יום ראשון לפנות בוקר, לאחר שעות ארוכות של דיונים מתישים במשרד האוצר, הסתיימה הסאגה, או כפי שכונתה "הטרלול", של העלאת מחירי מוצרי החלב המפוקחים. המשתתפים - נציגי ענף החלב והמחלבות מול פקידי האוצר ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' - ניסו למצוא פתרון לזינוק המחירים המתוכנן. הסיכום שהושג: מחיר החלב יעלה ב-9.28% במיידי, ויתרת ההעלאה תיעשה בשנתיים הקרובות. ליאור שמחה, מנכ"ל התאחדות יצרני החלב (הרפתנים) ואחד המשתתפים בדיונים, יכול היה סוף-סוף ללכת לישון בביתו בקיבוץ נצר סירני.
שמחה (46), אידיאולוג אמיתי שדוגל בסוציאל-דמוקרטיה, ערבות הדדית, סולידריות ציבורית ומדינת רווחה, הוא דור שלישי למייסדי נצר סירני, נשוי לכרמל, רופאה אונקולוגית באסף הרופא, ואב לארבעה, בוגר תואר שני במינהל עסקים באוניברסיטה העברית. בעבר היה יו"ר הקיבוץ. בשנים האחרונות, כמנכ"ל התאחדות יצרני החלב, הוא מייצג את הרפתנים ומורגל במאבקים מול האוצר בנושא משק החלב, ובעיקר נאבק על המשך המצב שבו משק החלב מתוכנן מלמעלה - מול גישת האוצר שדוגל בפתיחתו לכוחות השוק החופשי וליבוא מלא. עכשיו הוא גם מתמודד (יחיד בינתיים) על תפקיד מזכיר התנועה הקיבוצית, שהבחירות אליו ייערכו בפברואר הבא.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו והאזינו לתוכנית כסף חדש ב-ynet radio
שמחה הלך לישון ביום ראשון בתום יותר מ-24 שעות מטלטלות. זה התחיל כשהשר סמוטריץ' התפנה סוף-סוף לטפל בסוגיית העלאות המחירים בדקה ה-90, יומיים לפני שהיו אמורות להיכנס לתוקף ב-1.5, למרות שכבר שלושה חודשים המחלבות והרפתנים מתריעים על העלייה הצפויה, של 16%, במחירים. סמוטריץ' ניסה לשכנע את המחלבות תנובה וטרה לוותר מרצונן הטוב על חלק מההעלאה. כשהתנגדו, עבר ליותר בכוח ושלף, בניגוד להסכמים עם ענף החלב שעליהם חתומה הממשלה, צו שהורה למחלבות להעלות את המחיר רק ב-8.25%, ואת יתרת ההעלאה לדחות במספר חודשים. כשהתברר שחוקיותו של הצו מוטלת בספק, הוא עבר לדיון לילי באוצר בניסיון להגיע להסכמה עם המחלבות, או ליתר דיוק לכיפוף ידיים כדי לדחות חלק מההתייקרות. לא לחינם כונו 48 השעות האלה טרלול שלא נודע כמותו בטיפול ממשלתי בסוגיה כלכלית.
"הייתה אוירה מתוחה", מספר שמחה על אחורי הקלעים של הלילה הארוך. "אגף התקציבים התנגד לפתרון שעלה בדיון בלשכת ראש הממשלה, לסבסוד המוצרים המפוקחים או להורדת המע"מ, והשר יישר איתם קו. ברקע היו רמיזות שאם לא תהיה הסכמה, הם יפעלו נגד התכנון בענף החלב. הגענו לדיון ב-7 בערב. בחצות הוא הסתיים ללא הסכמות. אני, מנכ"ל מועצת החלב (איציק שניידר) ומנכ"לית תשלובת החלב של תנובה (ענת גרוס שון) כבר היינו בדרך חזרה הביתה, כשהגיע הטלפון מהאוצר שהם מסכימים להגמיש תנאים בנושא הפריסה, שעליו הייתה מחלוקת. עד שלוש בלילה היינו על הקו איתם, עד שהכל סוכם".
ביום שני בבוקר, לאחר הדיון, הציבור היה מבולבל לגמרי - יעלו ב-16%? ב-%8.28? ב-%9.28? לבסוף התברר שמאחר שהצו החדש עם העלייה של 9.28% עדיין לא מוכן, תנובה וטרה יעלו בינתיים את המחיר לפי הצו הישן - ב-8.28%, ויעדכנו בהמשך ל-%9.28.
