"תעודדו את הישראלים לצרוך תיירות כחול-לבן באילת, בדיוק כפי שמעודדים אותנו לצרוך סחורה חקלאית מהעוטף", זועקים בעלי העסקים באילת, פנינת התיירות של ישראל שהתרוקנה מתיירים, זרים וישראלים, ואין מי שבא לנפוש במלונות שלה, המלאים ממילא במפונים, לצלול בחופים שלה, לעשות טיולי מדבר, לאכול במסעדות או לצפות בדולפינים. תיירים לא באים, לישראלים אין מצב רוח לנפוש, רבים מגויסים, וגם איום הטילים שיורים החות'ים לא בדיוק עוזר.
העיר שמונה כ-50 אלף תושבים קלטה מאז 7 באוקטובר כ-60 אלף מפונים. ביקור במלון ים סוף בסוף שבוע אצל משפחות המפונים מניר עוז ומכרם שלום, ושיחות עם בעלי עסקים, חידדו את המציאות האמיתית של העיר, שמזכירה את הקורונה, רק בלי סגר. עיר רפאים. החנויות משוועות לקונים, יש מסעדות פתוחות אבל יושבים בהן רק תושבי העיר, רוב האטרקציות התיירותיות סגורות. מועדוני הצלילה שפתוחים מעניקים שירות רק במסגרת מיזמי תמיכה נפשית למפונים, שבאים כי המים מסייעים מאוד לנפש, והם ניתנים על ידי מערך שלם של מתנדבים, שמחליפים את העובדים שמגויסים או בחל"ת.
המצפה התת-ימי וריף הדולפינים הם חלק מהמקומות שמעניקים רק סוג של בילוי לילדי המפונים, כי תיירים אין. בתי המלון מקבלים אמנם מהמדינה מימון לאירוח המשפחות, אבל יש לזה מחיר: אחרי עזיבתם הם יצטרכו לעשות מתיחת פנים, כי משפחות שלמות שהו בהם תקופה ארוכה בצפיפות, כולל חיות המחמד שלהם. בלי סיוע משמעותי מהמדינה, עסקים כאן יקרסו - אומרים לנו בעלי עסקים שאנחנו מדברים איתם. "הממשלה לא מבינה", הם מתלוננים, "וככל שתתעורר מאוחר יותר, המחיר יהיה יקר יותר, כי על אילת כעיר תיירות אי-אפשר לוותר. ואם אין תיירות, אין עיר".
דוח שירות התעסוקה מלמד על עליות חדות במספר דורשי העבודה בערי הדרום בכלל, בהן אשדוד, אשקלון וערי דרום השפלה, אבל העלייה הגדולה ביותר נרשמה באילת - מ-4.9% באוקטובר ל-8.4% בנובמבר, קפיצה של 73%. ראש עיריית אילת, אלי לנקרי: "אילת משלמת את המחיר הכלכלי הכי כבד במלחמה הזו, באבטלה ובעסקים סגורים שלא נראה שיוכלו להרים ראש ולפתוח אם לא תגיע ישועה מהמדינה. שלא לדבר על כל האירועים והכנסים שהתבטלו והכניסו את המארגנים שלהם לאפס הכנסות. עונת החורף באילת עמוסה בפסטיבלים ובאירועי ספורט, כמו הספורטיאדה, שנמכרו לה למעלה מ-40 אלף לינות והיא בוטלה. פסטיבל הג'אז מכר למעלה מ-4,000 לינות והתבטל, אולימפיאדת הילדים הבינלאומית שתוכננה ל-2025 בוטלה.
"הצגנו בפני ועדת הכספים דוגמאות רבות של עסקים שיקרסו אם לא יינתן סיוע מיידי, החל מעסק קטן שמחזור המכירות החודשי שלו היה 50 אלף שקל. הפיצוי שהמדינה נותנת לעסק כזה הוא לא בהלימה לנזק לטווח הארוך שצפוי, כי אין דד-ליין ליציאה מהמשבר, ייקח הרבה זמן להתאושש מהמכה הזו. אנחנו צריכים מתווה פיצוי מותאם. המתווה הכללי מותאם לכלל הארץ, שם העסקים חוזרים לעבוד. אצלנו זה הפוך.
