ואת הבחינות".
7 צפייה בגלריה
''כשאתה מדבר על המוצר שלך אתה נשמע אמין יותר''. על רקע אחד הפסלים באחוזתו
(צילום: אלכס קולומויסקי)
איך זה להיות הפנים של הרשת?
"טוב ורע. כשאתה מדבר על המוצר שלך אתה נשמע אמין יותר. קחי את מלחמת העולם סביב רותם סלע והמעבר שלה מפרסום טורנדו לבנק דיסקונט, או בר רפאלי שיום אחד הייתה הפנים של פוקס, ואחר כך עברה לפרסם את הודי'ס. כל פרזנטור בכסף הוא סוס להשכרה. לצרכן ברור שמדובר רק בפנים יפות. אני לא מתחרה בדוגמנים. הציעו לי הצעות רבות להיות פרזנטור של אחרים. ג'ונסון & ג'ונסון הציעו לי מאות אלפי שקלים לפרסם עדשות מגע. קבוצת בנייה הציעה לייצג קבוצות רכישה. יצרן יוגורט פופולרי הציע להצטלם עם היוגורט ולהכריז שכאיש עסקים שומר כשרות אני אוכל יוגורט כזה. אני לא אוכל את היוגורט, ואי-אפשר לקנות אותי בצ'ק".
ומה הרע?
"הפכתי להיות סלב. מזהים אותי. מצד אחד, אני לא מחכה בתורים. אנשים לא זוכרים מאיפה הם מכירים אותי, אומרים אתה מהטלוויזיה? תיכנס מהצד. מצד שני, אתה כל הזמן תחת זכוכית מגדלת. אני לא יכול למשל לנהוג בפראות בכביש".
משפחת הלפרין היא מותג בנוף החרדי. הסבא יעקב, שחי באוסטריה, התעשר מייסוד סוג של "דפי זהב" שם. בשנות ה-30 הוא ביקר בארץ ורכש 64 דונם במרכז בני-ברק של היום, אז יישוב דתי קטן בחיתולים. עם הכיבוש הגרמני, הוא נמלט מווינה עם אשתו ותשעת ילדיו לאמסטרדם, שם הפסיד את כל הונו.
המשפחה הצליחה לעלות לישראל במועד, וחלקות האדמה שרכש, עליהן הקים את שכונת "זכרון מאיר", ביססו את מעמדה הכלכלי. המשפחה הפכה לאחת המשפחות החרדיות העשירות ביותר.
אביו, רפאל הלפרין ז"ל, היה הצעיר והצבעוני בין תשעת הילדים לבית הלפרין. הוא לא הסתפק במסלול החרדי הקונבנציונלי של אז, השכלה ישיבתית או מסחר. הוא פנה לספורט והפך לאלוף העולם בהיאבקות מקצועית בשנים 1952 ו-1957, זכה בתואר "מר ישראל" בפיתוח גוף, הקים מכוני כושר ואת מסעדת "ניו יורק", שהייתה מהחלוצות במגזר החרדי, ומיזמים נוספים. ב-1988 נכנס לתחום האופטיקה. את שנותיו האחרונות הקדיש ללימוד תורה ולעסקנות, וב-2011 הלך לעולמו.
"נולדתי כבן הבכור בנישואים שניים אחרי גירושים קשים של אבא", מספר יעקב. מהנישואים הראשונים נולדו לאביו חמישה ילדים, אך לא התקיים קשר בינם לבין האב או לבין שבעת הילדים שנולדו לו בנישואים השניים.
"הוא ראה שליחות להכין אותי לחיים. כדי שאצליח, עשה מעשה שהיום נראה מטורף. בכיתה ה' הוא הוציא אותי מבית הספר לשמונה חודשים והצמיד אותי אליו, לקח אותי לכל פגישה שערך ואמר: 'אני בית הספר שלך לחיים'. בארבע הייתי חוזר הביתה לסוללת מורים פרטיים שהוא שכר עבורי עד שעות הערב כדי להשלים לימודים".
