בית הדין הרבני ברחובות קיבל לאחרונה בדעת רוב תביעה של אישה שביקשה להצהיר כי דירה שרשומה על שמה ועל שם בעלה לשעבר שייכת לה בלבד. בפסק הדין קבעו הדיינים כי אין להסתמך על הרישום כראיה מכיוון שמלכתחילה הוא נעשה לצורכי מס.
בני הזוג הכירו ב-2004. זמן קצר לאחר מכן הם רכשו דירה מחברת אזורים תמורת 744,093 שקל, וב-2005 הם נישאו. לבעל היו אלו נישואים ראשונים ולאישה – אם לשלושה - נישואים שניים. ב-2009 פרץ משבר ביחסיהם והם התגרשו ב-2014.
במועד רכישת הדירה שילמה האישה 340,815 שקל מכספים שצברה לפני הנישואים. היתרה, בסך 415 אלף שקל, שולמה באמצעות משכנתה שנרשמה על שם הבעל. במועד הרכישה הדירה נרשמה על שמו בלבד. לטענת שני בני הזוג הרישום בוצע כך כדי לחסוך במס רכישה. החזר המשכנתה התבצע בתחילה מחשבון הבעל ולאחר כארבעה חודשים הועבר לחשבון האישה.
בינואר 2006 החל תהליך הרישום בטאבו ובאוקטובר אותה שנה הושלמה העברת 50% ברישום הדירה על שם האישה. במקביל, היא התווספה כלווה נוספת במשכנתה. בשנים 2008-2006 היא פרעה מכספים שלה (פקדונות, קופות גמל שלה ושל ילדיה, ופיצוי בגין תאונת עבודה) את יתרת המשכנתה.
לטענתה, הבית שייך רק לה מאחר ששילמה את כל התמורה עבורו, מלבד חודשים ספורים שבהם בעלה שילם את המשכנתה. היא הוסיפה כי לאחר הנישואים, כשפנו לנוטריון כדי להעביר את הרישום על שמה, חזר בו בעלה וביקש לרשום את הזכויות בנכס חצי-חצי, ומאחר שלא הייתה לה ברירה היא הסכימה. עוד לטענתה, המשכנתה נרשמה על שם הבעל רק מכיוון שהיו לו זכויות לקבל הלוואה בתנאים מועדפים, ולמעשה היא זו ששילמה את כל החוב.
הבעל טען מנגד כי מדובר בנכס משותף. הוא הסביר כי אמנם האישה שילמה חצי מהתמורה במזומן מכספה, אך הוא שילם את היתרה באמצעות משכנתה על שמו. הוא הוסיף כי אף שהמשכנתה הועברה לאחר מכן על שמה, הוא העביר כספים רבים לצורכי הבית השוטפים במזומן מעבודתו כנגר.
הדיין הרב שמואל דומב ציין כי יש מחלוקת גדולה בין הפוסקים אם רישום בטאבו קובע לעניין הבעלות, אך אין צורך להכריע בעניין במקרה זה. זאת, בין היתר, מאחר שאין משמעות ראייתית לרישום שנעשה רק כדי לקבל הנחת מס.
הוא הבהיר כי אף שלאחר מכן הצדדים שינו את הרישום כך שהנכס נרשם על שם שניהם, אין להסיק מכך שגם לאיש יש זכויות בדירה. "מקובלת טענתה של האישה שהייתה אנוסה להסכים שיירשם רק מחצית על שמה", כתב.
הדיין הוסיף כי העובדה שהאישה שילמה את רוב עלות הדירה מובילה למסקנה שהיא הבעלים. הוא הדגיש כי אף אם אכן חלק מתשלומי המשכנתה שולמו בעת שהצדדים התנהלו בשיתוף, כפי שטען הבעל, בכל זאת אין הדבר מקנה לו זכויות בדירה עצמה. הרב ציון אשכנזי הצטרף לפסק הדין. הרב אליהו עמאר סבר בדעת מיעוט כי יש לתת משקל לרישום ולקבוע כי הנכס משותף.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעת: עו"ד רויטל (טלי) מגל
• ב"כ הנתבע: עו"ד רחל אבינועם
• עו"ד לירן פרידלנד עוסק בדיני משפחה
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