"לקחנו על עצמנו משימה לאומית, בלי לשאול שאלה. מספר התלמידים בעיר הוכפל ויותר מכך. קיבלנו 15 אלף ילדים, על 12 אלף הקיימים, הקמנו תשעה בתי ספר, 25 גני ילדים, 32 מוקדים לסיוע נפשי, שלוש מרפאות חדשות, אנחנו העורף החזק והאיתן של מדינת ישראל, זה הוכח. אילת כעיר חזקה זה אינטרס לאומי מובהק, ולא הבינו את זה, מחלישים את אילת כל יום, נותנים לה לדמם. עסקים בערים אחרות מתחילים לשמחתי לצאת מהקיפאון, אבל באילת המצב רק הולך ומידרדר. כמעט 80% מהעסקים סגורים, הפדיונות ירדו כמעט ב-60%, לעומת כ-19% בשאר המדינה בשבועות הראשונים של דצמבר, ומתקרבים ל-70%. ויש גם מה לעשות מצידנו. בנינו תוכנית יציאה מהמשבר שכוללת תמריצים לעידוד תיירות הפנים לבוא לעיר - רכבת אווירית ליום קניות מרוכז, נופשים מסובסדים למילואימניקים, אטרקציות במחיר מסובסד, וברור שגם בתי המלון והמסעדות יצטרכו להתאים את התמחור שלהם".
ששת בעלי העסקים שאיתם שוחחנו קוראים לממשלה לעזור להם ולהציל את אילת.
"מנסים להפוך את מסעדת הגורמה לסנדוויץ' בר כדי לשרוד"
שם: אשלי חץ, בעלי מסעדת "המחבוא של אדי".
כמה שנים העסק קיים: 44.
כמה עובדים: 20 לפני הסגירה.
האם קיבלתם פיצויים: לא.
המסעדה המיתולוגית "המחבוא של אדי" הוקמה ב-1979 על ידי השף אדי חץ ז"ל, שנולד בניו-יורק, עלה בתחילת שנות ה-70 לירושלים, שם הכיר את בתיה אשתו וביחד הם פתחו מסעדת המבורגרים בבירה. מאוחר יותר, כיוון שהים האדום קסם להם, החליטו להדרים לאילת. הם פתחו מקום קטן באחת השכונות הוותיקות בעיר, מתוך אמונה שארוחות הגורמה שיכינו יעשו את המקום – ללא קשר למיקומו הלא-מרכזי, והמסעדה אכן הפכה להצלחה גדולה, שבעונה היה קשה להשיג בה שולחן בלי הזמנה מראש. כיום המסעדה ממוקמת באזור התעשייה, והבן של אדי, אשלי, הוא הבעלים והשף, ועד 7 באוקטובר המשיך את מסורת המטבח של אביו. מאז המסעדה סגורה.
חץ: "מה יש לומר, אין באילת כלכלה. הכלכלה נפגעה אנושות. אם בקורונה חשבתי שאנחנו רגע לפני סוף העולם, עכשיו זה ממש קורה. המסעדה שלנו לא יכולה לשרוד רק מסועדים תושבי העיר, זו מסעדה שבנויה על תנועת תייריים שמגיעים לנפוש בעיר. מאז פרוץ המלחמה אין ישראלים שמגיעים ואין תיירים עד הודעה חדשה. אני לא רואה איך יוצאים מהברוך הזה בלי סיוע עמוק של המדינה. המדינה חייבת להתגייס ולעזור לעסקים הקטנים בעיר. גם הגדולים לא ישרדו בלי תיירות. יש למדינה תפקיד חשוב גם בהסברה בעולם במטרה לעודד חזרה של תיירות נכנסת, ובמתן תמריצים כדי לקדם את אילת, שבלי תיירים אפשר לסגור אותה ולזרוק את המפתח לים. היא תישאר עוד עיר פריפריה עם צרות כלכליות. אסור שזה יקרה, ולשם זה הולך.