סמוטריץ' מצידו התגאה שהצליח "להפחית" במחצית את העלייה המתוכננת, והכריז על הישג נוסף: ההפחתה בעליית מחירי מוצרי החלב המפוקחים תגרום לאי-עליית מחירי החלב הלא מפוקחים. לקח יום עד שהתבדה. ביום שלישי העלו תנובה, טרה, שטראוס ומחלבות גד בזו אחר זו את מחירי המוצרים הלא מפוקחים בשיעורים של 3.5% עד 9%. ואם זה לא די, באותו יום יצא דוח מבקר המדינה בנושא משק החלב, שהכריז במפורש כי המדינה היא האשמה במחיר הגבוה של החלב הגולמי (החלב שמוכרים הרפתנים למחלבות) בישראל, ולא התיר אפשרות לסמוטריץ' או לאחרים להאשים את הרפתנים או את המחלבות. המבקר אמר כי על המדינה לקבל את המלצות המבקר מ-2018 ואת המלצות האיחוד האירופי, לתמוך ישירות ברפתנים כפי שנהוג באירופה, וכך להוזיל את "מחיר המטרה" (מחיר החלב הגולמי), שיוזיל את מחיר החלב לצרכן.
הפתרון של דחיית ההתייקרות הוא רק פלסטר. מה לדעתך הפתרון הנכון?
"בשורה צרכנית אמיתית תקרה רק כשהממשלה תתערב, תשים יד בכיס ותוריד את המע"מ. בישראל שיעור המע"מ על המזון, 17%, הוא הגבוה ביותר בהשוואה לאירופה. בבריטניה יש אפס מע"מ על מוצרי מזון בסיסיים. בגרמניה, במסגרת שיקום המשק ממשבר הקורונה, הורידו לתקופה מסוימת את המע"מ על מוצרים בסיסיים מ-7% ל-5%. המדינה צריכה לתמוך ברפתנים, ולא להסיר אחריות ולגלגל את זה על המחלבות. יש עוד ערכים מלבד כלכליים, כמו בטחון המזון, ונדרשת עזרה מהמדינה. בארץ ייצור החלב מסתכם בכ-1.5 מיליארד ליטר בשנה. 60% מתוכו ברפתות קיבוציות, אבל ישראל מיוצגת במשק החלב על כל גווניה - קיבוצים, מגדלים בשומרון, ברמת הגולן, דתיים, חילונים".
מוצדק בעיניך לתקוף את המחלבות על כך שהעלו את מחירי המוצרים הלא מפוקחים?
"לא מוצדק. מדד המחירים לצרכן עלה ב-9.3% בשנתיים האחרונות. כמה פעמים עלו מוצרי החלב בשנתיים האחרונות? פעם אחת, בספטמבר האחרון, ב-4.2%. החזירות היא לא אצלנו. חברות כמו דיפלומט מעלות מחירים בשיעורים עד 25%, ויבואנים ורשתות מעלים מחירים בעשרות אחוזים, אבל המדינה כמרקחה כשענף החלב מנסה להדביק את מדד המחירים לצרכן. הפעם האחרונה שהעלו את מחיר הקוטג' הייתה לפני עשר שנים! מחיר החלב ב-2012 היה 6.27 שקל לליטר. היום, אחרי ההתייקרות של 9.28%, הוא יגיע ל-6.81 שקל, כלומר עלייה של 58 אגורות בעשר שנים. בגלל שהמחלבות לא מקבלות במחיר המפוקח את מלוא ההתייקרות, הגענו למצב שהרפתנים והמחלבות מסבסדים עבור המדינה את המוצרים המפוקחים. לכן טרה הפסיקה לייצר את החלב המפוקח בשקיות, ובזמנו את החמאה. אי- אפשר לחייב לאורך זמן את המחלבות לייצר מוצרים מפוקחים בהפסד. הבשורה לציבור היא שאני מניח שאלה יהיו העליות האחרונות של ענף החלב בשנתיים הקרובות".
בדוח המבקר נכתב שליטר חלב גולמי בישראל יקר ב-24% בממוצע מהמחיר באירופה, וליטר חלב לצרכן יקר ב-77% בהשוואה לאירופה. למה?
