בית המשפט למשפחה בירושלים דחה לאחרונה התנגדות לצוואה שהגישו אלמנתו ובתו הצעירה של אב לשלושה, שהלך לעולמו והוריש את הרוב המכריע של רכושו לשני ילדיו הגדולים. השופטת אורית בן דור ליבל לא מצאה בסיס לטענות השתיים שלפיהן האח והאחות הזוכים היו מעורבים בעריכת הצוואה או כי הפעילו לחצים פסולים על האב.
ההורים נפרדו ב-1973 אך לא התגרשו באופן רשמי מאחר שהאם סירבה לקבל גט. לפני הפרידה האב הפעיל אלימות פיזית כלפי בנו וכלפי אשתו, שבגינה הורחק על ידי המשטרה מהבית. לאחר מכן האם נותרה לגור בדירה עם הבת הצעירה, שנולדה בסמוך לפרידה. זו ניתקה כל קשר עם האב מאז שמלאו לה 16, ואף התנגדה להשתתפותו בחתונתה.
בראשית שנות ה-90 בנה האב בית מגורים בן שלוש דירות. מאז הוא גר בקומה האמצעית ובתו הגדולה גרה בדירה שבקומה העליונה. הבן גר שנים ארוכות בחו"ל ולאחר ששב ארצה לפני מעט יותר מעשור התיר לו האב לגור בדירה בקומה הראשונה.
ב-2016, אחרי שהאב הלך לעולמו, הגישה הבת הגדולה בקשה לקיום הצוואה שעליה חתם ב-2012. במסגרתה הוא הוריש את לה את רוב הזכויות בבניין, ולבן הוריש את הקומה הראשונה. בנוסף הוא הוריש לבנו קרקע שבבעלותו וקרקע נוספת הוריש לנכדיו (בניהם של בנותיו). את יתר הרכוש ציווה לשלושת ילדיו ולאשתו בחלקים שווים.
הבת הצעירה והאם (שנפטרה בזמן ההליך) התנגדו לצוואה. הן טענו שנפל בה פגם מאחר שהיא מורכבת מאוסף דפים שצורפו והודבקו על ידי שני האחים הגדולים. הן הוסיפו כי הצוואה נערכה תחת מעורבות והשפעה בלתי הוגנת של האחים הגדולים.
עו"ד ניר ויינרמןהבת הצעירה טענה שאחותה הגדולה "הובילה וגררה" את האב לנוטריון כדי שיערוך את הצוואה "שהכתיבה למנוח" ולקחה "חלק מעשי ואקטיבי בעריכתה". היא הוסיפה כי אחיה הפעילו על האב "לחצים קשים ואיומים אכזריים" כדי שיוריש להם את הבניין, תוך ניצול התלות שלהם בו ומצבו הגופני הירוד.
אבל השופטת אורית בן דור ליבל השתכנעה שהצוואה משקפת את רצון האב ודחתה את ההתנגדות. היא ציינה שהנוטריון הסביר שייתכן שבאותו יום הייתה תקלה במדפסת והם נאלצו לעשות "שעטנז" לפני החתימה, אך מדובר בצוואה שעליה חתם המנוח.
לגבי טענת המעורבות נכתב כי לא נמצא בראיות תשתית ראייתית למסקנה שלפיה האחים נטלו חלק בעריכת הצוואה. גם הטענה להשפעה בלתי הוגנת נדחתה: השופטת הבהירה כי לא הוכח שהאחים השמיצו את אחותם הצעירה בפני האב או שהמנוח היה תלוי בהם והם ניצלו זאת.
בפסק הדין הודגש שהעובדה שהאב לא נישל לגמרי את הבת הצעירה והוריש לה חלק מהרכוש תומכת במסקנה שלא הופעל עליו מכבש לחצים נגדה. נקבע שהצוואה מובנת לנוכח היחסים המורכבים בין המנוח לבין בתו הצעירה ואשתו. זאת, אל מול השיפור ביחסים שחל בינו לבין ילדיו הגדולים שגרו לצידו בשנים האחרונות לחייו.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעים: עו"ד אריאל ניסים
• ב"כ הבת המתנגדת: עו"ד בני שגיא
• ב"כ האם: עו"ד פרופ' דב פרימר או עו"ד אילנית וייל
• עו"ד ניר ויינרמן עוסק בירושות וצוואות
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