"קחי את העסק שלי למשל. שני עובדים במילואים, כמה טבחים עזבו עם פרוץ המלחמה וחזרו צפונה לבית של ההורים, והשאר בחל"ת. עוד לא קיבלנו שקל מהפיצוי שמדברים עליו. וזה ממילא יהיה רק פלסטר ולא טיפול מסיבי במציאות שהעסקים הקולינריים בעיר נמצאים בה. זו עיר תיירות נפלאה, ולצערי, מרגע לרגע רק גורמים לה להיות פחות רלוונטית לנופש ולתיירות, וזה מעציב אותי. אחרי הכל אילת לא הוכשרה להיות עיר מקלט לנצח.
"בעל כורחי הבנתי שאין ברירה, ועכשיו אני מנסה להיות יצירתי ולהפוך את מסעדת הגורמה שאבא הקים וכל כך אהב לסנדוויץ' בר, שיהיה נגיש לכל כיס, לצד שולחנות אוכל בקונספט אוכל כשר – למרות שזה רחוק ממה שהיינו עד השבת הארורה ב-7 באוקטובר".
"המצב קטסטרופה"
שם: גידי שמיר, מנכ"ל ריף הדולפינים.
כמה שנים העסק קיים: 34.
כמה עובדים: 165, שליש מהם הוצאו לחל"ת.
האם קיבלתם פיצויים: לא.
ריף הדולפינים באילת, בבעלות קבוצת יזמים בראשות רוני זילבר, הוא אתר ייחודי בישראל, המאפשר לחוות את עולמם של היונקים המופלאים בסביבתם הטבעית. מדובר בחוף רחב ידיים ושופע צמחייה, הכולל מזח ארוך שממנו ניתן לצפות בדולפינים בסביבה חברותית, מטפחת ואוהבת. מלבד הצפייה בדולפינים, השחייה והרביצה בחוף, אפשר גם לצלול בקרבת הדולפינים ובעלי החיים התת־ימיים הנוספים שבמתחם, בתשלום. הריף נבנה על פי עקרונות אקולוגיים, והמתחם כולל גם גן בוטני ומתחם "סתלבט על המים" לטיפולים אלטרנטיביים במים מלוחים.
גידי שמיר, מנכ"ל הריף: "הצצה לנתוני גיהוץ כרטיסי אשראי של לקוחות באילת על כל ענפיה, מחנויות ומסעדות ועד אטרקציות, מעידה שהמצב קטסטרופה. אין תנועה של תיירות מכל סוג שהוא. אין מצב רוח לנפוש. במשפחות רבות יש ילד או בעל שנלחמים, ולמי יש ראש לרדת לחופשה באילת. מה גם שאנשים בכל הארץ שומרים על הכסף שלהם, מתוך דאגה מה יקרה בהמשך. וגם צריך להודות, אין בעיר חדרים לתיירים – אילת קלטה הרבה מפונים. העיר גם עושה מעל ומעבר כדי לאפשר להם זמן איכות, גם כאן אצלנו בריף, אבל עד מתי? לא נוכל להמשיך לסבסד. יש הרבה מתנדבים שעושים שליחות מבורכת, אבל בסופו של יום חייבים לנהל עסק, להחזיר מחל"ת עובדים ולשמור על המקום, עם כל העלויות שממשיכות לרדת כרגיל. בלי סיוע כלכלי מתאים בהתאמה אמיתית למה שקורה בכל עסק תיירותי ובכלל בעיר, יהיה קשה לשרוד. צריך לנתב כספים לסיוע ולשיקום אילת ופחות לחלוקת כספים קואליציוניים. מישהו צריך להתעורר כבר, בין מקבלי ההחלטות, ולתת את הדעת ופתרון מיידי להצלת העיר לפני ירידה לטמיון מוחלט".
"גם ככה סבלנו מתחרות קשה מצד עקבה וסיני"
שם: סיגלה שהם, בעלי מועדון הצלילה "סיגלה".
כמה שנים העסק קיים: 15.
כמה עובדים: 5, מהם 3 הוצאו לחל"ת, נותרנו אני והמנקה.
האם קיבלתם פיצויים: לא.
