בית משפט השלום בירושלים קיבל לאחרונה תביעה של אישה שנפלה סמוך למכוניתה לאחר שחגרה את בנה במושב בטיחות, וקבע כי מדובר ב"תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. השופטת דורית פיינשטיין דחתה את עמדת הנתבעת, ביטוח "הראל", וקבעה שמדובר בפעולה שמהווה חלק אינטגרלי מהכניסה למכונית.
האירוע התרחש באוגוסט 2017 ביישוב ג'ת במשולש: התובעת (37), מורה ואם לשניים, סיימה לערוך קניות ושבה עם ילדיה למכונית שחנה בסמוך למרכול. היא הניחה את הסלקל שבו ישב התינוק במושב הקדמי שליד הנהג וחגרה אותו בחגורת הבטיחות של הרכב. כשסיימה נתקלה רגלה השמאלית במפגע כלשהו והיא נפלה ארצה ונחבלה קשות. היא פונתה מהמקום באמבולנס לבית החולים, אובחן שבר בקרסול שטופל בגבס ובהמשך היא נאלצה לעבור ניתוח.
בתביעה שהגישה נגד המועצה המקומית ג'ת ונגד חברה הביטוח "הראל" שביטחה את הרכב, היא טענה כי מדובר ב"תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. לטענתה הפעולה של חגירת ילדים ברכב מהווה חלק מהכניסה אליו וההכנה לנסיעה.
המועצה המקומית הצטרפה לטענות התובעת וטענה גם היא כי מדובר בתאונת דרכים. "הראל", לעומת זאת, טענה שהנפילה נגרמה כתוצאה ממפגע בכביש של המועצה המקומית ולכן יש להטיל עליה את האחריות לתאונה.
לשיטתה של חברת הביטוח, הנפילה קרתה בזמן שהתובעת כבר עמדה על שתי רגליה מחוץ לרכב ולאחר שפעולת החגירה הסתיימה, כך שלא מדובר בשימוש ברכב או בכניסה אליו, ויציאה ממנו כנדרש בחוק לצורך הכרה באירוע כ"תאונת דרכים".
אבל השופטת פיינשטיין הסבירה שלפי החוק, תאונת דרכים תוגדר כאירוע שבו נגרם לאדם נזק כתוצאה משימוש ברכב כגון נסיעה בו, כניסה לתוכו או ירידה ממנו. היא הזכירה פסיקה שבה נקבע כי פעולה מסוימת יכולה להיחשב כשימוש של "כניסה" לרכב או "ירידה" ממנו, בתנאי שהיא הכרחית ומהווה חלק בלתי נפרד מהכניסה או היציאה.
עו"ד ויסאם מוקטרןכך למשל, בית המשפט העליון קבע שהוצאה של חפצים ומטען אישי מהרכב אינה חלק בלתי נפרד מהנסיעה או מהירידה מהרכב ואינה נחוצה מבחינה פיזית לשימושים אלה. לעומת זאת, חגירת ילד במושב הבטיחות ברכב היא הכרחית וחיונית לנסיעה.
השופטת הסבירה שאמנם מבחינה טכנית הרכב יכול לנסוע גם אם התובעת לא הייתה חוגרת את הסלקל ומשאירה אותו על המדרכה, אך תוצאה שכזו הייתה כמובן אבסורדית. כמו כן, החובה לחגור ילדים במושבי בטיחות קבועה בתקנות התעבורה.
לכן, קבעה, ראוי לומר שאין אפשרות להורה להתחיל בנסיעה מבלי לחגור קודם את ילדיו, ומדובר בחלק טבעי ואינטגרלי מהנסיעה. כך גם הורדת הילדים מהרכב תחשב פעולת ירידה מהרכב.
השופטת הדגישה כי זה לא משנה שהתובעת עמדה יציבה מחוץ לרכב בזמן שנפגעה, מכיוון שפעולת הכניסה אל הרכב החלה למעשה עם המגע הראשון ברכב לצורך הושבת התינוק, והייתה אמורה להסתיים עם ישיבת התובעת במושב הנהג. סוגיית גובה הנזק והפיצוי לתובעת ייקבעו בהמשך בדיון נפרד.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• שמות ב"כ הצדדים לא אוזכרו בפסק הדין
• עו"ד ויסאם מוקטרן עוסק בנזיקין
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