הוא למד בישיבות יוקרתיות, שירת בצבא כמשגיח כשרות, והעבודה הראשונה שלו הייתה סוכן מודעות. כשרצה לפתוח פיצרייה, נסע עם אמו לאיטליה, למפעל תנורים, שם הם התגלגלו לתערוכת תכשיטים, ונולדה חנות תכשיטים בבעלות האם שהוא ניהל אותה במשך שנה. היא לא הייתה רווחית ונסגרה. ואז הוא העלה בפני אביו את הרעיון להיכנס לתחום המשקפיים.
החנות הראשונה נפתחה במקום חנות התכשיטים, ברחוב רבי עקיבא בבני-ברק. שש החנויות הנוספות נפתחו במקביל לנישואי כל אחד משאר אחיו. "קנינו משקפיים בשקל ומכרנו בשניים. אחרים קנו באותו מחיר ומכרו ב-20 שקלים", הוא אומר. הרשת פרצה, תחילה לחנויות רחוב, אחר כך נכנסה לקניונים, לא בלי מאבק עם הקניונים נגד הפתיחה במוצאי שבת. הוא ניסה לגייס בעלי עסקים נוספים למאבק, אך ויתר.
אתה חושב שעולם העסקים קשה יותר לאיש חרדי?
"בהחלט. אני הולך עם סטיגמה של נצלן, משתמט, קרציה, מוצץ דם, לא משלם מסים, לא עשית צבא. אלו דברים שהטיחו בי לא פעם. בעצם העובדה שיש לי כיפה שחורה אני מתחיל כאנדרדוג, צריך להוכיח את עצמי כל הזמן".
מתי אתה מתחיל את יומך?
"בחמש בבוקר באמירת תהילים, בחורף אני יוצא להליכה קצרה לפני התפילה. אחר כך אני מקפיד על ארוחת בוקר עם אשתי, אחר כך מאכיל את בעלי החיים, ויוצא למשרד. ביום שישי אני מקפיד על הליכה 14 ק"מ עד כביש 38 וחזור. לאחרונה קניתי אופניים ואני מדווש את המסלול הזה עם בני".
אומרים עליו שהוא איש עסקים קשוח, והוא מסכים אבל מסייג. "קשוח זה מי שעומד על שלו", הוא אומר. "אני לא אוותר על שלי אם מגיע לי. מנהלת השיווק שעוברת עבורי על הטוקבקים, שאני לא קורא, עקרונית, אמרה לי שאני מצטייר כאגרסיבי וצעקני. אמרתי, אוקיי, זה אני. כשאני מרגיש עוול אני מתריע". הוא גם מזרים סכומי כסף עצומים לנזקקים בסתר, ועל כך הוא מסרב לדבר.
איך עברה עליך הקורונה?
"הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. אמא שלי, שנפטרה לפני כשנה וחצי, הייתה אצלי בתקופה הראשונה. בכל פעם שהופעתי בטלוויזיה גרמתי לה נחת, כי היא יכלה להעיר לי הערות. העולם כולו היה ב'הולד', מה שיצר סוג של 'ריסט' לראש. כל בוקר יצאתי להרים ל-4-3 שעות הליכה, מצויד באוזניות. חלק מהזמן למדתי משניות תוך הליכה, חלק הקשבתי למוזיקה. היינו כאן רק אמא, אשתי והבן הקטן שעוד לא התחתן. נתתי את האחוזה לחתונות ללא תמורה. אולי עשר חתונות התקיימו כאן בתקופת הקורונה".
ומה עם העסקים?