"הפער במחיר החלב הגולמי הצטמצם ל-13% בלבד (גם בדוח המבקר יש הערה על הצטמצמות הפער בשנים האחרונות – נ"ז). גם באירופה מחיר החלב זינק. הפער נובע משתי סיבות עיקריות: המע"מ הגבוה, שאין דומה לו בקטגוריית המזון באירופה, והכשרות. באירופה המחלבות עובדות בשישי ושבת ולכן יעילות יותר. בארץ תנאי הכשרות הם מחמירים ביותר, ולפעמים יש על מוצר שתי כשרויות, שלא לדבר על עלות המשגיחים. למה בחו"ל מתירים הרבנים למפעלים לעבוד בשישי שבת בתנאי שהעובדים יהיו גויים, ובארץ זה אסור? המדינה צריכה להשוות את התנאים לאלו שבחו"ל, אם רוצים להוריד את מחיר מוצרי החלב. רק המע"מ והכשרות מכסים פער של 25%. בנוסף, וזה מצוין בדוח מבקר המדינה, עלויות המזון לפרות שמיובא מחו"ל גבוהות יותר ב-33% מאשר באירופה, שם חלק מהפרות רועות באחו. מזג האוויר שלנו מצריך צינון של הפרות, שכרוך בעלויות גבוהות של מים וחשמל. והעיקר: המגדל באירופה נהנה מתמיכות ממשלתיות ישירות, הישראלי לא. לכן החלב בארץ יקר יותר ומייקר גם את החלב לצרכן. למרות הכל, הרפת הישראלית היא הטובה, החדשנית והיעילה ביותר. הפרות בארץ מניבות הרבה יותר מבאירופה, אנחנו מקום שני בכמות התנובה אחרי דנמרק. מכל העולם באים אלינו ללמוד. בישראל יש רפתות ממוחשבות עם מערכת תוכנה פרי פיתוח ישראלי, כמו המערכת של חברת אפימילק מקיבוץ אפיקים, שנמכרת בכל העולם, ובה לכל פרה מוצמד תג שעליו כל הנתונים הרלוונטיים: זמן החליבה, מצבה הבריאותי ועוד".
פחות לפריפריה, יותר לסביון
בדוח מבקר המדינה מצוין שהרפתות הגדולות, שרובן כידוע בקיבוצים, רווחיות ומרוויחות בין 4 ל-22 אגורות לליטר.
"אין רפתנים מיליונרים, אפילו לא עשירים. אני עבדתי ברפת של הקיבוץ כנער וכסטודנט, גם אבי עבד ברפת. זה אורח חיים קשה, 24/7, ולמרות שהרפת הישראלית היא מהמתקדמות בעולם, במדדי רווחיות אנחנו בעשירון התחתון. נהוג לחשוב שהרפת מלאה בעובדים תאילנדים שעושים עבורנו את העבודה. המציאות היא שכיום יש עובד תאילנדי אחד ברפת , זה מה שמקצה לנו משרד החקלאות. לכן ממחשבים רפתות, כדי לחסוך בכוח אדם. זה לא שהתאילנדי עובד והרפתן יושב רגל על רגל, זה כל הזמן התעסקות, פרה חולה, רוחות שהעיפו את גג הרפת, חמסין. זה אחריות עצומה על בעלי חיים. אם זה היה כל כך רווחי, היינו רואים רפתות חדשות נפתחות. בינתיים מה שקורה זה שרפתות נסגרות. אם המדינה הייתה מעלה את מחיר המוצרים המפוקחים כמו שנדרש, מחלבות הגולן, שייצרו חלב מפוקח למותג הפרטי של שופרסל, לא היו מתמוטטות".
מצדדי השוק החופשי ופורום קהלת טוענים בתוקף שאם שוק החלב לא היה מתוכנן בידי הממשלה ומוגן מפני יבוא חופשי על מלא, המחירים היו יורדים.
"אני גאה בתכנון, שמבטיח אספקה סדירה של חלב, מגוון עשיר של מוצרים, תנובה מגיעה לכל חור בישראל, והמוצרים המפוקחים שווים לכל נפש. זה לא אבסורד שבקבוק מים מינרליים בקיוסקים עולה יותר מקרטון של 1 ליטר חלב? את יודעת מה חלב צריך לעבור בדרך לצרכן? אילו קשיים לוגיסטיים? בגלל אורח חייו הקצר, אי-אפשר לייצר מלאי. החלב משונע מכל קצות הארץ, מהנגב, מרמת הגולן, למחלבת רחובות של תנובה למשל, מעובד ונארז, ומשם משונע לרשתות המזון - וכל זה תוך 21 שעות, כדי לעמוד בחיי המדף הקצרים שלו. בכל העולם שוק החלב מתוכנן, ההבדל הוא מי מתכנן אותו. בארץ זאת המדינה, בחו"ל יש קואופרטיבים ענקיים של הרפתנים, שמתכננים לעצמם. אני מאמין שהמדינה צריכה לתכנן, במסגרת לקיחת אחריות על כלל אזרחיה. השוק הקפיטליסטי הניאו-ליברלי לא הוכיח את עצמו בזמן משברים, ראינו את זה בקורונה, ולכן עדיף שיהיה תכנון, שמבטיח אספקת חלב סדירה, ולא להשאיר זאת ליד הנעלמה שתסדיר את השוק. לפני שנה הסירו את הפיקוח על החמאה, מה קרה? המחירים זינקו. אנחנו חזרנו והתרענו בפני כל חסידי פורום קהלת שזה מה שיקרה, וכך היה. החמאה היוותה ניסוי בוחן של משרד האוצר לפתיחת השוק ליבוא, שהתפוצצה לאוצר ולציבור בפנים, שכן מחיר החמאה המיובאת מרקיע שחקים, עד 14 שקל לחפיסה, בעוד החמאה של תנובה נמכרת מתחת ל-10 שקלים. וכך העשרנו רק את קופת היבואנים. גרענו מרפתות בפריפריה לטובת הווילות בסביון.
