עבור אילת מאמו שי, יו"ר לשכת המסחר גיברלטר ישראל, ושותפה בחברת הייעוץ הפיננסי Benefit Business Solutions Ltd, המילה רילוקיישן איננה זרה. "לכל אחד יש זכות לגור היכן שהוא רוצה בעולם", היא אומרת ממקום מגוריה בגיברלטר. "העולם הוא כפר גלובלי קטן. בהרבה מדינות בעולם אנשים עושים רילוקיישן, ולא מסתכלים עליהם בצורה זרה ורעה. להפך, מסתכלים על מי שעוזב ומייצג בצורה יפה ומכובדת את המדינה שלו בתפוצות כעל מי שיצא מגבולות המדינה שלו ו'שיחק אותה בחוץ'.
"לא קורה כלום אם עוזבים את המדינה בה נולדנו לתקופה מסוימת. אם עוזבים את ישראל למספר שנים, לומדים תרבות חדשה, נימוסין, שפה חדשה, הופכים לשגרירים של רצון טוב, ואז חוזרים למדינה".
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו, האזינו לפודקאסט הכלכלי היומי "כסף חדש", וסמנו "כלכלה" בהתראות אפליקציית ynet
היא נולדה לפני כ-44 שנה בצפת. "הוריי הם אנשים מדהימים, שחיו חיי הישרדות. עם השנים המצב הכלכלי בבית השתפר והוריי עברו לחיי רווחה, אבל כילדה אני זוכרת הורים שעובדים קשה כדי לפרנס את חמשת ילדיהם. חיינו ארבעה ילדים בחדר, וגם אם לא היה זמן לעבור על שיעורי הבית, תמיד קיבלתי אהבה והרבה אוכל. בגיל 10 כבר עשיתי בייביסיטר, ובגיל 14 התחלתי לעבוד באכסניית הנוער בצפת כדי לסייע לאמי, שהייתה המנקה של האכסניה. אגב", היא צוחקת. "עד היום, בכל פעם שאנחנו עוזבים מלון שהתארחנו בו אני מוצאת את עצמי מסדרת את החדר לפני שהחדרנית מגיעה, זכר לתקופה ההיא.
ההשתטחות על קבר סבא
כשסיימה את לימודי התיכון בבית ספר הדתי בו למדה, היא חלמה צבא, אבל כחולת צליאק קשה היא לא גויסה. "רציתי לעשות שירות לאומי בבית החולים שערי צדק, והלכתי לראיון", היא נזכרת. "המראיינת היתה נחמדה אליי, אבל בסוף הראיון היא הודיעה שלמרות שאני מתאימה בכל המובנים, נפסלתי על רקע של 'חוסר צניעות'".
כלומר?
"הגעתי לראיון עם חולצה מעט פתוחה בצוואר. באמת שלא ראו כלום, אבל אז היו זמנים אחרים. בכיתי את נשמתי. בדיעבד, אני מודה לה על הפסילה".
למה?
"כי דווקא כשהייתי מיואשת ממה שקרה, הגיע אליי נתן, המורה שלי לאנגלית בתיכון, והציע לי לבוא איתו ועם אשתו ללונדון, כדי לשמור על הבת שלהם בזמן שהם בעבודה. כמובן שהרעיון קסם לי, אבל אבי לא הסכים לשמוע מזה. מכיוון שכיבוד אב ואם הוא ערך עליון עבורי, ידעתי שלא אסע בלי אישורו, כשבתוכי הרגשתי שזה משהו שאני חייבת לעשות. נסעתי והשתטחתי על קברו של סבא שלי, ביקשתי שישכנע את אבי. כשחזרתי הביתה, המורה התקשר וביקש לשוחח עם אבי והציע לו לבוא איתי ללונדון כדי לוודא שהכל בסדר שם. נסענו, וכשהגעתי מצאתי חדר גדול, שהכל בו בצבעי ורוד עתיק. גם הייתה טלוויזיה בחדר, כל מה שחלמתי כילדה שחיה עם עוד שלושה אחים בחדר, ולא היה לה. לאחר שבוע אבי אמר בצחוק 'תחזרי הביתה ואני אשאר פה'. הבנתי שזה האישור, שהבין שאני נשארת ב'ידיים טובות'. למעשה, זו היתה הצעת עבודה ששינתה את חיי".