"לצערי המתחרים גילו בקורונה את חנויות הרחוב, שאנחנו שלטנו בהן עד אז. גילו מה שידעתי מזמן. כי אמנם בקניון יש יותר תנועה, אבל חנויות הרחוב רווחיות יותר בגלל שכר הדירה – 8,000-6,000 שקל לחודש לחנות רחוב, מול 40,000-30,000 שקל בקניון. הייתי המלך. עד הקורונה המכירות שלנו התחלקו שווה בשווה בין חנויות הרחוב לחנויות הקניון, למרות שיש לי 80 חנויות רחוב, ו-40 בקניונים. היום חנויות הרחוב אחראיות ל-70% מהפדיון. כל שמועה, כל אמירה חסרת אחריות של פוליטיקאי, מבלבלת את הציבור והוא בורח מהקניון".
מה התוכניות לעתיד?
"חודש-חודשיים אני רוצה שחרור. להתנתק מ-12 קבוצות הווטסאפ של העסק. אני זקוק לשחרור רוחני. זורמות אליי הצעות שונות, ויש עשרות בצנרת. אני רוצה לטפל ברשת הגלידות זיסל'ה שהקמתי עם שני שותפים ויש לה תשעה סניפים. יש לי לגביה בהחלט סוג של החמצה. היו צריכים להיות בה כבר 35-30 סניפים. יש עוד מיזם בתחום המזון שאני בודק. אני מניח שאעסוק גם בייעוץ לבעלי עסקים, כבר יש פניות".
במה אתה רואה את הישגיך?
"בעובדה שכל ענף האופטיקה בישראל נמצא היום ברמות מחירים שהופכים אותנו לאחת המדינות הזולות בעולם בקניית משקפיים. אפשר לקנות היום משקפי ראייה בישראל ב-200-100 שקל. את זאת אני זוקף לאופטיקה הלפרין".
"כדתי אני הולך עם סטיגמה של נצלן, משתמט, קרציה, מוצץ דם, לא משלם מסים, לא עשית צבא. אלו דברים שהטיחו בי לא פעם. בעצם העובדה שיש לי כיפה שחורה אני מתחיל כאנדרדוג"
לא הגזמת? בישראל המחירים מן הזולים בעולם? אתה יכול לומר זאת גם למי שרוצה לקנות משקפיים עם עדשות של צייז? או למי שקונה משקפיים איכותיים בארה"ב במחירים נמוכים בהשוואה לארץ?
"ברור שבמזרח הרחוק ובארה"ב תמצאי מחירים נמוכים יותר, אבל מול אירופה אנחנו זולים יותר".
למה יצאת בקמפיין "כבד את אביך ואת אמך"? הישראלים לא נחשבים כמי שמתקשרים להורים להגיד בוקר טוב?
"אולי בגילאי 50-45 ומעלה. הצעירים יותר לא. זה התחיל אצלי כשראיתי באחד הסניפים ילד בגיל 11, 13, שהגיע עם אמו לרכישת משקפיים, ולא אהב את מה שאמו אהבה והתחיל לצעוק עליה: 'יא פוסטמה, מה את מבינה?' אני לא יכול לחנך ילדים של אחרים, אבל הרגשתי שצריך לעשות משהו.
"בתחילת הקורונה אמא שלי הייתה אצלי חצי שנה. הסיפורים שלה לא תמיד עניינו אותי, ולא פעם כשהייתה יושבת בחוץ הייתי מוצא את עצמי עושה עיקופים, כדי שלא תראה שאני עובר ולא תתחיל לספר לי סיפורים. כשהיא נפטרה הרגשתי את החוסר בה ואת הטיפשות של התנהגותי. הרגשתי שאני חייב לה משהו, לכבודה, וכך נולד הרעיון.
"אני מקבל ים של תגובות נרגשות. אישה שלא דיברה עם אמא 16 שנה, אדם שלא נתן להוריו לראות את נכדיו ארבע שנים. מרימים טלפון ומשנים דברים. אמשיך את הקמפיין הזה כל עוד יש לי כסף וכוח".
פורסם לראשונה: 07:27, 31.12.21