"קהלת מרסקים את החברה הישראלית, לא רק את החקלאות, אלא גם את אחריות המדינה כלפי אזרחיה בכל מובן: מרפואה ציבורית ועד התעשייה, תוך ריצה מטורפת אחרי עקרון השוק החופשי וריסוק הסולידריות בין האזרחים. לא הכל זה מחיר. לא הייתי רוצה שאספקת החלב שלנו תהיה תלויה במדינות זרות. לייצר 1 ק"ג גבינה צהובה נדרשים 10 ליטר חלב. יבוא הגבינות הצהובות, גם אם הן זולות יותר, פירושו פחות דרישה לחלב הישראלי, פחות רפתות וירידה בכמות החלב המקומי. הציבור הישראלי התרגל כמובן מאליו לשפע מהגדולים בעולם של מוצרי חלב ולחדשנות קבועה בתחום. זה ייפגע, וגם בטחון המזון יהיה בסכנה. לא סתם המבקר המליץ למדינה לסבסד ישירות את הרפתנים".
בדיון על מחירי החלב בוועדת הכלכלה ביום שני אמר ח"כ דוד ביטן, יו"ר הוועדה, שהמדינה צריכה למצוא פתרון למחיר הגרעינים המשמשים מזון לפרות במטרה להוזיל את מחירי החלב.
"הפרות ניזונות מגרעיני חיטה, סויה וכו', שרוב רובם מיובא מחו"ל ומחירם עלה בחדות בשנתיים האחרונות בגלל המלחמה באוקראינה, המכונה אסם התבואה של אירופה. אם המדינה תמצא דרך להוזיל את המזון של בעלי החיים, לא רק החלב יוזל, אלא גם העופות והבשר".
לשנות את הגישה לקיבוצים
בגיל 34 נבחר שמחה ליו"ר נצר סירני. כמאמין גדול באורח החיים השיתופי או כלשונו - בסולידריות קהילתית, בתקופתו כיו"ר הוא פעל לחיזוקם, ובעוד שרוב הקיבוצים עוברים הפרטה, הוא עשה את התהליך ההפוך - ביטל חלק ממהלכי ההפרטה. "ביטלנו שיוך נכסים ודירות, והגדלנו את סל השירותים שהקיבוץ נותן. כאילו הלכנו אחורנית, אבל בעיניי זה העתיד החדש. אחי, אורן שמחה, מח"ט הנח"ל, הוא חבר הקיבוץ, ומשכורתו עוברת ישירות מהצבא לחשבון של הקיבוץ. רק לאחר ניכוי 'ערבויות הדדיות' (מעין מס שנועד לתמיכה בחברים החלשים – נ"ז), הוא מקבל תקציב חודשי בהתאמה להכנסתו. כך גם השכר שאשתי מקבלת מבית החולים".
סבו וסבתו הם ניצולי שואה, שורדי מחנות, שהגיעו לארץ בלי משפחה ובלי רכוש. לאחר המלחמה, עוד בגרמניה, הם הצטרפו לקבוצה שנקראה "קיבוץ בוכנוולד", עלו לארץ, עשו הכשרה בקיבוץ אפיקים ועלו לחוות שפון, לימים נצר סירני. סמל הקיבוץ הוא עץ גדוע שממנו עולה נצר, המייצג שואה ותקומה. הקיבוץ מבוסס, מונה 500 חברים ובסך הכל קרוב ל-800 תושבים, וכלכלתו מתבססת על חקלאות, השקעות נדל"ן, הפעלת גן אירועים והשקעות הון.
התנועה הקיבוצית, שאתה מתמודד על תפקיד העומד בראשה, נראית כמו גוף ארכאי. רוב הקיבוצים כבר מופרטים, לא?