וזה למה?
"שלושה חודשים לאחר מכן, בתחנת אוטובוס, הכרתי את בעלי ערן. הוא ישב בתחנה, שמע אותי מדברת עברית ופנה אליי ושאל אם האוטובוס לכיוון מסוים כבר יצא, למרות שהוא ידע את התשובה. הסתבר שאנחנו נוסעים לאותו מקום, שאנחנו גרים באותו בניין, רק שלא ראינו אחד את השנייה במשך החודשים האלו. שנה ושמונה חודשים לאחר מכן נישאנו. בלונדון התחלתי בעצם את המסע שלי בעולם הגדול, וכשהוצאתי את המגזין הראשון בעברית לרילוקיישן, הקדשתי אותו למורה שלי ולאשתו, שלצערי, נפטרה בינתיים, ששינו את חיי. יש הזדמנויות כל הזמן, השאלה היא מה עושים איתן. אם לא היה לי את האומץ להגיד 'כן' ולהתעקש על זה, לא הייתי היום במקום בו אני נמצאת".
כשהזוג הצעיר חזר לישראל, היא התחילה לעבוד ברשות הדואר כמחליפת מנהלים ועובדים, והוא בדלויט, פירמת ייעוץ וראיית חשבון בינלאומית, מהגדולות בעולם. בשנה הראשונה התגוררו בת"א, ואז שבע שנים במודיעין, וילדו את שני בניהם. "כשערן קיבל הצעה לבוא לנהל את כל המחלקה הפיננסית של דלויט בגיברלטר, עברנו לשם. לא היה ספק שזה מה שצריך לעשות", היא מספרת.
גיברלטר, מונרכיה וטריטוריה של הממלכה המאוחדת, היא אחת המדינות הצפופות בעולם. על פני שטח של כשבעה קילומטרים רבועים חיה אוכלוסייה של כ-34,000 תושבים. עם זאת, למרות שמספר היהודים בה מועט, הקהילה היהודית בה נחשבת לחזקה. בנוסף, גיברלטר מוכרת מזה שנים כמקלט מס, תדמית שהיא מנסה להתנער ממנה, ולחילופין משווקת את עצמה כשער כניסה אטרקטיבי לאירופה לעסקים. היתרונות המיסויים בה כוללים, בין היתר, מס חברות של 10% בלבד (הכנסה שמקורה מחוץ לגיברלטר פטורה ממס). אין מע"מ, אין מס על רווחי הון, דיבידנדים וירושה, ותקרת המס ליחידים נמוכה יחסית. זו, ככל הנראה סיבה, שבנוסף ליהודים, מתגוררות בה כמה עשרות משפחות של ישראלים.
איך היה המעבר לגיברלטר עבורך?
"מאוד לא פשוט. כל הזמן שאלתי את עצמי איך בחורה ציונית ופטריוטית כמוני עוזבת את המדינה, את משפחתה המורחבת, את עבודתה ואת חבריה, ואת המוצרים הטעימים של מדינת ישראל, ועוברת למדינה זרה. בלי קשרים, בלי חברים ועבודה. השנה הראשונה הייתה קשה מנשוא, גם לא היה אז פייס-טיים או שיחות ווטסאפ, וכל הזמן רק רציתי לחזור הביתה. אחרי לא מעט תסכול, עצב ובכי הבנתי שהאושר שלי טמון אך ורק בי, ואם קיבלתי הזדמנות לרילוקיישן, כדאי שאעשה עם זה משהו. השינוי קרה כשילדתי שם את בתי. הכרתי חברים חדשים ולא רק ישראלים, מצאתי עבודה, התחלתי ליהנות מהמעבר ואף להתאהב במקום, מה שלא סתר את הגעגוע לישראל".
