בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה לאחרונה ערעור שהגישה יזמית האחראית על פרויקט תמ"א 38 להריסה ובנייה מחדש של בניין ברמת גן, נגד חיובה בהיטל השבחה של יותר ממיליון שקל.
מדובר בפרויקט ברחוב בעז בעיר. לאחר שהתקבל ההיתר הנפיקה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה שומת היטל השבחה ליזמית. זו מצדה הגישה שומה נגדית והעניין הועבר להכרעת שמאי אובייקטיבי ("שמאי מכריע") בהתאם להוראות חוק התכנון והבנייה.
השמאי הוציא שומה אך הוועדה ערערה עליה בטענה שהוא שגה במועד הקובע לבדיקת ההשבחה. ועדת הערר קיבלה את הערר והחזירה את התיק לשמאי לצורך עריכת תחשיב חדש. בסופו של יום השמאי העמיד את היטל ההשבחה על כ-770 אלף שקל. בהמשך, על רקע השבחה נוספת שנמצאה, הוסיפה ועדת הערר לסכום האמור כרבע מיליון שקל. מכאן הערעור שהוגש לבית המשפט במרץ אשתקד.
לטענת היזמית, ועדת הערר יצרה הליך יש מאין בכך שהשיבה את התיק לשמאי לצורך הוצאת שומה חדשה. לשיטתה הוועדה חרגה באופן קיצוני מסמכותה תוך שהפרה את תקנות התכנון והבנייה. היא הוסיפה שחוק התכנון והבנייה ערב מתן ההיתר העניק פטור מלא מהיטל השבחה לפרויקט תמ"א 38. מנגד טענה הוועדה שיש לכבד את הכרעת ועדת הערר ולהותיר את השומה העדכנית על כנה.
השופט גלעד הס כתב שהן השמאי המכריע והן ועדת הערר הם גורמים מקצועיים אשר יש להמעיט בהתערבות בקביעותיהם. מנקודת מוצא זו הוא ניגש לבחון את טענות המערערת. ביחס לטענה שלפיה ועדת הערר חרגה מסמכותה הוא קבע שדינה להידחות: "לטעמי, לא רק שוועדת הערר לא חרגה מסמכותה בעניין זה, ובוודאי שלא באופן קיצוני, אלא שוועדת הערר פעלה באופן ראוי ונכון ובהתאם לדין".
בפסק הדין צוין שוועדת הערר נוטה מטבעה שלא להתערב בסוגיות שמאיות טהורות ועל כן דרך המלך במקרה זה הייתה להחזיר את התיק לשמאי המכריע על מנת לעדכן את השומה בהתאם להנחיות הוועדה. הובהר שמדובר בפרקטיקה מקובלת המעוגנת היטב בפסיקה ומכאן שטענת המערערת חסרת בסיס.
אשר לטענת פטור מהיטל השבחה בפרויקט תמ"א 38 קבע השופט שהיא מנוגדת לרוח החוק והפסיקה. הוא הסביר שהחוק מעניק פטור רק עבור הזכויות שניתנו מכוח תמ"א 38 ולא מכוח תכנון אחר. מכאן שטענת המערערת לפיה כלל השטחים הנבנים בפרויקט – לרבות אלה שמקורם אינו בתמ"א 38 – פטורים מהיטל השבחה, אינה נכונה.
הוא הוסיף שאין היגיון לפטור בעל מקרקעין מהתעשרות שהתעשר כתוצאה מתכנית אחרת רק מפני שהפרויקט כולל גם זכויות לפי תמ"א 38. בכל מקרה, כתב, הפסיקה שללה מכל וכל את התזה לה טוענת המערערת.
לפני סיום ביקר השופט בחריפות את היזמית על שהעלתה "טענות באזור הגאומטרי של טענות הסרק" ובכך גרמה לבזבוז זמן שיפוטי. הוא דחה את הערעור וחייב את היזמית לשלם לוועדה שכר טרחת עו"ד והוצאות בסך 65 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ המערערת: עו"ד אלון לוונשטיין
• ב"כ המשיבה: עו"ד עדינה פיבלביץ
• עו"ד אדיר שמואל עוסק בתמ"א 38
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