סיגלה שהם, בעלי מועדון הצלילה "סיגלה", היא גם יו"ר SSI ישראל. לדבריה, המועדון שלה חווה ירידה של 80% בהכנסות מאז המלחמה, והסוף לא נראה. היא הגישה בקשה לפיצויים, אך עד כה לא קיבלה. "אומרים לנו שהעזרה תגיע. לצערי זו תהיה טיפה בים לעומת ההפסדים. ידוע שבצלילה ההכנסה היא עונתית, וזו למעשה התקופה שבה אנחנו לוקחים נשימה עמוקה לקראת חודשי החורף הריקים. השנה העונה הזו כבר לא רלוונטית. וכל זה מתווסף לשנתיים מאתגרות לענף באילת".
לדבריה, "מאז השבת השחורה לא נכנסה פרנסה, והעסק היה רק בצד הנותן בהתנדבויות שונות. מועדוני הצלילה באילת הם פנינה ייחודית בים סוף, שבימים של שגרה נוהרים אליה צוללים בכל הגילים מהארץ ומחו"ל, והם חטפו נזק מיידי ולטווח הרחוק. כל התוכניות של העסק קדימה, כולל קורסים שהוזמנו מראש, בוטלו. בחנוכה היינו מלאים בקורסים, והם התבטלו. ואין גם צפי מתי נחזור. בימים כסדרם כעת היינו כבר עובדים על קורסים של פורים ופסח. אנחנו לגמרי לא שם.
"אבל למרות שאין פעילות בעסק, יש הוצאות בשוטף, וגם עלויות של תחזוקת הציוד. למועדון צלילה יש אחריות לשמור על תקינות הציוד, ואם הוא עומד זמן רב ללא שימוש, זה דורש המשך תחזוקה יומיומית. עד מתי נוכל לסחוב אפס הכנסות לצד הוצאות שממשיכות לרדת?
"אין סימן באופק שחברות התעופה הזרות חוזרות לטוס לישראל גם ב-2024, אז אין לנו גם מה לבנות על תיירות מחו"ל, למרבה הצער. אבל גם הישראלים לא מגיעים לאילת מאז פרוץ המלחמה. אין מצב רוח לנפוש. לצערי, התיירים ימשיכו לבחור לצלול בעקבה ובסיני, לשם עוד לפני המלחמה היו 120 טיסות כל יום, 5 מיליון תיירים בשנה, בשעה שאילת דישדשה בכמות התיירים, כי הייתה ללא ספק יקרה ופחות אטרקטיבית. עוד לפני המלחמה נאבקנו בשיניים לנסות למשוך אלינו יותר ויותר תיירים, שבחרו להמשיך לסיני. עכשיו יהיה קשה להחזיר אותם עד שהחברות הזרות לא יחזרו לטוס לכאן.
7 באוקטובר נתן מכת מוות לענף הצלילה בפרט ולעסקי התיירות בעיר בכלל. יש מועדוני צלילה שלא יודעים מה יעלה בגורלם. אין פרנסה, יש הרבה עובדים בחל"ת, שלבטח ינשרו מהענף ויחפשו פרנסה אחרת ואולי בכלל לא יישארו בעיר. אם ארגון הצלילה הבינלאומי SSI תומך במועדונים באילת ובא לקראתנו, למשל בחידוש רישיונות ללא עלות, גם המדינה צריכה לבוא לקראתנו ככל שרק ניתן, וניתן, כפי שהמנהיגים מצהירים כל ערב, שיש לנו כלכלה טובה ומספיק כסף וכל סיוע שנדרש יינתן למילואימנקים ולעסקים. זה המשבר הכלכלי הכי קשה שאילת ידעה. כולי תקווה שההבטחות יומרו גם למעשים".
"מ-95% עבודה עברנו לאפס עבודה"
שם: דודי מאור, בעלים של "דיפ סיאם", "דיפ תיירות מדבר וים" והמסעדות "ברביס" ו"ברביץ'".
כמה שנים העסקים קיימים: מעל 20.
כמה עובדים: 35-40 בכל עסק, היום נותרו 5-6 בכל עסק.
האם קיבלתם פיצויים: קיבלנו סכום מסוים לאוקטובר, לא בהלימה לנזק המצטבר.