"אני מתנגד למילה הפרטה. קיבוץ זאת צורת חיים שאין לה אח ורע בעולם, עם רמת שותפות גבוהה ואמצעי ייצור משותפים. יש לנו ערבות הדדית לא מתפשרת. נכון שבקיבוצים המופרטים רמת השכר לא שוויונית לכולם, אבל הערבות ההדדית גבוהה, לרבות דאגה לפנסיונרים, לחינוך, לחברים שאין להם כושר התפרנסות. זאת חברה צודקת יותר, ויש לציבור מה ללמוד ממנה על ההתייחסות לחלשים. התעשייה הקיבוצית היא מקור לגאווה ומהווה 11% מיצוא המשק הישראלי. התנועה הקיבוצית בכללותה היא המעסיק הגדול במשק. רוב הקיבוצים מצויים בפריפריה. אנחנו צובעים את הגבולות בחקלאות ותעשייה.
"הלוואי והמדינה תדאג כך לאזרחיה. הסולידרות שאפיינה את הציבור הישראלי מתפרקת לנו, לרבות צבא העם. אני חושב שאנחנו כתנועה הקיבוצית נצטרך להילחם גם על זה - חזרה לסולידריות, קירוב לבבות וחזרה לערכים משותפים של אחריות המדינה כלפי אזרחיה בחיזוק הפריפריות, התעשייה, החקלאות, הרפואה הציבורית והחינוך. מה שאצלנו בקיבוצים זה תפיסת עולם. אנחנו מעורבים ותורמים לחברה הישראלית דרך תנועות הנוער, הוצאת הספרים שלנו, שנת שירות לחיילים בודדים".
זה לא בהלימה לתדמית של הקיבוצים כפריבילגים, קצת מנותקים, ראה מקרה נחל האסי.
"התדמית של התנועה הקיבוצית לא הולמת את הערכים והעשייה שהיא מייצגת. החברה הישראלית משוסעת, שבטי ישראל שונאים זה את זה, ובתוך זה גם השנאה לקיבוצים. אם אבחר, אני מתכנן לעבוד קשה על שינוי הגישה לקיבוצים ולשים דגש על מה אנחנו תורמים למדינה ולא מה המדינה תורמת לנו. מקרה האסי זה לא באמת הסיפור של הנחל, אלא פימפום השנאה הבין-מגזרית. במובן הזה, ההתגייסות של המדינה, הקיבוץ, קק"ל ועיריית בית שאן להקמת 'האסי' בבית שאן (הזרמת מי הנחל דרך העיר – נ"ז) היא הפתרון הנכון. האסי עובר בתוך שטח הקיבוץ שהוא בית, ולכן לא פתוח לכולם. כמו שלא יעלה על הדעת שיבואו ללובי של הבניין שלך ויגידו זה שלי, תפתחו לכולם אנחנו רוצים לשבת פה".
יש ביקורת על כך שהקיבוצים נהנים מהקצאת מגרשים של אדמת מינהל בשטח הקיבוץ לבנים ממשיכים במחירים נמוכים במיוחד.
"להפך, הקיבוצים מופלים לרעה במדיניות הקרקעות. אני לא מכיר עוד מגזר שמשלם על הקרקע פעמיים, כי מרבית הקיבוצים בתחילת דרכם רכשו את הקרקע ומסרו אותה לקק"ל. גם הבניין שאת גרה בו בעיר - הקרקע שלו היא של המינהל, ובכל זאת את יכולה לעשות בדירה שלך מה שתרצי, למשל למכור. אנחנו לא. צורת החיים השיתופית והערבות ההדדית מחייבת שמירה על המאזן הדמוגרפי בקיבוץ. אנחנו תלויים בכך שהמפרנסים יוכלו לקחת על עצמם את העול הכלכלי של הטיפול בנצרכים. האוכלוסייה בקיבוצים מזדקנת, וללא קליטה של חברים צעירים, מפרנסים, לא נוכל להמשיך להתקיים, וצריך לספק להם דיור".
מה האתגר הכי גדול שאתה רואה בתפקיד ראש התנועה?
"להטמיע שאידיאולוגיה סוציאל-דמוקרטית זה לא פאסה, זה רלוונטי, זה העתיד בעיניי. גם אצל נשיא ארה"ב ביידן מדיניות הרווחה חוזרת. בגרמניה, ביפן, מפלגות סוציאל-דמוקרטיות, מפלגות חברתיות, חוזרות לעמדות השפעה. אנחנו רואים את הכלכלה השיתופית מתפתחת. הקורונה לימדה אותנו שיעור חשוב בכוח הקהילה והביחד. לשם אני מקווה שהמדינה תחזור".
