בית משפט השלום באשקלון קיבל לאחרונה תביעה שהגישה רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד בני משפחה שירשו משק במושב בית שקמה: השופט עידו כפכפי קבע שעליהם להרוס בית מעץ שהקימו ללא היתר, וחייב אותם לשלם לגביו דמי שימוש של 12 שנים.
ההליך החל בתביעה כנגד אם המשפחה וכנגד הנכד שלה שהתגורר במשק במבנה מעץ שבנה בו ללא היתר. התביעה הוגשה על ידי רמ"י כשעדיין הייתה תלויה ועומדת בבית המשפט למשפחה תביעה של הסבתא כנגד הנכד ואמו, אשתו של בנה המנוח. ב-2019 נפטרה הסבתא ובסמוך לאחר מכן ניתן פסק דין בהליך המשפחתי המורה על ביטול מינויים של הכלה ובעלה המנוח כבנים ממשיכים, לאחר שנמצא כי הכלה זייפה את חתימת הסבתא על מסמכי מינוי בן ממשיך.
בעקבות פסק הדין הגיעו בני המשפחה להסכמה שלפיה הנכד יעזוב את המשק וילדי המנוחה, שירשו את הזכויות במשק, יקחו על עצמם את החיוב (ככל שיוטל) בדמי שימוש. רמ"י טענה נגד היורשים כי פרט לבית המגורים הישן בנחלה ושלד בית מגורים שלו תוכניות מאושרות מ-2002, נבנה בית מגורים נוסף שמחופה בעץ ללא היתר והדבר נוגד את הסכם המשבצת. בנוסף העלתה הרשות טענות, בין היתר, כנגד אחסנה פתוחה של חול בשטח של כ-1,100 מ"ר וכן הצבת מכולה בשטח.
הנתבעים הדגישו את הנסיבות המיוחדות של ניצול הסבתא על ידי כלתה וטענו כי לא היה להם קשר למשק בזמנים הרלוונטיים בהם נעשו ההפרות. ביחס לבית העץ טענו הנתבעים כי השלד שקיים בשטח אינו ראוי למגורים הואיל וטרם הושלמה בנייתו, כך שיש להתעלם מקיומו ואין לראות בו כבית שני בנחלה. הם הבהירו כי לנוכח מדיניות הרשות והחלטותיה לא מבוצעת אכיפה ביחס לדמי שימוש על בית שני בנחלה, גם אם נבנה שלא כדין.
בנסיבות אלה לשיטתם יש לראות בבית העץ "בית שני" בנחלה ולא להרוס אותו או לחייב אותם בדמי שימוש.
השופט עידו כפכפי התקשה לקבל את טענת הנתבעים כי במשך שנים לא ידעו כלל על הנעשה במשק בו גרה אמם. עוד הוא ציין שמהעדויות עלה שבית העץ היה בשימוש הנכד שנים רבות (החל מ-2010), ולאחר שעזב את המשק אחד הנתבעים או מי מטעמו משכיר את המבנה אשר עדיין בשימוש.
הוא הוסיף שהשלד של הבית צמוד הקרקע עומד על כנו והנתבעים עוד שוקלים האם לחדש את ההיתר. בנסיבות אלה יש לראות במבנה הקיים והלא גמור כבית מגורים שני בנחלה. בנסיבות אלה קבע השופט שאין כל היתכנות לאישור בית העץ ומדובר במבנה שלישי ואסור. עוד חויבו הנתבעים בגין אחסנה פתוחה של חול המיועד לבניה בשטח חקלאי במשך כשנה וחצי.
עבור בית העץ והאחסנה הפתוחה הורה השופט לרשות לערוך תחשיב מדויק בנוגע לדמי השימוש בהתאם לשווי הקרקע. השופט הבהיר כי דמי השימוש שמבקשת הרשות עושים חסד עם הנתבעים, הואיל ולדוגמה לשנת 2017 מבוקשים דמי שימוש שנתיים בקרן בסך של כ-18,713 שקל, בעוד שהיום הנכס מושכר וההתעשרות ממנו גדולה בעשרות מונים מהסכום שנתבע. השופט הוציא צו הריסה וצו הפסקת שימוש בבית העץ וחייב את הנתבעים בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 25,000 שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעת: עו"ד שמואל קרניאל
• ב"כ הנתבעים: עו"ד חנן שטיינר
• עו"ד אלון עדיני עוסק בדיני מקרקעין
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