דודי מאור הוא בעליהם של ארבעה עסקי תיירות באילת: דיפ סיאם, מועדון צלילה בחוף אלמוג, דיפ תיירות מדבר וים – הפקות טיולי שטח רגליים/ג'יפים/טרקטורונים, ברביס – מסעדת המבורגרים בפארק אופיר, וברביץ' – מסעדה בחוף אלמוג. רק המסעדות עדיין עובדות איכשהו.
7 צפייה בגלריה
דודי מאור, בעלים של "דיפ סיאם", "דיפ תיירות מדבר וים" והמסעדות "ברביס" ו"ברביץ'"
(צילום: מאיר אוחיון, דורון ברטי)
"המלחמה תפסה אותי בסוכות שני, אחרי שחג סוכות היה טוב מבחינה העבודה בענף שלנו", הוא מספר. "היה שבוע מעולה, ומ-8 באוקטובר, תקופה שבדרך כלל מצוינת לעבודה כי גם הסטודנטים עדיין לא חוזרים לאקדמיה, הכל נעצר. מ-95% עבודה עברנו לאפס עבודה.
"העיר התחילה להתמלא במפונים. גם אני גויסתי בצו 8 לכיתת כוננות ביישוב שלי, כולנו היינו נסערים. בשבועיים הראשונים פתחנו את העסקים לטובת המפונים, שתהיה להם קצת חדווה. לא התעסקנו בכלל בכל הצד הפיננסי. פעלנו כמו במלחמה לטובתם – קורסי צלילה קצרים, טיולי שטח. תאגיד התיירות של אילת חילק שוברים לטיולים מסובסדים וזה הפך בעצם לפרנסה העיקרית שלנו, בעוד שהעבודה הרגילה הפסיקה לחלוטין. אין אף אחד שבא כלקוח, לא לפעילויות מדבר ולא למועדוני הצלילה. שלא לדבר על שתי המסעדות שלנו – הקליינטים שמגיעים לאכול זה רק מקרב המפונים וחיילים שמשרתים באזור. כך לא נוכל להמשיך להתנהל כלכלית, זה בטוח.
"המדינה חייבת ללמוד מהר את המציאות האמיתית של העיר אילת, כי כאן מדובר בנזק לטווח ארוך. זה בגדר האחריות של המדינה למנוע הידרדרות תלולה יותר של הנזק הכלכלי שתוביל לקריסה של עסקים. אין זמן להתמהמה. מדובר במשבר כלכלי הרבה יותר חמור מזה שהיה בקורונה".
"נתנו פיצוי הוגן, אבל מה יהיה אחרי דצמבר?"
שם: דרור הרוש, בעלי מסעדת "פדרו".
כמה שנים העסק קיים: 60.
כמה עובדים: 35. מאז המלחמה ירדנו ל-22.
האם קיבלתם פיצויים: כן, עבור אוקטובר.
פדרו היא מסעדת שף ותיקה השוכנת בתוך גינה קסומה, מוקפת בפרחים, צמחי תבלין וירקות. המקום מאוד ידוע בעיר, בין היתר בזכות ערבי קונספט. למשל, "ערב קצבים" בימי שני, על טהרת הבשרים המיוחדים, כשהלקוחות בוחרים את הנתח והמשקל והשף צולה אותו לפי בחירתם. ערב נוסף פופולרי הוא "ערב דייגים" בימי רביעי, בו מוגשים דגים טריים לפי משקל ופירות ים מגוונים. המסעדה עדיין פועלת, עם פחות עובדים.
דרור הרוש, הבעלים: "המצב הכלכלי היום אפילו יותר קשה מאשר בקורונה. התושבים במצוקה כספית אמיתית והתיירות לא קיימת וגם לא ברור מתי תחזור. אז אמנם הפיצוי שהמדינה נתנה עבור חודש אוקטובר היה הוגן ומושכל יותר לעומת מה שקיבלנו בקורונה. אז נתנו על פי מחזורים, וכאן על פי העובדים שהמשכת להעסיק, מה שעזר לשמר את מערך העובדים, למעט אלה שגויסו. במקום לפטר הרבה עובדים הצלחנו להשאיר אותם על מצבת כוח האדם, בהתאם לירידה בהכנסות שהוכחנו.