לפני כעשור קיבל בעלה הצעת קידום להיות שותף בדלויט, וסירב. "ערן הרגיש הרגשת מיצוי, ואמר שהוא רוצה להקים עסק עצמאי. אני עודדתי אותו לזה, והצעתי שנקים עסק משותף. כך פתחנו את החברה שלנו Benefit Business Solutions Ltd, ומאז אנחנו משמשים נציגים על הקרקע בגיברלטר עבור חברות, ארגונים ואנשי עסקים, ומעניקים שירותי רילוקיישן לגיברלטר וליותר מ-50 מדינות ברחבי הגלובוס, בזכות הכישורים והקשרים שלנו".
בואי נחזור למושג 'רילוקיישן'. האם זו לא מילה מכובסת למה שקראו פעם בלי בושה 'יורדים' או 'נפולת של נמושות', שיצחק רבין ז"ל, כראש ממשלה, כינה ב-1976 את היורדים מהארץ?
"אני מודעת למצב הקשה שקיים היום בישראל. אבל בלי קשר לפוליטיקה, בכל תקופה לאנשים יש בעיות, וכל אחד בוחר מה לעשות עם הבעיה שלו ועם חייו. שוב, אני מאמינה שלא משנה איפה תגורי, בסוף את מייצגת את מדינת ישראל בכבוד. בחו"ל את לומדת תרבות חדשה, שפה חדשה, וכשאת חוזרת ארצה, את תורמת למדינה את מה שהבאת מחו"ל".
כמה בקשות לרילוקיישן קיבלת לאחרונה?
"המון, קשה להאמין מה קורה פה בעת האחרונה. כשפרסמנו שאנחנו יכולים לסייע לאנשים בפתיחת חשבון בנק בגיברלטר, קיבלנו בממוצע 30 פניות ביום. לא היה מצב כזה מעולם".
נדמה שהסיבות לבקשות לרילוקיישן מישראל בימים אלו שונות. לא נראה שמדובר בכאלה שמחפשים לנסוע ללמוד או לעבוד ולחזור, אלא במי שהתייאשו ממה שקורה פה. אולי את נותנת יד ל'יורדים' מהארץ?
"חשוב לי להדגיש, מאז שהקמנו את החברה שלנו, אנחנו לא מסייעים לאנשים לעשות רילוקיישן אם הם טוענים שמדינת ישראל היא 'חרא של מדינה'. כן נסייע לאנשים שקיבלו הצעת עבודה, שתשפר את מצבם הכלכלי, למי שמעוניין להרחיב אופקים, ללמוד שפה חדשה או תרבות אחרת. אני מצפה מכל מי שמתגורר בחו"ל, להביא כבוד לישראל בדרך שלו, לשמש שגריר טוב של המדינה המאמצת בה הוא חי ושל ישראל, כי אם אנחנו לא נדאג לה, מי ידאג לה? ואפשר לדאוג לה מכל פינה בעולם, גם בלי לגור בה. לדעתי, מדובר באנשים שכרגע הוציאו אותם מאזור הנוחות שלהם והם יחשבו בהמשך מה הלאה. אני חושבת, שאנחנו עושים להם טובה גדולה, כי כשהם יגיעו לניכר הם יעריכו את מדינת ישראל יותר, ויחזרו לאחר מספר שנים מלאי רעיונות ויוזמות פרטיות שיתרמו בסופו של דבר למדינה ולאזרחיה".
ואתם תחזרו לישראל?
"בוודאי", היא מזדעקת. "התכנון הוא לחזור עד שנתיים מהיום, לאחר שבני יסיים את לימודי התיכון שלו ובתי תהיה באיזור גיל 13, שזה חלון הזדמנויות בזמן לחזור. הייתי רוצה לגור בבנימינה, להתחבר לקהילתיות. כמי שלמדה פוליטיקה, אני שואפת להיכנס לפוליטיקה הארצית, ולתרום לכל דבר, קודם כל לשיח".
