בית משפט השלום בבת ים קיבל לאחרונה באופן חלקי תביעת לשון הרע שהגישה תושבת העיר המשמשת כנציגת ועד הבית נגד אחד השכנים, שתלה שלטים עם האשמות כלפיה בלובי הבניין. השופטת רונית אופיר קבעה שכמה מהפרסומים מהווים לשון הרע, אך פסקה פיצוי של 50 אלף שקל בלבד משום שרק דיירי הבניין נחשפו אליהם.
התובעת שימשה חברת ועד הבית בשנים 2019-2018. לטענתה, במהלך 2018 פנו היא ויתר חברי הוועד אל השכן בדרישה שישלם חוב כספי בגין הוצאות תחזוקת הרכוש המשותף ודמי ועד בית. לדבריה, בתגובה הוא החל להטריד ולהכפיש אותה.
היא הציגה חמישה פרסומים שנכתבו לטענתה על ידו. חלקם נתלו בלובי הבניין, ואחד מהם הוא מכתב ששלח לאגודה לתרבות הדיור. הפרסומים כללו בין היתר אמירות שלפיהן היא הכתירה עצמה כנציגת הוועד וגובה כספים מיותרים מהדיירים בניסיון להתעשר על גבם.
בנוסף, לדבריה, הוא גינה אותה בעל פה בכמה הזדמנויות וקרא לה מתחזה, גנבת, שקרנית, סחטנית, רמאית ועוד. היא טענה שמדובר בהוצאת דיבה ותבעה פיצוי ללא הוכחת נזק בהתאם לחוק איסור לשון הרע בסכום כולל של 350 אלף שקל.
השכן טען להגנתו שהוא נאבק מזה שנים למען שקיפות בניהול ענייני נציגות הבית ואמירותיו הן אמת שיש בה עניין ציבורי. לדבריו, חלק מהפרסומים שצורפו לתביעה עברו מניפולציה על ידי התובעת ואינם אותנטיים, והאחרים מהווים דרישה לגיטימית להחלפת התובעת כנציגת הוועד.
השופטת אופיר קבעה שלפי עדויות הנתבע והשכנים, למעט פרסום אחד שלא הוכח שנכתב על ידו, אין מחלוקת על כך שהוא כתב ופרסם את יתר הדברים. הוא גם לא הכחיש את האמירות בעל פה שיוחסו לו, ועדויות השכנים העלו כי הן אכן נאמרו על ידו.
עו"ד דוד מויאלאנה מויאלהשופטת קבעה כי כל הפרסומים מהווים לשון הרע ואינם אמת. היא התרשמה שהתובעת נבחרה לוועד הבית באספת דיירים ברוב קולות, ולכן אין בסיס לטענה שהיא מתחזה וגובה כספים שלא כדין. פרוטוקול האספה הוצג לשופטת, והיא דחתה את טענת הנתבע שהוא מזויף.
על יתר ההכפשות כלפי התובעת, כתבה: "הנתבע העלה חשדות וספקולציות אותן הוא פרסם כעובדות מבלי לספק להן כל בסיס עובדתי. בהעדר בסיס עובדתי כלשהו, לא ניתן להגדיר פרסומים שנעשו על יסוד אמונות בעלמא כ"אמת דיברתי".
בתוך כך קבעה השופטת כי הפרסומים לא חוסים תחת הגנת הלב שבחוק. לנתבע אמנם יש זכות להעביר ביקורת ולנסות לשנות החלטות שאינן לרוחו, אך יש לעשות זאת לפי כללי המשחק המקובלים ולא בדרך של השמצות.
בקביעת גובה הפיצוי היא לקחה בחשבון שמרבית הפרסומים הופנו לאוכלוסייה מצומצמת - דיירי הבניין והבאים בשעריו - ורק אחד מהם הופנה לאגודה לתרבות הדיור. היא ציינה שלא מדובר בתפוצה נרחבת כמו רשת חברתית או עיתון, ושרוב הדיירים הכירו את הנתבע ואופן התנהלותו מחרחר הריב כך שסביר להניח שהם לא ייחסו חשיבות יתרה לדבריו.
הנתבע חויב לפצות את הנתבעת בסכום של 40 אלף שקל בתוספת 10,500 שקל הוצאות ושכר טרחת עו"ד.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעת: עו"ד טייטלמן
• ב"כ הנתבע: עו"ד שרון
• עו"ד דוד מויאל עוסק בנזיקין
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