"הבעיה האקוטית כרגע היא שאין מענה למה שיהיה אחרי 31 בדצמבר. אנחנו נכנסים לאחד החורפים הקשים בתחום המסעדנות בעיר. בסוף החודש הפיצוי נגמר. ביולי 2024 אנחנו אמורים לפתוח את שוק האוכל, מיזם ענק בהשקעה מטורפת, וכולי תקווה שהמציאות תאפשר לנו להגיע ליעד עם ראש מורם.
"אני בוחר להישאר עדיין אופטימי ומקווה שמקבלי ההחלטות לא יראו אותנו כשקופים במשבר הכלכלי שהוא ללא ספק הכי חמור שעסקים באילת ידעו אי פעם. חשוב שיימצא בהקדם באוצר המדינה מענה לפיצוי בעלי העסקים על ההפסדים שעוד יהיו לנו לצערי עד שהעיר תשוקם, לצד מענה למי שזקוקים לסיוע נפשי ולצד פתרונות דיור למפונים שאיבדו את ביתם. הפגיעה שלנו אחרי הכל היא כלכלית, ולא בגוף. כולי תקווה שביום שאחרי המלחמה אנשים ירצו לחזור לנפוש באילת, כשטורקיה וסיני כבר לא אופציה עבור התייר הישראלי להרבה זמן. אני מקווה לפחות, כי לישראלים יש זיכרון קצר".
"כשנחזור ממילואים נצטרך לגייס עובדים מחדש"
שם: בן עדה, בעלי פאב "הדובים".
כמה שנים העסק קיים: 16.
כמה עובדים: 15, 10 מהם מגויסים והיתר הוצאו לחל"ת.
האם קיבלתם פיצויים: לא.
"הדובים" הוא פאב שכונתי שמח המציע מדי ערב אלכוהול משובח, מוזיקת מיינסטרים, נרגילות, הקרנת משחקי ספורט על מסך ענק ומסיבות.
בעלי הפאב, בן עדה ושותפיו תומר בוכנסקי ואביתר אוחנה, וכן עשרה מתוך 15 העובדים, גויסו ומ-7 באוקטובר, כבר יותר מחודשיים, העסק סגור.
עדה: "עצוב לראות את הבר שלנו, אחד הוותיקים והמובילים בעיר, סגור. זה בר שמכיל 250 עד 300 איש. בחנוכה היינו אמורים לסגור את השנה עם תפוסה מלאה, שלא לדבר על מסיבות הסילבסטר. אין ספק שחטפנו נזק כלכלי מצטבר וחמור. ובינתיים ההוצאות השוטפות ממשיכות לרדת כל חודש, שכירות, ארנונה, שימור רחובות, וכרגע אנחנו מממנים אותן בכסף שאנחנו מביאים מהבית. אילת, שהייתה שוקקת בחודשים האלה בשנה שעברה, משותקת, ולא צריך להיות נביא כדי להבין שזה להרבה זמן, כשאין דד-ליין למלחמה ולא למשבר הכלכלי החמור בעיר. ולמרות המהלומה שהעיר חטפה היא עדיין מתפקדת כעיר שקלטה 60 אלף מפונים. זה לא פשוט בכלל, וגם החיבוק שבו עוטפים את המפונים.
"אבל אני מתעקש לא לאבד את האופטימיות, ומקווה שמקבלי ההחלטות יתאימו ויאשרו מתווה הולם למציאות שאליה נקלעו עסקים בעיר. אין לי ספק שלא מעט עסקים באילת ייסגרו לתמיד אם לא יקבלו סיוע כלכלי מתאים בהקדם. הם לא ישרדו. צריך להבין, עובדים שלי שיצאו לחל"ת לא יחזרו לעבוד, כמו בקורונה, מה שאומר שכשנסיים את המילואים אני והשותף שלי נצטרך להתמודד גם עם משימה של גיוס עובדים – ממלצרים ועד ברמנים – מחדש והכשרה שלהם, ובעסק כמו בר, זו משימה לא פשוטה. עסקים שהבעלים והעובדים שלהם במילואים צריכים לקבל קדימות במתווה הסיוע, במיידי וגם לטווח ארוך יותר שאחרי 31 בדצמבר".
