בית המשפט למשפחה בפתח תקווה דחה לאחרונה התנגדות שהגיש אלמן לצוואת אשתו המנוחה, נישלה אותו מצוואתה ככל הנראה על רקע העובדה שהוא סילק אותה מביתם לאחר שחלתה בניוון שרירים. חרף טענותיו, השופטת אפרת ונקרט קבעה שהמנוחה הייתה כשירה לערוך את הצוואה שבה הורישה לאחייניה את כל רכושה, כולל זכויותיה בדירה המשפחתית.
בני הזוג היו נשואים כ-40 ללא ילדים משותפים (לבעל שתי בנות מנישואיו הראשונים שעמן הוא לא בקשר). באוגוסט 2004 ערכה האישה את הצוואה והורתה כי חלוקת העיזבון תתבצע רק לאחר מות הבעל. היא ציינה שאם היא תלך לעולמה לפניו - תהיה לו זכות מגורים בדירה עד 120 שנה.
ב-2016 אובחנה האישה עם מחלת ניוון שרירים שפגעה בין השאר בכושר הדיבור שלה ומצבה הבריאותי המשיך להתדרדר. ב-2017, כשהיא עדיין גרה עם בעלה בדירה, היא ערכה צוואה נוספת. גם הפעם היא הורישה הכול לאחייניה, אבל הפעם לא עוכבה חלוקת העיזבון עד לאחר מות הבעל ולא ניתנה לו זכות מגורים ללא תמורה בדירה.
לאחר מותה הגיש הבעל התנגדות בטענה שאשתו לא הייתה כשירה ושהצוואה נערכה תוך התערבות והשפעה בלתי הוגנת מצד האחיינים. לדבריו, בשלב זה אשתו כלל לא תקשרה, לא דיברה ולא ניתן היה להבין את רצונה. יתרה מזאת, הצוואה לא הונגשה לה ביחס למגבלותיה.
האלמן הוסיף שהאחיינים הובילו את המנוחה "כבובה על חוט" לערוך צוואה שלא משקפת את רצונה. הוא הדגיש שלאשתו היה חשוב שידאגו לו לאחר מותה, ותוכן הצוואה משקף את רצון האחיינים ולא את רצונה.
עו"ד לאה קליין אליאבמנגד סיפר אחד האחיינים שלאחר פרוץ מחלתה של דודתו הוסת הבעל נגדה על ידי שכניו, שביקשו להשתלט על רכושו. בעקבות זאת שינה הבעל את יחסו כלפיה, מה שגרם לה לשנות את צוואתה המקורית. האחיין הוסיף שהבעל המשיך בהתנכרותו כלפי אשתו עד שיום אחד הביא אותה אליו עם הציוד שלה ארוז בשקיות ניילון בטענה שאינו יכול לטפל בה עוד.
השופטת אפרת ונקרט קבעה שהמנוחה יכלה לתקשר במועד עריכת הצוואה בדרך של דיבור משולב עם תקשורת לא מילולית כמו כתיבה, תנועות גוף וקולות. היא הוסיפה שבפגישות עם עורך הדין שערך את הצוואה היא ישבה איתו לבד והאחיינים שהתלוו אליה המתינו מחוץ למשרד הסגור.
כמו כן, מכלל העדויות והמסמכים עלה כי המנוחה התייחסה לאחיינים כאילו היו ילדיה והם מצדם השיבו לה אהבה וסייעו לה ככל שביכולתם. "לא מצאתי כי האחיינים תמרנו אותה או נצלו את מצוקתה", נכתב בפסק הדין.
השופטת הוסיפה שהצוואה הגיונית שכן הבעל עבר הסתה נגד אשתו על ידי השכנים שלטשו עיניהם לירושתו, ונטש אותה בעוד היא מתמודדת עם מחלה סופנית. היא חזרה על כך שהוא הוציא אותה מביתה "כאילו הייתה חפץ שאין בו צורך יותר והביא אותה לבית אחיינה עם שקיות כי אין לו כבר כוח לטפל בה".
בפסק הדין צוין שהבעל גם נמנע מלבקר את אשתו בבית האחיין ובמחלקה הסיעודית שבה אושפזה בהמשך. על רקע זה אושרה הצוואה.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
• עו"ד לאה קליין אליאב עוסקת בדיני משפחה
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
