בית המשפט למשפחה באשדוד דחה לאחרונה תביעה שהגישו שני אחים נגד אחותם לקבלת בעלות על 40% מהווילה היוקרתית שבנתה בשיתוף הוריהם המנוחים. הם טענו שהחלק של ההורים ניתן להם במתנה, אבל השופטת ענת אלפסי קבעה שבהיעדר צוואה – הדבר לא הוכח.
התובעים הם שניים מתוך שישה אחים, שגרו עד סמוך לפטירת הוריהם בלוס אנג'לס ומיאמי. עד 2015 חיו ההורים בדירה סטנדרטית, ובשלב מסוים הם החליטו לרכוש בית גדול יותר. לשם כך הם מכרו את דירתם ורכשו מגרש יחד עם בתם ובעלה, שעליו בנו וילה ששוויה כיום מוערך ב-6.2 מיליון שקל. בדצמבר 2015 נחתם הסכם שיתוף שלפיו 60% מהווילה בבעלות הבת ובעלה, ו-40% בבעלות ההורים.
לאחר מות ההורים הגישו שני האחים את התביעה שבמסגרתה טענו שחלקם של ההורים בווילה הוענק להם במתנה. לדבריהם, בנובמבר 2015 חתמו ההורים על הסכם מתנה שקובע זאת. הם סיפרו שכל המשפחה ידעה על הסכם המתנה, ומכאן שאין עוררין על תוקפו של המסמך. בנסיבות אלה הם טענו שאין להיעתר לבקשת אחותם ובעלה למכור את הבית.
מנגד טענו האחות ובעלה שהמסמך המתנה שבו מנפנפים אחיה אינו תקף, בין היתר משום שמדובר בעסקה שלא נגמרה ברישום. לטענתם, התובעים התנחלו בבית ההורים לעת זקנתם אחרי שנים של נתק ומגורים בארה"ב, כך שאין היגיון להעניק להם "פרס" בשווי כמעט מחצית מהווילה.
השופטת אלפסי ציינה שהדרך היחידה שבה ניתן להעניק נכס לאחר מות אדם היא באמצעות צוואה, אולם האב לא ערך צוואה טרם מותו. היא הדגישה שהמנוח היה בכיר במשטרה, ועל פי העדויות היה אדם רציני וחד – ומכאן שאם היה רוצה להעניק מתנה לבניו, היה עושה זאת כמו שצריך.
עוד נקבע שנסיבות עריכת הסכם המתנה מעוררות קושי להכיר בו כתקף. כך למשל, המסמך מפנה להסכם השיתוף בווילה שבין הבת ובעלה להורים, אלא שהסכם השיתוף נחתם כחודש ושבוע לאחר התאריך המתנוסס על מסמך המתנה. "הכיצד יכולים היו ההורים להפנות להסכם אשר טרם נחתם?", תהתה השופטת.
יתרה מכך, בניגוד לגרסת התובעים, נמצא כי בפועל בני המשפחה לא ידעו על מסמך המתנה. בפסק הדין צוין שמחילופי מסרונים בין האחים ניתן לראות שאחד התובעים מנסה לברר בימיו האחרונים של האב מה יקבלו הוא ואחיו מירושתו. נקבע כי זהו "עניין אשר לעצמו מלמד על ראיה חומרנית, בלשון המעטה". מכל מקום, הדגישה השופטת, בתכתובת הזו לא הוזכר המסמך עליו מנסים התובעים להיבנות כעת.
בנסיבות אלה היא קבעה שמדובר במסמך שתוקפו שנוי במחלוקת, אשר לא נרשם בטאבו או בכל מרשם אחר, באופן המלמד על העדר גמירות דעת מצד ההורים להעברת זכויותיהם בווילה לתובעים. משכך נקבע שהווילה תימכר למרבה במחיר, כאשר 60% מהתמורה תועבר לבת ולבעלה מכוח הסכם השיתוף, ו-40% הנותרים יחולקו שווה בשווה בין כל האחים.
• לקריאת פסק הדין המלא - לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
• עו"ד דור אברהמי עוסק בירושות וצוואות
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
